עמדות כדורגל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

נבחרת ישראל בכדורגל שיחקה פעמים רבות לפי מערך זה, 5-4-1, בעידן שלמה שרף וריצ'רד מולר נילסן.

במשחק הכדורגל, לכל אחד מ-11 השחקנים מיועדת עמדה מוגדרת על המגרש. העמדות הללו מתארות הן את תפקידו של השחקן והן את מיקומו ביחס לחבריו ולשחקני היריבה. לאורך התפתחותו ההיסטורית של הענף, השתנו טקטיקות ומבני ההרכבים, ובמקביל התפתחו גם העמדות והתפקידים שיועדו לכדורגלנים.

כיוון שהכדורגל המודרני משתנה ללא הרף, עמדות השחקנים אינן קבועות ומוגדרות רשמית כמו ברוגבי או פוטבול אמריקני. למרות זאת, רוב השחקנים משחקים במגוון מוגבל של עמדות לאורך הקריירה שלהם, שכן כל עמדה מחייבת כישורים שונים. שחקנים המסוגלים לשחק היטב במספר רב של עמדות מכונים בדרך כלל "שחקני כל-בו".

בשנות השבעים, נבחרת הולנד בכדורגל אימצה סגנון משחק שזכה לכינוי "טוטאל פוטבול", שבו כל אחד מ-10 שחקני השדה מסוגל, מעצם כישרונו הרב, להחליף עמדות תוך כדי משחק ולא להתקשות בדבר. קשה להגן נגד שיטת משחק מלהיבה שכזו, אולם רק לעתים נדירות מחזיקה קבוצת כדורגל בכישרון ובמשמעת אצל כל אחד משחקני השדה שלה כדי לאמץ את השיטה הזו. מסיבה זו, רוב הכדורגלנים עדיין כבולים במידה רבה לעמדותיהם המקוריות.

[עריכה] שוער

ערך מורחב – שוער

מכל העמדות הקיימות, עמדת השוער מחייבת את ההתמחות וההתמקצעות הרבה ביותר. תפקידו הגנתי גרידא: להגן על שער קבוצתו מפני ספיגה, וכדי לעשות זאת הוא הכדורגלן היחיד הרשאי לשחק בכדור בידו (בתוך רחבת ה-16). כדי שיוכלו להבדיל בקלות בינו לבין שחקני השדה, שאינם רשאים לגעת בכדור בידיהם, מדיו שונים ממדי קבוצתו. בנוסף יש לשוער כפפות מיוחדות, כדי שתהיה לו אחיזה טובה יותר בכדור, וגם כדי לרפד את ידיו, ועל ידי כך להגן עליהם מהכדורים שלעתים באים במהירויות גבוהות. המשמעת הנדרשת מהשוער היא כה גבוהה, עד כמעט ולא נשמע בתולדות הכדורגל על שוער המשחק בתפקיד אחר. במקרים מסוימים, כמו למשל במצב של פיגור בזמן פציעות, השוער עשוי לעזוב את שערו ולהתקדם לכיוון רחבת ה-16 כדי לשמש חלוץ נוסף, לפני בעיטה חופשית או בעיטת קרן. במצב זה, השוער יכול להרשות לעצמו להתעלם מתפקידיו ההגנתיים כיוון שהסיכוי שבכיבוש שער שיוויון יקר מהסיכון שבספיגת שער נוסף. ישנם שוערים שבחרו להתמחות דווקא בבעיטות חופשיות ובעיטות עונשין (פנדלים), כמו למשל חוסה לואיס צ'ילאברט (44 שערים רשמיים), שוער נבחרת פרגוואי, שקנה בכך את פרסומו. חורחה קמפוס, לשעבר שוער נבחרת מקסיקו, התפרסם בכך ששיחק פעמים רבות כחלוץ. אם השוער נפצע או מורחק מהמשחק, ואין אפשרות לבצע חילופים נוספים, שחקן שדה נאלץ ללבוש את אפודת השוער ולהחליפו.

שוערי הכדורגל המודרני הנם גבוהים למדי, חסונים ובעלי ניתור טוב (קמפוס הנו חריג ראוי לציון). השוער נדרש ליכולת אווירית טובה, לגמישות ולאומץ. בנוסף, יכולת תגובה מהירה, תפיסה מרחבית ויכולת קבלת החלטות בלחץ הן מדדים לפיהם נקבע טיבו של שוער. השוער נדרש לכישורים מנטליים רבים בנוסף ליכולת אתלטית: חוסן נפשי (לעמוד בלחץ הרב שהתפקיד דורש), מנהיגות, יכולת קבלת החלטות בתנאי לחץ, תגובה מהירה, בטחון עצמי וניסיון. כיוון ששליטה בכדור, תיקול, מסירות, ריצה וכושר סיבולת אינם נדרשים בדרך כלל משוער, הם מסוגלים לשחק עד גיל מבוגר מאוד. וכך, בעוד ששחקני שדה פורשים מהמשחק לאחר גיל 35, שוערים רבים ממשיכים לשחק גם בשנות הארבעים שלהם. יצוין, עם זאת, כי נוכח השינוי שהוחל לפני מספר שנים, לפיו אסור לשוער לקלוט מסירה של שחקן מקבוצתו בידיו, שוערים רבים מתאמנים כיום גם על שליטה רגלית בכדור.

[עריכה] שוערים מפורסמים

[עריכה] עמדות הגנה

[עריכה] בלם קדמי

תפקידו של הבלם הקדמי (Centre Back) הוא לבלום את השחקן היריב (ובעיקר את החלוץ היריב), למנוע ממנו הזדמנויות לכבוש שער, ולהרחיק את הכדור מרחבת ה-16. רוב הקבוצות משחקות עם שניים או שלושה בלמים קדמיים במרכז חוליית ההגנה, כדי להערים קושי כפול ומשולש על החלוץ היריב. ישנן שתי אסטרטגיות עיקריות לפיהן מתופקדים בלמים קדמיים: הגנה אזורית, שבה כל אחד מהבלמים מופקד על כיסוי חלק מוגדר מהרחבה, והגנה אישית (או שמירה אישית), שבה כל אחד מהבלמים נדרש לשמור על שחקן יריב מוגדר.

בלמים הם גבוהים בדרך כלל, חזקים ואמיצים ובעלי יכולת גבוהה לתקל ולנגוח. בלם קדמי טוב יודע לקרוא את המשחק היטב, במובן זה שהוא יכול לצפות כיצד יתפתח מהלך נגדי מסוים. באופן מסורתי, בלמים קדמיים עובדים פחות על טכניקה, מסירות ושליטה בכדור, שכן רבים מהם נוטים להרחיק את הכדור מהרחבה בבעיטות ארוכות. יחד עם זאת, בזמן האחרון התפתחה שיטת משחק שבה הבלם הקדמי נדרש להחזיק זמן רב בכדור ולא להרחיקו בפראות. הסטריאוטיפ אודות הבלם הקדמי הוא שמדובר בשחקן איטי ואפור, אף שבד בבד עם עליית הקצב בכדורגל המודרני גם הבלמים הקדמיים נעשו מהירים יותר.

[עריכה] בלמים קדמיים ידועים

[עריכה] בלם אחורי

הבלם האחורי, הידוע גם בתור "סוויפר" (Sweeper), ממוקם מאחורי קו ההגנה הקדמי ותפקידו "לטאטא" את הכדור מרגלי השחקן התוקף, היה והצליח לפרוץ מבעד לקו ההגנה. השימוש הנפוץ ביותר בבלם אחורי נעשה בהרכב הכולל שני בלמים קדמיים המופקדים על שמירה אישית, שעה שהבלם האחורי דואג לכיסוי תיבת החמש. שימוש נפוץ אחר הוא במבנה "יהלום", הכולל בלם קדמי, בלם אחורי ושני מגיני כנף (ר' להלן). זהו שחקן השדה בעל האוריינטציה ההגנתית ביותר במגרש. יכולת קריאת המשחק של הבלם האחורי חיונית אף יותר ליציבות ההגנה מאשר יכולתם של הבלמים הקדמיים.

ישנם מאמנים שמאפשרים לבלם האחורי לשחק תפקיד חופשי והתקפי יותר, או באיטלקית "ליברו". כיוון שהוא איננו מופקד על שמירה אישית, הוא חופשי לסייע לקבוצתו בשעת התקפה. מי שהביא את תפקיד ה"ליברו" ההתקפי לכלל שלמות היה ה"קייזר" הגרמני, פרנץ בקנבאואר.

[עריכה] בלמים אחוריים ידועים

[עריכה] מגני כנף

רוב קבוצות הכדורגל משחקות כיום עם שני מגני הכנף (Full Back או Left/Right Back), הממוקמים בשני קצותיה של חוליית ההגנה. תפקידם של המגן הימני והמגן השמאלי הוא למנוע משחקן יריב לרוץ לאורך האגף, להקשית כדור לכיוון הרחבה או לבעוט לשער מזווית אלכסונית. באופן מסורתי, מגני הכנף היו שחקנים איטיים, קשוחים וסטטיים למדי, ושיחקו באותה צורה שבה משחקים כיום בלמים קדמיים. ואולם עם התפתחות המשחק, העמדה מחייב כישורים שונים לחלוטין מאלה של בלם קדמי. מגין הכנף המודרני נמוך יחסית, גמיש ומהיר מאוד, בעל יכולת תיקול גבוהה ובעיקר סיבולת המאפשרת לו לנוע בחופשיות לאורך האגף. ואמנם, מרוב המגנים נדרש היום לתמוך בהתקפה על ידי ריצות אגפיות והקשתת כדורים בעצמם לתוך רחבת היריב.

[עריכה] מגני כנף ידועים

[עריכה] קיצוני אחורי

הקיצוני האחורי (Wing Back) הוא וריאציה מודרנית של מגן הכנף עם דגש רב יותר על התקפה. הם בדרך כלל מוצבים בקצוותיה של חוליית קישור המונה חמישה שחקנים, אך ממוקמים מעט מאחורי קו הקישור. בשלבם תפקיד של מגן וקיצוני, הם ניחנים בדרך כלל בסיבולת גבוהה, וכיוון שהם זוכים לתמיכתה הגנתית של שלושה בלמים לפחות יש להם חופש רב יותר לספק כדורים לשחקני ההתקפה.

[עריכה] קיצונים אחוריים ידועים

רוברטו קרלוס
ג'יאנלוקה זמברוטה

[עריכה] עמדות קישור

[עריכה] קשר מרכזי

הקשר המרכזי עשוי למלא מספר תפקידים במרכז השדה, תלוי בנקודות החולשה והעוצמה הייחודיות שלהם. לדוגמה, קשר בעל ראיית משחק טובה ויכולת מסירה גבוהה יתופקד כ"עושה משחק" (פליימייקר), כלומר תפקידו להביא ליצירתם של מהלכי התקפיים שיסתיימו בשער. לעומת זאת, קשר בעל טכניקה ויכולת כדרור גבוהה יופקד על החזקה בכדור כדי למנוע יצירת מצבים על ידי הקבוצה היריבה. ככלל, הפונקציה הבסיסית ביותר של הקשר המרכזי היא כשמו כן הוא - לקשר בין חוליית ההגנה המחלצת כדור מהיריב לחוליית ההתקפה, שאמורה לכבוש. כאשר הקבוצה איננה מחזיקה בכדור, הקשר המרכזי נדרש בדרך כלל לסור לשערו ולהגן. כיוון שמרבית משחקי הכדורגל משוחקים בעיקר במרכז המגרש, הקשרים הם השחקנים בעלי יכולת ההשפעה הגבוהה ביותר על מהלך המשחק.

אף שישנם שחקנים רבים המחזיקים בעמדת קשר מרכזי קלאסי, העמדה מסווגת בדרך כלל לשתי עמדות נפרדות: קשר אחורי וקשר התקפי.

הקשר האחורי, הידוע גם כקשר הגנתי, דומה מבחינות רבות לבלם הקדמי: זהו שחקן מוצק, חזק ובעל בעיטה טובה, הממוקם במרחב הצר שבין חוליית ההגנה לקישור. תפקידו העיקרי הוא לתקל את קשרי היריב כאשר הכדור בידם, לסייע להגנה כשיש צורך ואף לחטוף כדורים ולהוציא מתפרצות. כאשר הכדור בידי קבוצתו, תפקידו לנהל את המשחק מאחורה ואף לסייע להתקפה על ידי פריצות מאחור אל תוך הרחבה. פעמים רבות הקשר האחורי בועט לשער מטווח רחוק.

קשר התקפי נדרש, בנוסף לתפקידיו כקשר, לרוץ לתוך רחבת ה-16 של היריב ולנסות לכבוש שערים. מאחר שבדרך כלל שחקן זה הוא היצירתי במגרש, עליו לנהל את ההתקפה ליד רחבת היריב, לחלק מסירות טובות לחלוצים ולמגני הכנף, להכין מצבים ("בישולים") לחבריו ואף לאיים על השער בעצמו. הקשרים ההתקפיים נוטים להיות שחקנים יצירתיים ולעתים קטנים יחסית במבנה גופם, תוך נטייה לא לבצע עבודות הגנה.

כל הקשרים צריכים להחזיק בכישורי הכדורגל הבסיסיים ביותר: שליטה בכדור, טכניקה, מסירות וכן בעיטה לשער. הקשר המרכזי לא צריך להיות מהיר במיוחד, כיוון שיכולתו לשלוט בכדור ולמסור היטב מפצה על איטיותו.

[עריכה] קשרים אחוריים ידועים

[עריכה] קשרים מרכזיים ידועים

[עריכה] קשרים התקפיים ידועים

[עריכה] קיצוני

עמדת הקיצוני (Winger), היינו שחקן המתופקד בקצוות חוליית הקישור, איבדה מהפופולריות שלה כשנבחרת אנגליה "חסרת הקיצונים" זכתה במונדיאל 1966. תפקידם של הקיצונים הפך לחלק משגרת משחקם של מגיני הכנף או קיצונים אחוריים. יחד עם זאת, קשרים רבים עדיין מתופקדים כקיצונים גם היום.

תפקידו העיקרי של הקיצוני הוא לרוץ לאורך האגף בשעת התקפה ולהקשית כדורים לרחבת היריבה כדי שהחלוצים יוכלו לכבוש. באופן מסורתי, הקיצוני נדרש למהירות גבוהה ביותר ו\או יכולת כדרור מעולה כדי להתגבר על מגן הכנף היריב, לעבור אותו ולהקשית מעליו. הקיצונים אינם נדרשים לתמוך בהגנה.

[עריכה] קיצונים מפורסמים

[עריכה] קשרי צד

קשר הצד הוא וריאציה מודרנית של עמדת הקיצוני. כמו הקיצונים, גם הם אמורים לרוץ לאורך האגף ולהקשית כדורים לרחבה. אך בניגוד לקיצוניים, הם נדרשים לסייע להגנה, במיוחד בבלימת התקפות רוחב של היריב. תפקידים אחרים כוללים החזקה של הכדור בצידי המגרש שעה שמגן הכנף עוקף אותם לקראת קבלת הכדור, וכן פתיחת אפשרויות מסירה רבות יותר עבור הקשרים המרכזיים.

[עריכה] קשרי צד מפורסמים

[עריכה] עמדות התקפה

[עריכה] חלוץ מרכזי

על החלוץ המרכזי מוטלת משימה אחת: לכבוש שערים. למרות טבעה החד ממדי של הגדרת העמדה, ישנם שני סוגים של חלוץ מרכזי: "חלוץ מטרה" ו"חלוץ-מקשר". רוב הקבוצות משחקות כיום עם חלוץ אחד מכל סוג.

חלוצי מטרה הם בדרך כלל גבוהים ומוצקים (אם כי איטיים למדי), בעלי יכולות נגיחה ובעיטה גבוהות וכן יכולת למקם עצמם היטב ביחס לשער. חלוץ המטרה תפקידו לקלוט כדורי גובה או מסירות רוחב ולדחוק אותם לשער היריבה, תוך שימוש בכוחו הפיזי כדי לנער מעליו את שחקני ההגנה. פעמים רבות ישחק חלוץ המטרה בגבו לשער כדי להגן על הכדור שעה שחברו לקבוצה מתפנה לקבלת מסירה.

החלוצים המקשרים בדרך כלל קטנים יותר, טכניים יותר ומהירים יותר. אף שהם אמורים לכבוש שערים והרבה, תפקידם העיקרי הוא ליצור הזדמנויות שאותן נדרש חלוץ המטרה לנצל. החלוץ המקשר נדרש למהירותו כדי שלא להיתפס בנבדל ולהגיע למצב של אחד על אחד מול השוער היריב. הם יעדיפו לרוץ עם הכדור לקראת השער מאשר להמתין לקבלת המסירה.

[עריכה] חלוצי מטרה מפורסמים

[עריכה] חלוצים מקשרים מפורסמים

מקור: http://he.wikipedia.org../../../%D7%A2/%D7%9E/%D7%93/%D7%A2%D7%9E%D7%93%D7%95%D7%AA_%D7%9B%D7%93%D7%95%D7%A8%D7%92%D7%9C.html

קטגוריה: כדורגל