מוחמד עלי ג'ינאח
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מושל כללי פקיסטן
|
|||||||||||||||||||||||||
מוחמד עלי ג'ינאח (אורדו: محمد علی جناح, נהגה: מוּהַמַד עַלִי גִ'ינַהּ) (25 בדצמבר 1876 – 11 בספטמבר 1948) היה מנהיג מוסלמי הודי אשר הוביל את "הליגה המוסלמית", שהביאה לייסודה של מדינת פקיסטן, ושימש כמושל הכללי הראשון של פקיסטן. בפקיסטן מכונה ג'ינאח "מנהיג דגול" ו "אבי האומה" ותאריכי לידתו ומותו מצוינים כימים לאומיים. מחוץ לפקיסטן שנוי ג'ינאח במחלוקת, בשל חלקו בחלוקתה של הודו.
כסטודנט ועורך דין צעיר, הגיע ג'ינאח לעמדת חשיבות במפלגת הקונגרס בהודו. הוא הטיף לאחדות הינדית – מוסלמית, עיצב את הסכם לאקנאו בשנת 1916 שהביא לאחדות פעולה בין הזרמים השונים שהרכיבו את התנועה הלאומית ההודית, והיה מנהיג חשוב של "הליגה הכלל-הודית לשלטון עצמי" הידועה אף כ"מועצת הזקנים". חילוקי דעות בין ג'ינאח ובין מהטמה גאנדי הובילו את ג'ינאח לפרוש ממפלגת הקונגרס. הוא החל להוביל את הליגה המוסלמית, והציע רפורמה חוקתית בת ארבע עשרה נקודות שתפקידה לשמור על זכויותיהם החוקתיות של המוסלמים בהודו, כשזו תקבל את עצמאותה. בשל אכזבתו מכשלונותיו, ומחוסר האחדות בתנועה הלאומית ההודית, חי ג'ינאח בלונדון במשך שנים רבות.
בשנת 1934 נענה ג'ינאח לקריאתם של מנהיגים מוסלמים לשוב להודו ולארגן מחדש את הליגה המוסלמית. ג'ינאח חדל מניסיונותיו להקים קואליציה עם מפלגת הקונגרס, ואימץ את רעיון יצירת המדינה המוסלמית העצמאית ב"הצהרת לאהור" שניתנה בשנת 1940. הליגה המוסלמית זכתה ברוב קולות המוסלמים בבחירות שנערכו בשנת 1946 וג'ינאח החל במסע של שביתות ומחאות על מנת להוביל להקמת המדינה המוסלמית העצמאית. מסע זה הדרדר לאלימות. כשלון הקואליציה של מפלגת הקונגרס והליגה המוסלמית, הביא את הצדדים לפנות אל הבריטים כי יאשרו את חלוקתה של הודו. כמושל הכללי הראשון של פקיסטן, ג'ינאח הוביל את המאמצים לשיקומם של מיליוני פליטים, ועיצב את המדיניות הלאומית עד למותו בשנת 1948.
תוכן עניינים |
[עריכה] ביוגרפיה
[עריכה] ילדות, נעורים וקריירה מוקדמת
ג'ינאח נולד כ"מחומדעלי ג'ינאחבהאי" בעיר קראצ'י. על פי הרישומים שנותרו מבית הספר בו למד נראה כי נולד ב-20 באוקטובר 1875, אך הביוגרף סרוג'יני נאידו קובע את התאריך 25 בדצמבר 1876. ג'ינאח היה הבכור בשבעת ילדיהם של ג'ינאחבהאי פונג'ה, סוחר מוסלמי שיעי עשיר, ואשתו מיתיבאי. ג'ינאח למד במספר בתי ספר, ולבסוף התקבל לבית הספר של המסיון הנוצרי בקראצ'י, שם סיים את לימודיו.
ב-1887 הוא נסע ללונדון על מנת לעבוד בחברת הובלות ימית. הוא נישא לקרובה רחוקה בשם אמיבאי, שהייתה בת 14 או 16 שנים בעת הנישואין, אך מתה זמן קצר לאחר המעבר ללונדון. אמו של ג'ינאח מתה באותו הזמן לערך. ב-1894 החל ג'ינאח בלימודי המשפטים, אותם סיים ב-1896. בזמן זה החל ג'ינאח את מעורבותו בפוליטיקה. הוא העריץ את הפוליטיקאי ההודי דאדאבהאי נארוג'י, ופעל עם סטודנטים הודים אחרים על מנת שהלה ייבחר לפרלמנט הבריטי. השקפותיו של ג'ינאח באותה העת היו השקפות מתונות. הוא שאף לממשל עצמי הודי, את תיעב את היהירות של הפקידים הבריטים, ואת האפליה ממנה סבלו ההודים.
תפנית שלילית בחיי ג'ינאח הייתה עם התמוטטות עסקי אביו. הוא נאלץ לשוב לבומביי והפך לעורך דין מצליח. ג'ינאח לא היה מוסלמי אדוק, לבש בגדים אירופאיים ודיבר אנגלית, יותר משדיבר את שפת אימו, גוג'רטי. המוניטין שיצאו לו כעורך דין מוכשר הביאו את המנהיג ההודי באל גנגדהאר טילאק לשכור אותו להגנתו מכתב אישום שהוגש כנגדו על הסתה בשנת 1905. ג'ינאח טען כי אין זו הסתה כאשר הודי דורש את עצמאותו ואת הממשל העצמי לארצו, אך טילאק הורשע בדין ונדון לעונש כבד.
[עריכה] קריירה פוליטית מוקדמת
ב-1896 הצטרף ג'ינאח למפלגת הקונגרס ההודית, שהייתה הארגון הפוליטי הגדול ביותר בהודו. ג'ינאח, כרוב חברי המפלגה, לא תמך בעצמאות הודית באופן מיידי, שכן ראה בהשפעתה של בריטניה בתחום החינוך, החוק, התרבות והתעשייה, כמיטיבה עם הודו. המנהיג המתון גופאל קרישנה גוקהאלה הפך למודל לג'ינאח, והוא הביע את רצונו להיות ל"גוקהאלה המוסלמי". ב-25 בינואר 1910 היה ג'ינאח לחבר במועצה המחוקקת הקיסרית, שמנתה 60 חברים. למועצה לא היו סמכויות של ממש, והיא כללה חברים רבים, שהיו מינויים של ראג'ות מקומיים, ובני אירופה. עם זאת הצליח ג'ינאח להוביל לחקיקת חוק המגביל את גיל הנישואין, וכן חוק הנותן לגיטימציה חוקית לווקף המוסלמי. הוא מונה לוועדת סאנדהרסט, שהקימה את האקדמיה הצבאית ההודית בדרה דון. במהלך מלחמת העולם הראשונה תמך ג'ינאח במאמץ הלאומי הבריטי, כמתונים אחרים במחנה הלאומי ההודי, אשר קיוו כי ההודים יתוגמלו על מאמציהם לסייע בנצחון במלחמה.
ג'ינאח נמנע בתחילה מלהצטרף לליגה המוסלמית הכלל הודית שנוסדה בשנת 1906. לבסוף הצטרף אל הליגה בשנת 1913, ובשנת 1916 היה למנהיגה. בתפקיד זה היה המוביל לכריתת הסכם לאקנאו בין מפלגת הקונגרס ובין הליגה, אשר הביא לשיתוף פעולה בין ההינדים והמוסלמים בנוגע לנושא הממשל העצמי, והצגת חזית אחידה אל מול הבריטים.
ג'ינאח היה גם בעל תפקיד מפתח בהקמת הליגה הכלל הודית לממשל עצמי ב-1916. ג'ינאח דרש "שלטון בית" להודו, מעמד של דומיניון בעל ממשל עצמי, בדומה לקנדה, ניו זילנד ואוסטרליה. הוא היה ראש סניף בומביי של הליגה.
ב-1918 נישא בשנית לרוטנבאי פטיט, הצעירה ממנו בעשרים וארבע שנים, שהייתה בתו של ידידו הקרוב סיר דינשאו פטיט, ממשפחה פארסית עשירה. לנישואים אלו הובעה התנגדות הן בקהילה הפארסית (המאמינים בדת הזורואסטרית) והן בקרב המוסלמים. רוטנבאי המירה את דתה לאיסלם בניגוד לעמדת משפחתה, ונודתה על ידי משפחתה ועל ידי קהילתה. ב-1919 נולדה בתם היחידה דינה.
[עריכה] "ארבע עשרה הנקודות" וגלות
עם עלייתו של מהאטמה גאנדי לעמדת מפתח במפלגת הקונגרס ב-1918, החל ג'ינאח לחוש כי המפלגה אינה עוד ביתו האידאולוגי. גאנדי הטיף לאי ציות אזרחי כדרך לעצמאות לכל ההודים. ג'ינאח התנגד, ותמך במאבק חוקתי שיוליך לעצמאות. שלא כשאר מנהיגי הקונגרס, לא לבש גאנדי לבוש מערבי, והשתדל לדבר בשפות מקומיות, ולא באנגלית. גאנדי היה אישיות רוחנית ודתית, בניגוד לג'ינאח שראה עצמו כמנהיג חילוני. סגנונו של גאנדי צבר פופולריות בקרב ההודים. ג'ינאח ביקר את גנדי על תמיכתו במאבק הח'ליפות, תנועה מוסלמית הודית שבאה להגן על קיום הח'ליפות העותמאנית בתורכיה ולמנוע מהמנצחים במלחמת העולם הראשונה מלפרקה. ג'ינאח ראה בתנועה זו, שעתה איחדה מוסלמים רבים בהודו, משום כניעה לפנאטיות דתית, ופרש ממפלגת הקונגרס ב-1920. התנועה באה לכלל סיום עם פירוקה של הח'ליפות בידי משטרו החילוני של אתא תורכ בשנת 1924. ג'ינאח הזהיר כי שיטותיו של גאנדי יביאו לפילוג בין הינדים ומוסלמים. הוא נותר בתפקיד מנהיג הליגה המוסלמית, ונגרר שלא מרצונו למאבק בין מפלגת הקונגרס ובין תומכי הבריטים. ב-1927 ג'ינאח החל במגעים עם מנהיגים הינדים ומוסלמים בנוגע לחוקה עתידית להודו העצמאית, במהלך המאבק כנגד ועדת סיימון, שהמליצה על מבנה פדרטיבי להודו, אך דחתה את דרישות העצמאות, או אף את מעמד הדומיניון לעתיד. הליגה המוסלמית רצתה באזורי בחירה נפרדים למוסלמים בגופים המחוקקים, אך המנהיג ג'ווהרלל נהרו תמך באזורי בחירה משותפים. באופן אישי התנגד ג'ינאח לנציגות נפרדת, אך ניסח פשרה שאמורה הייתה לשקף את האינטרסים של שני הצדדים. פשרה זו נודעה כ"ארבע עשרה הנקודות של ג'ינאח", אשר נדחו על ידי מפלגת הקונגרס, ועל ידי שאר המפלגות בהודו.
חייו הפרטיים של ג'ינאח ונישואיו נפגעו בתקופה זו. הוא ניסה להציל את נישואיו במסע לאירופה, אך למרות הכול נפרד הזוג ב-1927, ורטאנבאי מתה בשנת 1929 ממחלה קשה. בוועידות "שולחן עגול" בהן השתתף גאנדי בלונדון ביקר ג'ינאח את גאנדי, וכשלון השיחות גרם לקרע חמור בינו ובין המנהיג ההינדי. כשלונות אלו, בצד הבעיות בחייו הפרטיים ואכזבתו מהפילוגים בשורות המוסלמים, הביאו לפרישתו מהפוליטיקה. הוא שב ללונדון ושב לעסוק בעריכת דין. אחותו, פאטימה, העניקה לו תמיכה וסיוע, ומתקופה זו ואילך לא נפרדו השניים במהלך כל מסעותיו. היא הפכה ליועצת קרובה, וגידלה את בתו. משגדלה הבת נותקו יחסיה עם ג'ינאח עקב החלטתה להנשא לאיש עסקים פארסי נוצרי, נוויל ודיע. הוא המשיך להתכתב עמה באופן רשמי, אך יחסיהם היו מתוחים.
[עריכה] כמנהיג הליגה המוסלמית
ב-1934 נקרא ג'ינאח על ידי מנהיגים מוסלמים בולטים לשוב להודו, ולהיות למנהיג הליגה המוסלמית. בבחירות ב-1937 הליגה הפכה למפלגה מרכזית, וקיבלה קולות רבים באזורים בהם רוב מוסלמי כפונג'אב. הליגה קיבלה 5% מכלל הקולות, ו-25% מכלל קולות המוסלמים. ג'ינאח הציע למפלגת הקונגרס שיתוף פעולה, וזאת בתמורה להסכמה לאזורי בחירה נפרדים למוסלמים. הקונגרס לא יכל להסכים לתנאים אלו. מפלגת הקונגרס כללה נציגים מוסלמים משל עצמה, והייתה מחויבת לחילוניות. מנהיגי הקונגרס דרשו את מיזוגה המוחלט של הליגה המוסלמית עם מפלגת הקונגרס. השיחות כשלו, וג'ינאח הכריז על פרישתם של כל חברי מפלגתו מתפקידיהם, כ"יום גאולה" משלטון ההינדים.
רעיון המדינה הנפרדת למוסלמים בשטח תת היבשת ההודית הועלה לראשונה על ידי סיר מוחמד עקבל בשנת 1930. בשנת 1933 פרסם צ'ודהרי רחמת עלי מנשר בשם "עכשיו או לעולם לא" בו תמך ביצירת "פקיסטן". לאחר שהוכח כי לא ניתן לשתף פעולה בין המוסלמים ובין הקונגרס ההינדי, ג'ינאח, שתמך במחוזי בחירה נפרדים ובזכות בלעדית לליגה לייצג את המוסלמים, הגיע למסקנה כי יש ליצור מדינה מוסלמית עצמאית על מנת להגן על זכויות המוסלמים. עתה הוצדק הרעיון לא בהיותם של המוסלמים וההינדים בני דתות שונות, אלא בני לאומים שונים.
ג'ינאח הכריז כי הודו מאוחדת תגרום להסטתם של המוסלמים הצידה, ולאפלייה שתביא בסופו של דבר למלחמת אזרחים בין הינדים ומוסלמים. בשנת 1940 התקבל רעיון חלוקת הודו כמטרתה הרשמית של הליגה המוסלמית. בהצהרה שניתנה בלאהור הוכרז על כינון "מדינות" מוסלמיות, אחת באזור צפון מערב הודו (פנג'אב, סינד, בלוצ'יסטן) ואחת בצפון המזרח (בנגל ואסאם). מפלגת הקונגרס דחתה את ההצעה, ומנהיגים מוסלמים השייכים למפלגה גינו אותה. ב-26 ביולי 1943 נדקר ג'ינאח ונפגע על ידי חבר בתנועת ה"חקסר" המוסלמית הקיצונית.
ב-1941 ייסד ג'ינאח את העיתון "השחר", שהפיץ את עקרונות הליגה המוסלמית. כאשר ביקר באזור, בשנת 1942 השר הבריטי סטאפורד קריפס, במה שכונה "משלחת קריפס" שנועדה למצוא פתרון לבעיה ההינדית והמוסלמית, דרש ממנו ג'ינאח כי יקדם את רעיון חלוקתה של הודו, דבר שהיה בין הגורמים לכשלון השליחות.
הלאומנים ההודים ממפלגת הקונגרס ראו בהכרזת המלחמה של בריטניה על גרמניה בשנת 1939 שניתנה אף בשמה של הודו פגיעה חמורה בעצמאותם, אך ג'ינאח תמך בבריטים במלחמה. והתנגד לתנועת "צאו מהודו" שקמה בזמן מלחמת העולם השנייה. בתקופה זו ייסדה הליגה ממשלות מקומיות והשתתפה בממשלה המרכזית. השפעתה גברה בפונג'אב לאחר מותו של המנהיג תומך מפלגת הקונגרס סיקנדר חייאט חאן בשנת 1942. גאנדי קיים ארבעה עשר סבבי שיחות עם ג'ינאח בבומביי בשנת 1944 בניסיון להקים חזית אחידה אל מול הבריטים, אך שיחות אלו כשלו. היחסים הרעועים בין גאנדי וג'ינאח השפיעו על עמדתו של גנדי בשאלה המוסלמית.
[עריכה] ייסוד פקיסטן
בבחירות שהתקיימו בשנת 1946 למועצה המחוקקת של הודו, זכתה מפלגת הקונגרס ברוב המושבים ההינדים, והליגה המוסלמית בראשות ג'ינאח זכתה ברוב המושבים המוסלמים. ב-16 במאי 1946 הציעה משלחת של שרים בריטים ליצור מדינה הודית מאוחדת המורכבת ממחוזות אוטונומיים, וקראה ליצירת "קבוצות" של מחוזות על בסיס דתי. תוכנית שנייה פורסמה ב-16 ביוני וקראה לחלוקתה של הודו על בסיס אתני, כאשר הנסיכויות הקטנות יוכלו לבחור לאיזה מהמדינות יצטרפו. מפלגת הקונגרס התנגדה לחלוקה וביקרה את התכניות. ג'ינאח הסכים לשתי התכניות, וידע שהבריטים יעניקו את הכוח לאלו שיתמכו בתכניותיהם. לאחר ויכוחים מרובים, ובניגוד לדעתו של גאנדי, הקונגרס קיבל את "תוכנית מאי" וגינה את עקרון ה"קבוצות" ג'ינאח כינה פעולה זו כ"חסרת יושר" והאשים את הנושאים והנותנים מצד בריטניה בבגידה. הוא הסיר את תמיכת הליגה המוסלמית בתכניות, והחרים את האספה תוך שהוא מותיר את הכוח בידי מפלגת הקונגרס, שעתה הייתה חסרת לגיטימיות בעיני רבים מהמוסלמים.
ג'ינאח קרא למוסלמים לצאת ל"פעולה ישירה" ב-16 באוגוסט 1946 על מנת להשיג את הקמת פקיסטן. תוכנן גל של שביתות ומחאות, אך בפועל התפרצה אלימות בכל הודו, ובמיוחד בכלכותה ובמחוז נואחאלי בבנגל, יותר מ-7,000 איש נהרגו בביהאר. למרות שהמשנה למלך מטעם בריטניה, לורד וייבל טען כי "לא היו ראיות לכך", הואשמו מנהיגי הליגה בידי אנשי מפלגת הקונגרס בעידוד האלימות. לאחר ועידה נוספת שהתקיימה בלונדון בדצמבר 1946, הצטרפו מנהיגי הליגה לממשלה הזמנית שקמה בהודו, אך ג'ינאח נמנע מלשרת בממשלה בעצמו. הדבר איפשר לליגה להצטרף לממשלה, בעודה דוחה את שתי התכניות, ולמנות מספר שווה של שרים לזה של מפלגת הקונגרס, על אף שייצגה מיעוט. הקואליציה שנוסדה לא יכלה לתפקד, ונוצרה תחושה כי הפירוד הוא רק עניין של זמן. המפלגה הסכימה לחלוקתן של פונג'אב ובנגל על פי קווים דתיים בסוף 1946. המשנה החדש למלך, לורד לואי מאונטבטן, הציע תוכנית ליצירת דומיניון מוסלמי במערב פונג'אב, מזרח בנגל באלוצי'סטן וסינד. לאחר דיונים סוערים הסכים הקונגרס לתוכנית. מחוז הגבול הצפון מערבי החליט במשאל עם להצטרף למדינה החדשה ביולי 1947. בנאום שנשא בלאהור, ב-30 באוקטובר 1947 הצהיר ג'ינאח כי הסכים לחלוקה כי "התוצאות של כל דרך פעולה אחרת היו הרות אסון מעבר לכל דמיון".
[עריכה] כמושל כללי
ביחד עם ליאקת עלי חאן ועבדו-ראב נשטר, ייצג ג'ינאח את הליגה בשיחות החלוקה שנועדו לחלק את המשאבים הציבוריים בין הודו ובין פקיסטן. חברי האספה המחוקקת מהמחוזות שיהפכו לפקיסטן יצרו את האספה המחוקקת של המדינה החדשה, וצבאה של הודו הבריטית חולק בין יחידות מוסלמיות ולא מוסלמיות. רבים ביקרו את ג'ינאח על חיזוריו אחר הראג'ות מג'ודפור, בהופאל ואינדור, כי יצטרפו לפקיסטן. חבלי ארץ אלו גבלו בפקיסטן, אך היו בעלי רוב הינדי.
מוחמד עלי ג'ינאח היה למושל הכללי הראשון של פקיסטן ונשיא אספת המחוקקים שלה. ב-11 באוגוסט 1947 פתח את האספה, בנאום בו חזה מדינה חילונית – "אתם יכולים להיות שייכים לכל דת, קאסטה או מוצא. אין למדינה כל עניין בכך. במרוצת הזמן יפסיקו ההינדים להיות הינדים, והמוסלמים להיות מוסלמים. לא במובן הדתי, בגלל שזו אמונתו האישית של כל אדם, אך במובן הפוליטי כאזרחי המדינה".
משרת המושל הכללי הייתה טקסית בעיקרה, אך ג'ינאח קיבל אף את ראשות הממשלה. החודשים הראשונים לקיומה של פקיסטן היו רוויים במאמצים לסיים את גל האלימות. ג'ינאח הציע למנהיגי הודו לארגן חילופי אוכלוסין בין פונג'אב ובנגל. הוא ביקר את מחוזות הגבול בלוויתם של מנהיגים הודים על מנת להרגיע את הרוחות ולקדם את השלום, ואירגן הקמתם של מחנות פליטים. על אף מאמצים אלו לידתה של פקיסטן לוותה במספר הרוגים הנע בין 200,000 למיליון על פי הערכות מסוימות, ומספר הפליטים בשתי הארצות הגיע ל-15 מליון.
עיר הבירה קראצ'י הוצפה בפליטים. ג'ינאח הושפע מכך באופן אישי. בחודשים הבאים התיר שימוש בכוח על מנת לספח את נסיכות קלאט ולדכא מרד בבלוצ'יסטן. רבים ביקרו אותו על ניסיונו לספח את הנסיכות ג'ונגאד שהייתה בעלת שליט מוסלמי ורוב הינדי, ומרוחקת כ-400 קילומטר מפקיסטן. ניסיון זה הוכשל על ידי הודו. אין לדעת אם ידע או תכנן את הפלישות השבטיות מפקיסטן לג'אמו וקשמיר, באוקטובר 1947, שהחלו סכסוך שטרם נסתיים עד היום. כאשר נתבשר על סיפוחה להודו של קשמיר שמושלה היה בן דת ההינדו, אך מרבית תושביה מוסלמים, טען כי הצעד אינו לגיטימי, והורה לצבא הפקיסטני להכנס לקשמיר. המפקד הבריטי העליון, הגנרל קלוד אוקינלק, הודיע לג'ינאח כי בעוד שלהודו יש את הזכות לשלוח חיילים לקשמיר, שסופחה אל שטחה, לפקיסטן אין זכות זו, וכי אם ג'ינאח יתעקש על כך, יתפטרו כל הקצינים הבריטים המשרתים בשני הצבאות. מכיוון שצבאה של פקיסטן היה מורכב בחלקו הגדול מחיילים בריטים, לא יכל ג'ינאח לאפשר זאת, וביטל את פלישתה של פקיסטן לקשמיר, תוך שהוא פונה להתערבות האו"ם.
בשל תפקידו בהשגת העצמאות היה ג'ינאח המנהיג הפופולרי ורב ההשפעה ביותר. הוא ניסה להגן על זכויות המיעוטים, ייסד מכללות ומוסדות צבאיים, וקבע את מדיניותה הכלכלית של פקיסטן. בביקורו הראשון במזרח פקיסטן, המופרדת מן המערב במסדרון שאורכו 1,700 קילומטר, קבע את שפת האורדו כשפתה הרשמית היחידה של המדינה. צעד זה עורר תרעומת בקרב הבנגלים במזרח פקיסטן, הקרויה כיום בנגלדש. הוא ניסה להגיע להסכם עם הודו בקשר לחלוקת המשאבים של המדינה המשותפת לשעבר. במרץ 1948 נאלץ להתמודד עם אפגניסטן אשר תבעה מתן עצמאות למיעוט הפתאני, שהיה ממוצא אפגני.
[עריכה] מותו
במהלך שנות ה-40 לקה ג'ינאח בשחפת, אך רק אחותו והמקורבים אליו ביותר היו מודעים למצבו. בשנת 1948 החל מצבו להחמיר, וזאת בשל עומס העבודה שלקח על עצמו. בניסיון להחלים בילה זמן רב במעון הנופש של בזיארת, אך ב-11 בספטמבר 1948 מת משילוב של שחפת וסרטן הריאות. הלוויתו נערכה בקראצ'י ברוב עם, ומאוזוליאום ענק הוקם על מנת לכבד את זכרו. במקום נערכים טקסים רשמיים עד ימינו.
בתו, דינה ודיע, המשיכה לחיות בהודו לאחר החלוקה, אך לבסוף התיישבה בניו יורק. נכדו נוסלי ודיע, הוא תעשיין החי בבומביי. בבחירות בפקיסטן ב-1964 התמודדה אחותו פטימה, המכונה "אם האומה" מטעם קבוצת מפלגות שהתנגדו למדיניות הנשיא איוב חאן, אך הפסידה. בית ג'ינאח בבומביי הוא בבעלות ממשלת הודו, ועתידו לוט בערפל. ג'ינאח ביקש מהנשיא נהרו לשמרו, בתקווה ליחסים טובים בין הודו ופקיסטן. הוצע כי פקיסטן תקים במקום קונסוליה, אך תביעות מצד משפחתה של דינה ודיע מנעו התפתחות זו.
[עריכה] הנצחתו של ג'ינאח
בפקיסטן מכונה ג'ינאח אבי האומה, והוא מונצח על כל שטרות הכסף הפקיסטנים בשווי עשרה רופי פקיסטני ומעלה. מוסדות ציבור רבים נקראים על שמו, כמו גם נמל התעופה הבינלאומי של קראצ'י. אחד מהרחובות הראשיים באנקרה, בירת תורכיה קרוי על שמו של ג'ינאח, כמו גם כביש ראשי בטהרן, בירת איראן. איראן אף הוציאה בול דואר הנושא את דיוקנו של ג'ינאח. המאוזוליאום של ג'ינאח הוא בין הבניינים המרשימים בקראצ'י. בשנת 1998 יצא לאקרנים הסרט "ג'ינאח" בו שיחק השחקן הבריטי כריסטופר לי את דמותו.
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה | ||
|---|---|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: מוחמד עלי ג'ינאח |
