סה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

הסֶה (סינית: 瑟, פין-יין: sè) הוא כלי נגינה סיני עתיק. ככל הנראה, כלי זה הוא ההשראה לכלי מיתר אסיאתים רבים, כולל הגוּגֶ'נְג הסיני והקוטו היפני . כלי מיתר זה הוא בעל 25 מיתרים עם גשר נייד ומנעד של חמש אוקטבות.

תוכן עניינים

1 היסטוריה
2 מבנה
3 הסה כיום
4 קישורים חיצוניים

[עריכה] היסטוריה

הסה הוא כלי עתיק יומין ומקושר עם ההיסטוריה הקדומה ביותר של סין. ההיסטוריה שלו מערבת מחקר היסטורי עם מיתולוגיה סינית. זהו אחד מכלי הנגינה החשובים ביותר תרבות הסינית, לצד הגוצ'ין וה "גוג'נג". שרידים של הכלי נמצאו בחפירות במחוזות הוביי והונאן, באזורים שמדרום למורד נהר היאנגצה, ובמקומות נוספים . על פי האגדה, פֿוּשִׂי (דמות במיתולוגיה הסינית) הוא שיצר את הסה, והוא היה בשימוש כבר בתקופת שושלת שיה (2200 לפנ"ס- 1800 לפנ"ס). הסה מיועד לבידור אורחים, פולחנים דתיים, טקסי ציד ועוד.

כלי דומה הנקרא "סאול" נגזר מהסה. כלי זה הוא משמש עד היום בטקסים פולחניים מסוימים בדרום קוריאה, הנערכים פעמיים בשנה במקדש "מונמיו" בסיאול.

[עריכה] מבנה

מיתרי הסה היו עשויים משי שזור בעוביים שונים. לוּ'שְׁה צ'וּנְצְ'יו מתאר כך את התפתחות הסה: "חמישה מיתרים היו לסה, אחר כך חמישה עשר מיתרים . כאשר שוּן עלה לשלטון, הוא הוסיף שמונה מיתרים אז היו עשרים ושלושה מיתרים לסה". דעה נוספת סוברת שלסה היו קודם חמישים מיתרים, שאחר-כך צומצמו לעשרים וחמישה. "לסה גדול יש חמישים מיתרים, לסה בינוני יש 25 מיתרים". על-פי אותו מקור, יצר פושי את הסה עם 50 מיתרים והקיסר הצהוב שינה זאת ל-25. ישנו סה נוסף קטן בעל 13 מיתרים (בדומה ל"קוטו" היפני). חפירות ארכיאולוגיות גילו גם סה עם 24, 23, או 19 מיתרים, מספר המיתרים שונה ממקום למקום. אורך החוטים שונה גם כן.

לסה שנחשפו בחפירות ארכיאולוגיות מבנה דומה: משטח ארוך מעץ, מעוקם קמעה. בקצהו שלושה גשרים ובראשו גשר אחד. בנוסף ישנן ארבע מוטות לליפוף המיתרים (לעתים יש שלוש או שתי מוטות ליפוף בלבד). המוטות בדרך כלל מעוטרים בדוגמאות וקישוטים; בקצה הכלי ישנו פתח שדרכו מחדירים את קצה המיתרים על מנת לקושרם.

למרות ששניהם כלי מיתר סינים עתיקים יצויין שה"גוצ'ין" וה"סה" הם כלי נגינה שונים בתכלית, כל אחד וייחודו.

[עריכה] הסה כיום

כיום יש מעט מאוד נגני סה והסה נחשב ככלי "נכחד". נגן הסה הראוי לציון היחידי במאה ה-20 היה וו ג'ינגלו, נגן צ'ין במקור. ישנם גם מעט טבלטורות, רוב הטבלטורות הקיימות הן תוי ליווי ל"צ'ין".

לאחרונה, העניין בסה קם לתחייה, ונגנים נוספים לומדים את הסה. מספר מפעלים מייצרים סה מודרניים עם מיתרי מתכת על מנת לאפשר שילוב סה במוזיקה מודרנית.