סאז
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
סאז הוא כלי מיתר הנפוץ בעיקר בתורכיה אך גם באיראן ואזרביג'אן.

[עריכה] היסטוריה
פירוש השם "סאז" בפרסית הוא "כלי-מוזיקלי". קודמו של הסאז הינו כלי נגינה שהומצא במאה ה-10 ושמו קוֹפוּז. גוף הכלי היה עשוי מעור. צוואר הכלי היה ארוך וחסר סריגים כשעליו מתוחים 2 - 3 מיתרים העשויים שיער סוס או כבשה.
בחלוף השנים נכסנו שינויים בקופוז: המיתרים הוחלפו במיתרי מתכת (המאה ה-15) וגוף העור הוחלף בגוף מגולף בעץ (המאה ה-17). במאה ה-18 מוזכר לראשונה השם "בָגלַמה" שהוא הסאז של ימינו.
בשנות ה-60 החל ייצור של כלי סאז חשמליים בעלי פיקאפ בתוך תיבת התהודה של הכלי (בדומה לגיטרות אקוסטיות מוגברות).
[עריכה] מבנה הכלי
השיטה המקובלת כיום לבניית גוף הסאז היא חיבור חתיכות עץ מכופפות (בדומה לשיטה לייצור עוד). שיטה נוספת היא גילוף הגוף מיחידת עץ אחת (בדרך כלל עץ תות). הצוואר הינו ארוך ודק בעל סריגים מניילון הניתנים להזחה לשינוי הצליל. המפתחות, שבעה במספר, עשויים עץ או פלסטיק.
לסאז שלושה מיתרים כאשר השניים העליונים כפולים ואילו התחתון משולש (בסך הכול שבעה מיתרים).
סוגי סאז נפוצים הם:
- דיוואן - הכלי הגדול ביותר, משמש לנגינת צלילים נמוכים.
- טמבוּרה - בעל גוף קטן וצוואר ארוך.
- בגלמה - בעל צוואר ארוך או קצר וגוף קטן. הסוג הנפוץ ביותר של הסאז.
- כוּרה - הקטן מבין הכלים, בעל גוף קטן וצוואר קצר וכמו כן בעל שישה מיתרים בלבד.
[עריכה] נגינה
כיוון המיתרים משתנה מארץ לארץ ואף בין חלקים שונים של תורכיה אך הכיוון המקובל הוא: G,D,A.
הנגינה מתבצעת באמצעות פריטה בעזרת האצבעות או מפרטים העשויים פלסטיק או עץ.