ליגטורה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

עמוד השער של ספר מוטטים מאת טוביאס מיכאל, המאה ה-17. מופיעות בו בין השאר הליגטורות ß (בכתב נטוי), st, ct, Æ, æ, ff, & (בכתב נטוי ורגיל), Qv, ו-W הכתובה כ-VV.

ליגטורה (או "משלב אותיות") היא כתיבה של שתי אותיות סמוכות כסימן גרפי אחד. מצב זה מתרחש כאשר שתי אותיות בעלות סממנים דומים נכתבות אחת ליד השנייה במילים רבות או במילה נפוצה מאוד.

[עריכה] משפחות ליגטורות

[עריכה] משפחת האות f

הליגטורות: fi ו- fl

במצב בו האותיות "f" (האות F קטנה) והאות "i" (האות I קטנה) נכתבות אחת ליד השנייה, משתלבת הנקודה מעל ה- i עם הלולאה מעל ה-f, נוצרת הליגטורה. שילוב אותיות זה מופיע בנורבגית.

[עריכה] האות W

האות W ("דבל יו") מקורה בכתיבת שתי אותיות V אחת ליד השנייה. אות זו לא הייתה באלפבית הלטיני ומקורה בשפה האנגלית העתיקה. עם הכיבוש הנורמני של אנגליה הופסק השימוש באות אולם בימי הביניים שבו להשתמש בה.

[עריכה] אמפרסנד

אמפרסנד

הסימן "אמפרסנד" - & - מקורו בליגטורה שנוצרה מהמילה הלטינית (וכיום גם הצרפתית) Et (ו"ו החיבור).

[עריכה] ליגטורה או אות?

[עריכה] האותיות Æ Œ

האות Æ (אות קטנה: æ), המשמשת בדנית, נורבגית, איסלנדית ואנגלית עתיקה, אינה ליגטורה אלא מהווה אות בפני עצמה.

מקורה של האות בלטינית, אף שבלטינית ניתן היה להשתמש בשתי האותיות בנפרד, אולם היא משמשת כיום בכתיבת מילים לטינית. בדומה, האות Œ (אות קטנה œ) משמשת בצרפתית.

[עריכה] האות ß

האות ß היא ליגטורה המשמשת בשפה הגרמנית ומקורה בשילוב אות S ארוכה עם S קצרה או עם Z.

[עריכה] ליגטורות נוספות

ליגטורות בכתב לטיני

• Æ
• Œ
• ij
• ß
• Ñ
• W
• Љ
• Њ
• Ы
• Ю
• Я
• &
• DŽ

[עריכה] ליגטורות באלפבית עברי

ליגטורה של א ו-ל בהגדה מהמאה ה-14

בכתבי יד ודפוסים מימי הביניים (ובמידה מועטה גם כיום) מצורפות לפעמים האותיות א ול לליגטורה ﭏ, בפרט במילים "אל" ו"אלוהים", כנראה במטרה לא לכתוב את שם ה'. בכתיב התקני של היידיש קיימות הליגטורות װ,ױ,ײ, ו־ײַ.

[עריכה] ליגטורות באלפבית הערבי

האלפבית הערבי הוא רהוט (קורסיבי, כלומר האותיות מתחברות זו לזו). כיוון שכך, צירופי אותיות רבים נכתבים כליגטורות. הליגטורה הנפוצה ביותר היא لا שהיא צירוף האותיות ل (ל) ו-ا (א). תפוצתה נובעת, בין היתר, מכך שהיא מסמנת את מילת השלילה "לא". בחישובי גימטריה יש המחשיבים את הליגטורה הזו כאות נפרדת. ליגטורה נפוצה אחרת היא צירוף האותיות ﳌ (ل+مـ - ל+מ). סגנונות הכתיבה השונים של הכתב הערבי כוללים ליגטורות רבות נוספות.

ריבוי הליגטורות הקשה על הדפסת טקסטים ערביים באמצעי הדפוס שהיו מקובלים עד אמצע המאה ה-20. לפיכך פותח באירופה כתב ערבי מפושט, מיוחד לדפוס, שכולל ליגטורות מעטות ככל האפשר. למשל, הצירוף ﳌ נכתב בשיטה הזאת: لـمـ, וצירוף שלוש האותיות: ﲜ נכתב بـحـجـ (بـ+حـ+جـ ב+ח+ג). למעשה, הליגטורה היחידה שנשארה הכרחית בשיטת הדפוס הזו היא لا, ואכן במכונות כתיבה רבות הוקצה לה מקש מיוחד. ככל שנעשה הדפוס נפוץ בעולם הערבי, כך נעשתה שיטת הכתב המפושטת נפוצה, אם כי היא מעולם לא שימשה בכתבי יד, ורק לעתים נדירות שימשה בהדפסת ספרי קוראן. כיום, עקב שכלול אמצעי ההדפסה, יש נטייה לחזור לסגנונות הכתיבה המסורתיים גם בהדפסת עיתונים וספרים.

המילה אללה - الله - אינה ליגטורה של ממש, שכן האותיות שבה מתחברות זו לזו לפי כללי הכתב הרגילים, אולם כשמילה זו מופיעה בטקסטים מודפסים, תמיד נשמרים בה כללי הכתב המסורתי, ואף נהוג לסמן בה שַדַה (סימן המקביל לדגש חזק בעברית), ו"אלף קטנה" (סימן לתנועת a ארוכה) - סימנים אשר בדרך כלל משמיטים, כשם שמשמיטים את סימני התנועות. מבחינת המדפיס מדובר למעשה בשני סימנים: האות ا (א) ואחריה ליגטורה של האותיות لـلـه (ללה) והסימנים "שדה" ו"אלף קטנה".

[עריכה] ראו גם

• אלפבית איסלנדי
• אלפבית דני
• אלפבית גרמני
• אלפבית נורבגי