מקצוע (סיפור)
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מקצוע הינו סיפור קצר שנכתב על ידי סופר המדע בדיוני אייזיק אסימוב. הסיפור הופיע לראשונה בשנת 1957 והודפס מחדש בקובץ הסיפורים מחר כפול תשע בשנת 1959.
סיפור זה הוא הסיפור הארוך ביותר בספר מחר כפול תשע, הוא תופס בערך כ-50 עמודים, שאר הסיפורים לא תופסים יותר מ-20 עמודים.
 |
פרטי עלילה ("ספוילרים") מופיעים בהמשך. |
[עריכה] העלילה
הסיפור, כמו מירב סיפוריו של אסימוב, מספרים על החברה האנושית בעתיד (במאה ה-65 בספר זה). הספר מראה חידוש בנושאים של לימוד, השכלה ובחירת מקצוע, שכן בתקופה זו הצליחו מדענים לגלות שבמוחו של כל אדם מוטבע המקצוע של כל אדם, כך שכל אדם נולד מותאם למקצוע כלשהו, בין אם זה להנדסה או לעבודת בנייה. בשנה ה-19 לחייהם, נשלחים כל הנערים בשכבת גיל מסוימת בכל העולם לעבור מבחן קצר בן כ-15 דקות שסורק את מוחם. בסוף המבחן רופא מוסמך עובר על הדו"ח של הסריקה וקובע על פיה באיזה מקצוע יעבוד האדם, במקצוע זה הוא יעבוד כל חייו עד גיל הפרישה.
כחצי שנה אחרי האבחון מתקיימם בכדור הארץ תחרויות כלל עולמיות הנקראות "המשחקים האולימפיים" שבהן מתנהלים תחרויות במקצועות השונים, המנצחים בתחרות "נקנים" על ידי כוכבים מפותחים ועשירים כדי לעבוד שם כל חייהם.
הסיפור מתמקד בנער כלשהו, ג'ורג' שמו. ג'ורג' מילדותו רוצה להיות תכנת־מחשבים, כשהוא מגיע לגיל 18 אחרי שנערכות לו הבדיקות, מתגלה האמת הנוראה. ג'ורג' הוא מוסמך ללא כלום. מספר אנשים מסבירים לג'ורג' שזו תופעה נדירה למדי, אך היא מתרחשת מדי פעם. הוא עובר לגור בבית מיוחד ל"אנשים כמוהו" שהם חסרי מומחיות.
למרות שאין שום דבר פיזי שמונע ממנו לברוח (אין שמירה על הבית הזה), ג'ורג' נשאר שם למשך שנה שלמה עד שלבסוף, הוא מחליט לברוח כדי למצוא את הדוקטור אשר בישר לו על היותו חסר יכולת וכדי לעבור בדיקה נוספת, אשר תוכיח שג'ורג' הוא כן מוסמך למשהו, אפילו אם לא תכנת־מחשבים.
הוא טס לסן פרנסיסקו, שם הוא פוגש בהיסטוריון חברתי, שמסביר לו איך נוצרה שיטת הלימודים וההסמכה הזאת. ג'ורג' מתחיל לאט לאט להבין שמישהו צריך לגלות דברים חדשים, מישהו צריך להמציא תאוריות חדשות וללמד את האנשים את מה שהוא גילה.
בסופו של דבר ג'ורג' מבין שהוא אחד מהאנשים הללו, אנשים שהמוח שלהם כל כך יצירתי ושונה שהמכונה לא יכולה לאבחן אותם. כל האנשים הנמצאים במוסד הם כאלה, אנשים אשר ממציאים ומגלים דברים חדשים ומלמדים את שאר האנושות אותם, בלי שום הכרת תודה.
[עריכה] פירוש נוסף
סיפור זה מכיל גם סאטירה חברתית קלה. אסימוב מתאר בסיפור חברה, שכל התקדמותה תלויה בקבוצה קטנה של אנשים. אנשים שנחשבים כפחות טובים מהשאר על ידי הרוב, אבל דווקא הם מצליחים לגרום להמשכיות המדע, הכלכלה וההצלחה החברתית. אסימוב מדבר כנראה על החברה כיום, שבה מדען לא תמיד מוערך כראוי, אלא אם כן הוא ממציא משהו חשוב מאוד וזוכה להיזכר בתודעה הציבורית כממציאו. אסימוב מזהיר באותה הזדמנות לדאוג שהעתיד לא יראה כמו בספר, שכן עתיד כזה, יכול לגרום להפסקה של הפעילות המדעית בטווח הארוך.
