עמירם סיון
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
עמירם סיון
עמירם סיון (1938 בתל אביב - 25 בספטמבר 2003), מנכ"ל משרד האוצר ומנכ"ל בנק הפועלים. הוביל את בנק הפועלים לראש דירוג הבנקים בישראל, ונחשב בשנות התשעים לבנקאי הבכיר בישראל.
בשנים 1965-1962 למד בחוגים לכלכלה וסטטיסטיקה באוניברסיטה העברית, ובמקביל עבד במשרד האוצר, במינהל הכנסות המדינה. לאחר סיום לימודיו עבד ככלכלן בלשכת היועץ הכלכלי לשר האוצר, וב-1969 מונה לסגן הממונה על התקציבים לענייני חברה ורווחה. בשנת 1974 מונה לתפקיד מנכ"ל המוסד לביטוח לאומי, וב-1976 מונה למנכ"ל משרד האוצר, על-ידי שר האוצר, יהושע רבינוביץ.
ב-1980 פרש משירות המדינה ומונה לתפקיד יו"ר חברת תיעוש, שהחזיקה מפעלי תעשייה באזורי פיתוח.
ביוני 1986 מונה לתפקיד יו"ר הנהלת בנק הפועלים, בעקבות פרישתם של מנהלי הבנק שהורשעו בפרשת ויסות מניות הבנקים ומותו של המנכ"ל הקודם יעקב לוינסון, שהתאבד. סיון שיקם את הבנק והביא אותו ממצב של משבר לרווחיות גבוהה. בתקופתו עברו ביצועי בנק הפועלים את אלה של בנק לאומי, ומאז ניצב בנק הפועלים במקום הראשון בדירוג הבנקים הישראלים. בשנת 2000 הגיע הבנק לרווח של מיליארד ושש מאות מיליון שקלים, רווח שיא לחברות ישראליות עד לאותו מועד. הוא גם תוגמל בהתאם והשתכר כ-10 מיליון שקלים באותה שנה.
ב-1997 עברה השליטה בבנק הפועלים לידי קבוצת אריסון-דנקנר. בעלי השליטה החדשים השאירו את סיון בתפקיד המנכ"ל, והוא עמד בראש הבנק עד פרישתו ב-1 באפריל 2002. למעשה, הודח סיון מתפקידו עקב מחלוקת שהייתה לו עם הבעלים של הבנק. החליף אותו בתפקיד אלי יונס.
לאחר פרישתו ניסה סיון להקים קרן השקעות בישראל, אך לא הצליח בגיוס ההון הדרוש.
