ערבית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

ערך זה עוסק בשפה הערבית. לערך העוסק בתפילה באותו שם, המכונה גם "מעריב", ראו תפילת ערבית.

ערבית (אלערביה, العربية)
מדינות שבהן השפה מדוברת:	ישראל, אלג'יריה, בחריין, מצרים, עיראק, ירדן, כווית, לבנון, לוב, מאוריטניה, מרוקו, עומאן, קטאר, ערב הסעודית, סודאן, סוריה, תוניסיה, איחוד האמירויות, תימן ועוד.
אזורים שבהם השפה מדוברת:	צפון אפריקה והמזרח התיכון
סך כל הדוברים:	כ-225,000,000
מספר הדוברים שזו שפת אמם:	180,000,000
דירוג:	החמישית המדוברת ביותר
סיווג משפחתי:	אפרו אסיאתית  שמית   שמית תיכונה    שמית תיכונה דרומית     ערבית
חומר נוסף:	ספר לימוד
מעמד רשמי
השפה הרשמית במדינות:	ישראל, אלג'יריה, בחריין, מצרים, עיראק, ירדן, כווית, לבנון, לוב, מאוריטניה, מרוקו, עומאן, קטאר, ערב הסעודית, סודאן, סוריה, תוניסיה, איחוד האמירויות, תימן, הרשות הפלסטינית ארגונים בינלאומיים: האומות המאוחדות, הליגה הערבית
גוף מפקח:	مجمع اللغة العربية - האקדמיה ללשון הערבית במצרים
ראו גם: שפה - רשימת שפות

הערבית (اللغة العربية) היא שפה המשתייכת לענף הדרומי של השפות השמיות המערביות בתוך קבוצת השפות השמיות של משפחת השפות האפרו-אסיאתיות וככזאת היא קרובה מאוד למלטית, אשר התפתחה ישירות מערבית תוך ספיגת מאפיינים רבים של איטלקית וסיציליאנית, וגם לעברית ולארמית ששייכות לענף הצפוני של השפות השמיות המערביות. השפה הערבית המדוברת מתחלקת למספר רב של ניבים (דיאלקטים) המשמשים כשפת אמם של 180 מליון בני אדם ברחבי אסיה ואפריקה (לדוגמה, ערבית לבנונית, מצרית או פלסטינית). בנוסף קיימת שפה ערבית ספרותית, שמשמשת לכתיבה ולתקשורת בכל רחבי העולם הערבי, והיא בעלת תפקיד מפתח בחיי כל המוסלמים שכן היא משמרת את שפת הקוראן. הערבית היא אחת מהשפות הרשמיות של ארגון האומות המאוחדות.

מקור השפה הערבית הוא בחצי האי ערב שם הייתה עיקר תפוצתה (למעט חלקים מסוימים בדרום חצי האי) עד למאה השביעית לספירה. בעקבות כיבושי האיסלאם התפשט השימוש בשפה לסהר הפורה ושאר המזרח התיכון וצפון אפריקה. השפה הערבית דחקה בהדרגה, במשך כמה מאות שנים, את השפות שדוברו באזור הסהר הפורה (בעיקר יוונית, ארמית וקופטית), כך שבאמצע ימי הביניים דיברו רוב תושבי האזור ערבית כשפת אם. לעומת זאת באירן, בתורכיה, בכורדיסטאן, ושאר החלקים המוסלמיים של מרכז אסיה, נותרו השפות המקומיות על כנן, אף שהושפעו במידה רבה מהשפה הערבית. גם בצפון-מערב אפריקה עדיין נפוצות שפות מקומיות (בעיקר ברברית) בצד הערבית. הערבית התפצלה לניבים שונים כבר בחצי-האי ערב, אולם עם התפשטותה על פני מרחב גאוגרפי גדול, התפתחו בה ניבים רבים נוספים הנבדלים משמעותית אלה מאלה, ונבדלים גם מהערבית הספרותית הקלאסית (שמבוססת על שפת הקוראן והשירה הערבית הקלאסית). כבר בתקופה קדומה, ייתכן שעוד לפני כיבושי האיסלאם, ואולי זמן קצר לאחריהם, נוצר מצב של דיגלוסיה בקרב דוברי הערבית, כיוון שהמשכילים הערביים, בעיקר המוסלמים שביניהם, הקפידו לכתוב בשפת הקוראן, וראו בניבים השונים עגה שאינה ראויה לעלות על הכתב. מצב זה קיים בעולם הערבי עד היום - אמצעי התקשורת הערביים משתמשים בצורה תקנית (סטנדרטית) של הערבית הספרותית, שפה הנלמדת במוסדות החינוך בכל רחבי העולם הערבי. שימוש בניבים מקומיים, בעיקר בערבית של קהיר (ערבית מצרית), לצורכי תקשורת בין-ערבית, נעשה נפוץ עם התפתחות התיאטרון והקולנוע, וכיום ערבית מצרית היא מעין שפה ספרותית שנייה בעולם הערבי.

הניבים הערביים נחלקים לשתי קבוצות עיקריות: "אל-משרק" (المشرق - המזרח) ו"אל-מע'רב" (المغرب - המערב). קו הגבול ("איסוגלוסה") בין קבוצות הניבים האלה הוא הגבול המפריד בין מצרים ללוב. הניבים של צפון-אפריקה, מלוב מערבה, נחשבים כ"אל-מע'רב", וכל היתר נחשבים "אל-משרק". בנוסף, קיימות הבחנות בין ניבים של דוברי ערבית ממוצא כפרי ("פלאחים"), ממוצא עירוני, וממוצא בדואי, הבחנות שאפשר לראות בהן סוציולקטים או אתנולקטים (כיוון שאינם תלויים באזור הגאוגרפי, אלא במוצאו החברתי או האתני של הדובר).

הנתונים להלן מתייחסים לשפה הערבית הספרותית (اللغة العربية الفصحى).

תוכן עניינים 1 כתיבת הערבית והגייתה 1.1 העיצורים 1.2 התנועות 2 דקדוק ערבי 2.1 הפועל הערבי 2.1.1 השורשים 2.1.2 הבניינים 2.2 השם הערבי 2.2.1 היחסות בערבית 2.2.2 המין הדקדוקי בערבית 2.3 תחביר 3 ראו גם 4 קישורים חיצוניים

[עריכה] כתיבת הערבית והגייתה

הערבית נכתבת באמצעות האלפבית הערבי הכולל 28 אותיות, וסימנים גרפיים נוספים המציינים תנועות, הכפלת עיצור (המקביל לדגש חזק בעברית), היעדר תנועה (שווא) ועוד. 28 האותיות מציינות עיצורים, אולם בשלוש מהן משתמשים גם לציון תנועות ארוכות.

הערבית נכתבת מצד ימין לשמאל, כמו העברית. בערבית קיימות אותיות מסוימות בעלות אותה צורה בסיסית, כשהמבדיל ביניהן הוא הניקוד המבחין (הניקוד הדיאקריטי).

השפה הערבית מפורסמת בריבוי הסגנונות לכתיבת האותיות, אשר הגיעה לדרגת אומנות בפני עצמה: הקליגרפיה הערבית והערבסקות.

[עריכה] העיצורים

הערבית הקלאסית (שנהוגה היום בעיקר בכתב) שימרה 28 מתוך 29 העיצורים בשפה הפרוטו שמית. אופן ההגייה של חלק מהעיצורים השתנה במשך הזמן, אבל ההבחנה בין העיצורים נשמרה, למעט ההבחנה בין שׁ לבין ס (העיצור הערבי ش הוא גלגול של העיצור המיוצג בעברית ב-שׂ שמאלית). בערבית אפשר למצוא הבחנות פונטיות שכבר נעלמו בעברית, (גם בעברית המקראית) או בשפות שמיות אחרות. לדוגמה: שמה של העיר עזה מבוטא "ע'זה" (העיצור ע' נשמע דומה להגיית ר בעברית ישראלית). בעברית העיצור הזה התלכד עם העיצור ע כבר בתקופות קדומות.

כתיבת והגיית השפה הערבית
העיצורים בערבית
שם האות	הסימן הגראפי	תעתיק עברי	מקביל עברי	ייצוג בIPA	צורת הגייה
אלף	ا	א	א	ʔ	משמשת כאם קריאה או כעיצור
בּא	ب	ב	ב	b	נהגה כהגיית בי"ת דגושה
תא	ت	ת	ת	t	נהגה כהגיית ת"ו דגושה
ת'א	ث	ת'	ש,ת	θ	נהגה כהגיית ת"ו רפה, כ-th באנגלית במילה think.
ג'ים	ج	ג'	ג	ʤ	נהגה כ-ג' במילה ג'קט, אך בניב המצרי נהגה כגימ"ל רגילה.
חא	ح	ח	ח	ħ	נהגה כמו חי"ת בהגייה מזרחית
ח'א	خ	ח'	ח	χ	נהגה כהגיית כ"ף רפה
דאל	د	ד	ד	d	נהגה כהגיית דל"ת דגושה
ד'אל	ذ	ד'	ד,ז	ð	נהגה כהגיית דל"ת רפה, כמו הגיית th באנגלית במילה that.
רא	ر	ר	ר	r	נהגה כהגיית רי"ש מכתשית (כמו rr בספרדית)
זאי	ز	ז	ז	z	נהגה כהגיית זי"ן
סין	س	ס	ס,ש	s	נהגה כהגיית סמ"ך
שין	ش	ש	ש	ʃ	נהגה כהגיית שי"ן ימנית
צאד	ص	צ	צ	s̴	הגרסה הנחצית של س
צ'אד	ض	צ'	צ	d̴	הגרסה הנחצית של د
טא	ط	ט	ט	t̴	הגרסה הנחצית של ت
ט'א	ظ	ט'	צ	z̴	הגרסה הנחצית של ذ או של ز
עין	ع	ע	ע	ʕ	נהגה כעי"ן בהגייה מזרחית
ע'ין	غ	ע'	ג,ע	ʁ	נהגה כהגיית ר' גרונית
פא	ف	פ	פ	f	נהגה כהגיית פ"ה רפה.
קאף	ق	ק	ק	q	נהגה כהגייתה המקורית של קו"ף, מעין כ"ף דגושה גרונית
כאף	ك	כ	כ	k	נהגה כהגיית כ"ף דגושה
לאם	ل	ל	ל	l	נהגה כהגיית למ"ד
מים	م	מ	מ	m	נהגה כהגיית מ"ם
נון	ن	נ	נ	n	נהגה כהגיית נו"ן
הא	هـ	ה	ה	h	נהגה כהגיית ה"א עיצורית
תא מרבוטה (תא קשורה)	ة	ה/ת	ה/ת		נהגה כהגיית ה"א אם קריאה, או כת"ו. באה בסוף מילה ומסמנת בדרך כלל מין נקבה.
ואו	و	ו	ו	w	נהגה כהגייתה המקורית של ו"ו עיצורית או כו"ו אם קריאה
המזה עלא כורסי יא	ئ	א	א		אחת הצורות של "המזה" נהגית כסותם סדקי.
יא	ي	י	י	j	נהגה כהגיית יו"ד

האותיות דאל, ד'אל, ואו, אליף, רא וזאי (או אותיות דוד ארז) הן אותיות שלאחריהן לא מתחברת אף אות כלומר כך שלכל אחת מהן רק שתי גרסאות: ثقناف היא מילה שלמה רק שלאחר האליף אין חיבור.

לאותיות שלאחריהן אכן מתבצע חיבור יש ארבע גרסאות בכתיבה, בהתאם למקום האות במילה. הסימון הגראפי בטבלה מתייחס לכל אות כאות סופית.

[עריכה] התנועות

בערבית הספרותית (הקלאסית - הכתובה) קיימות שלוש התנועות: a,i ו־u, וכל אחת מהן יכולה להיות קצרה או ארוכה (תנועה ארוכה מסומנת על ידי אם קריאה א', ו' או י' בהתאמה). קיים גם מצב של "אפס תנועה" (המקביל לשווא נח בעברית). בערבית הספרותית לא קיים שווא נע.

בערבית המדוברת יש וריאנטים רבים (המשתנים מאזור לאזור), וזו הסיבה לקיומם של שמות ומילים רבים המוכרים לנו שקיימות בהן גם התנועות o (אבו ע'וש) ו־e (כפר קאסם).

התנועות בערבית (בלווית האות באא')
שם התנועה	הסימון הגראפי	תעתיק מקובל בעברית	הערך הפונטי
פַתְּחַה	بَ	בַּ	נהגה כהגיית פתח
כַּסְרַה	بِ	בִּ	נהגה כהגיית חיריק חסר
דמַّה	بُ	בֻּ	נהגה כהגיית קובוץ
סֻכּוּן	بْ	בְּ	נהגה כהגיית שווא נח

• על מנת לציין דגש חזק משתמשים בסימן بّ, שַדַּה.

[עריכה] דקדוק ערבי

[עריכה] הפועל הערבי

[עריכה] השורשים

העברית והערבית, כמרבית השפות השמיות, משתמשות בשורשים עיצוריים ליצירת פעלים ושמות עצם. השורשים בשתי השפות הם בדרך-כלל תלת-עיצוריים, אם כי קיימים גם שורשים ארבע-עיצוריים. אף שחלק מהם נוצרו משורשים דו עיצוריים קדומים שהורחבו. דוגמהות לכך בעברית ניתן למצוא בגזרת הכפולים (חמם, פרר) ובגזרת ע"ו/י (שיר, טוס, שוב).

לרבים מהשורשים הערביים אפשר למצוא מקבילות זהות או קרובות סמנטית בעברית. כך למשל השורשים עמ"ל, כת"ב ושמ"ע מצויים בשתי השפות במשמעויות כמעט זהות . כמו-כן, קיימות מילים דומות או זהות רבות בשתי השפות.

[עריכה] הבניינים

מערכת הבניינים הערבית דומה למערכת העברית. בשפה הערבית ישנם באופן עקרוני 15 בניינים. ה-10 הראשונים הם השימושיים ביותר ובאופן מעשי בשפה של ימינו לא משתמשים ביתר. את השימוש ב-5 הנותרים ניתן למצוא בספרות ושירה ערבית מימי הביניים. 5 בניינים אלו הם שוליים ביותר ולכל אחד מהם בין 2-5 פעלים בלבד. לכל אחד מבנייני הערבית צורת פעיל וצורת סביל.

בנייני הערבית:

עשרת הבניינים הנפוצים

בערבית	בתעתיק לעברית
فَعَلَ	פַעַלַ
فَعَّلَ	פַעַّלַ
فَاعَلَ	פַאעַלַ
أَفْعَلَ	אַפְעַלַ
تَفَعَّلَ	תַפַעַّלַ
تَفَاعَلَ	תַפַאעַלַ
إِنْفَعَلَ	אִנְפַעַלַ
إِفْتَعَّلَ	אִפְתַעַّלַ
إِفْعَلَّ	אִפְעַלַ
إِسْتَفْعَلَ	אִסְתַפְעַלַ

חמשת הבניינים הנוספים

1. אִפְעַאלַّ
2. אִפְעַוְעַלַ
3. אִפְעַוַّלַ
4. אִפְעַנְלַّ
5. אִפְעַנְלַא

[עריכה] השם הערבי

[עריכה] היחסות בערבית

בערבית קיימות שלוש יחסות המסומנות באמצעות ניקוד סופי של שמות העצם: יחסת הנושא המסומנת באמצעות תנועת דמה, יחסת המושא הישיר המסומנת באמצעות תנועת פתחה ויחסת המושא העקיף המסומנת באמצעות תנועת כסרה.

[עריכה] המין הדקדוקי בערבית

שמות העצם בערבית מתפלגים לשני מינים דקדוקיים: זכר ונקבה, ועל שם התואר להתאים במינו לשם העצם המתואר. לרוב מין הנקבה מאופיין באמצעות סיומת תא או תא מרבוטה, אך לכלל זה עשויים להיות יוצאי דופן. בערבית צורת היחיד של הנקבה משמשת גם לציון הרבים של עצמים משני המינים שלא מציינים בני-אדם.

[עריכה] תחביר

עקב קיומן של היחסות בערבית התחביר הערבי עשוי להיות חופשי יחסית, אך בערבית הספרותית הדפוס הנפוץ ביותר בתחביר המשפט הפעלי הוא נשוא-נושא-מושא בעוד שבערבית המדוברת הדפוס הנפוץ ביותר בתחביר המשפט הפעלי הוא נושא-נשוא-מושא.

בערבית כמו בעברית שם התואר עוקב אחר העצם אותו הוא מתאר. כמו כן בצורת הסמיכות הנסמך קודם לסומך בדומה לעברית.

[עריכה] ראו גם

• ערבית פלסטינית
• ערבית מצרית
• ערבית לבנונית
• ערבית יהודית

• ספרות ערבית
• שירה ערבית
• עיתונות ערבית
• מוזיקה ערבית
• כתיבת ערבית בצ'אט
• כללים לתעתיק מערבית בוויקיפדיה

[עריכה] קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ויקיפדיה בשפה זו: ערבית
ספר לימוד בוויקיספר: ערבית

• מילון ערבי-עברי ועברי-ערבי מאת הפרופ' דור איילון ופרופ' פסח שנער
• מיסט, אתר סיכומי מאמרים ומידע של תלמידי החוג להיסטוריה של המזרח התיכון באוניברסיטת תל אביב
• לימוד ערבית, אתר לשפה הערבית 5 יחידות של בי"ס בגין ראש העין
• מקלדת וירטואלית בערבית
• ערבית
• אלמוג בהר "הערבית הספרותית תהיה האספרנטו העולמית", הארץ, 10.11.2006