סינתזה (חינוך)
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
סינתזה בחינוך מוגדרת כצירוף של מרכיבים וחלקים לשם יצירת שלמות משמעותית לשם חיזוק הלמידה.
צירוף זה ייצור דגם או דפוס או מבנה שלא היה קיים קודם לכן, או שהיה קיים אך בצורה לא ברורה.
פעילות סינטזה דורשת מהתלמיד התנהגות יצירתית מוגבלת (עליו להיות יצירתי במגבלות חומרי למידה קיימים), ובכך חשיבותה - טיפוח חשיבה והבעה עצמאית תוך יצירת מוטיבציה.
לשם יישום סינטזה על התלמיד להיות בעל כישורי מטה קוגניציה ולתכנן לעצמו מראש תוכנית עבודה על סמך רשימת יעדים, חומרי למידה ושל אמצעים העומדים לרשותו. (יצירת התוכנית היא עצמה פעילות של סינתזה).
הסינתזה היא הקטגוריה הגבוהה ביותר הנדרשת בפועל מהתלמיד בבית הספר היסודי מתוך הקטגוריות של הטקסונומיה של בלום, היא באה אחרי ההבנה, היישום והאנליזה ולפני הקטגוריה הבאה - ההערכה שרצוייה אך אינה הכרחית בשכבת גיל זו, ונדרשת רק מתלמידי החטיבה העליונה.
סינתזה כוללת בתוכה קונסטרוקטיביזם היות והפעילות בונה ידע חדש על סמך ידע ונסיון קודמים, ובכך יוצרת משמעות חדשה על סמך המרכיבים השונים.
הייחוד שבסינתזה הוא המקוריות הנדרשת עקב הצורך לבנות מבנה חדש על סמך מרכיבים שונים, אותם אוסף התלמיד ממקורות שונים, וזאת לעומת ראיית השלם הנדרשת בשאר הקטגוריות בטקסונומיה.
