מרחב מוגן
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מרחב מוגן מוגדר על פי החוק הישראלי כשטח בבניין המחוזק ביחס לחלקיו האחרים. כחלק מהלקחים שהופקו מאירועי מלחמת המפרץ הראשונה לגבי יעילותם של מקלטים, נחקק חוק המחייב התקנת מרחב מוגן בכל בניין חדש המשמש גם אנשים. המרחבים המוגנים ממלאים את מקומם של המקלטים. בבניין המכיל מרחבים מוגנים אין חובה לבנות מקלט.
מטרתם של המרחבים המוגנים היא לספק מיגון בפני התקפות אוויר שזמן האתרעה בפניהן הוא קצר מכדי לאפשר גישה למקלט. המרחב המוגן אמור לספק הגנה ליושביו מפני התקפות עם פצצות חומר נפץ מרסק (רגיל), והתקפות בנשק כימי. במרחבים המוגנים קיימת אפשרות להתקין מסנני אוויר במקרה שהשהייה הנדרשת ארוכה או כשהמדובר בתקיפה באמצעים ביולוגיים כימיים או רדיו אקטיביים.
ההגדרות המפורטות וההוראות לבניית מרחבים מוגנים מצויות בתקנות ההתגוננות האזרחית (מפרטים לבניית מקלטים), התשנ"ד-1994.
קיימות מספר הגדרות משנה למרחבים מוגנים בהתאם למיקומם:
- מרחב מוגן דירתי (ממ"ד) - מותקן בדירות מגורים.
- מרחב מוגן קומתי (ממ"ק) - מרחב קומתי משותף בבתי דירות בהם אין ממ"ד בכל דירה ובבניינים רבי קומות אחרים (משרדים ותעשייה בעיקר).
- מרחב מוגן מוסדי (ממ"מ) - מותקן בכל מבנה ציבורי.