פנגולין עצים קטן
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
| פנגולין עצים קטן | |
|---|---|
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | מיתרניים |
| מחלקה: | יונקים |
| סדרה: | פנגולינאים |
| משפחה: | פנגוליניים |
| סוג: | פנגולין |
| מין: | פנגולין עצים קטן |
| שם מדעי | |
 Manis tricupsis |
|
פנגולין עצים קטן (Manis tricupsis), מין בסוג פנגולין. מין זה נפוץ ביערות הטרופיים של דרום-מזרח אפריקה.
אורך הגוף: 45 ס"מ
אורך זנב: 30 ס"מ
משקל: 3-4 ק"ג
מספר ולדות: 1-2
מזון: נמלים וטרמיטים
צבע גופו בצידו העליון הוא חום וגחונו לבן. ממצחו עד קצה הזנב והרגליים במחציתם מכוסים קשקשים קשים. בכל קשקש שלושה חודים והם סדורים כרעפים ומשמשים להגנה. הזנב חזק דיו כדי שמש גם כן להנסת אויבים. שערות מכסות את החרטום המוארך, השפתיים, תחתית העיניים והגחון. לשונו של הפנגולין גמישה, ארוכה מאוד, ודביקה בקצותיה, והיא מקופלת בתוך פיו. כשהוא מאתר מזון, לשונו נשלפת במהירות והוא מכה בה בחרקים ובכך מצמיד אותם אל לשונו ובולע אותם. הפנגולין הינו חסר שיניים וריסוק החרקים ולעיסתם מתבצע על ידי שיניים קרניות קטנות המצויות בשוער הקיבה.
חוש ראייתו הינו חלש ושמיעתו בינונית משום היותו חסר כל אפרכסות אוזניים. לעומת זאת, חוש הריח אצלו מפותח למדי. רגליו קצרות ובקצות אצבעותיהן טפרים מאונקלים, חזקים וחדים מאוד. בעזרתם חודר הפנגולין לקני הנמלים ולתלי טרמיטים, ואחר מחדיר את חרטומו, שולף את לשונו וצד את מזונו.
שחייתו מהירה למדי אך תנועתו בקרקע הינה איטית, הן בהליכה והן בטיפוס אל צמרות העצים. הוא פעיל בלילה ובשעות היום שוכן בצמרות העצים כשהוא מקופל בין הענפים. הוא מסתייע בזנבו הלופת לשם אחיזה נוספת, בעיקר בשעה שהוא משתמש בגפיו הקדמיות כדי לחדור לקני נמלים וטרמיטים.
הנקבה ממליטה פעם אחת בשנה ונושאת את גוריה על זנבה עד שהם יכולים להלך באופן עצמאי. בעת סכנה היא מצטנפת ומכנסת את הגורים למרכז המעגל שיצרה, ובצורה זו היא מגוננת עליהם בעזרת הקשקשים הקשים והחדים, אותם היא זוקפת עד חלוף הצרה.
| מיזמי קרן ויקימדיה | ||
|---|---|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: פנגולין עצים קטן |
