צילום דיגיטלי
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
צילום דיגיטלי הינו צילום באמצעות מצלמה המשתמשת בחיישן אלקטרוני על מנת להקליט את התמונה כמידע דיגיטלי (קובץ תמונה), ולא כשינויים כימיים בסרט צילום כבמצלמה רגילה. מעבד אינטגרלי DSP, ממיר את התמונה הנקלטת לקובץ מחשב באחד הפורמטים המקובלים, ושומר אותה בזכרון פנימי או על כרטיס זכרון מוליך למחצה, המשמש לאחסון התמונות. בהמשך, ניתן להעביר את התמונות למחשב או להדפיס על נייר צילום.
תוכן עניינים |
הרכב המצלמה
החלקים המכניים במצלמה (עדשה, צמצם וכדומה) זהים לאלו אשר קיימים במצלמה רגילה (ראו מצלמה למידע נוסף). ההבדל בין מצלמה רגילה למצלמה דיגיטלית מופיע, כאמור, בדרך בה התמונה הנקלטת "נרשמת" במצלמה. במצלמה דיגיטלית הדבר נעשה בחיישן מיוחד.
חיישן האור
ההבדל העיקרי בין מצלמה דיגיטלית למצלמה מבוססת סרט הוא שלמצלמה דיגיטלית אין סרט צילום. כתחליף, יש לה חיישן שממיר אור למסרים חשמליים.
חיישן התמונה הנפוץ ביותר במצלמות דיגיטליות הוא מסוג Charge Coupled Device) CCD), במקביל לו קיים חיישן נפוץ נוסף מסוג CMOS. ה-CCD הוא אוסף של תאים רגישים לאור, הממירים פוטונים (חלקיקי אור) לאלקטרונים (חלקיקי מטען חשמלי). תאים אלו נקראים תאים פוטואלקטריים. בחיישן, כל תא פוטואלקטרי הנו רגיש לאור – ככל שהאור הפוגע בתא יחיד חזק יותר, כך המטען החשמלי שייוצר בו יהיה גדול יותר.
ישנם סוגים רבים של חיישנים הנבדלים בתצורה הפנימית ובגודל הפיסי שלהם. במצלמות רגילות החיישן הוא בגודל רבע פילם, במצלמות רפלקס דיגיטליות החיישן הוא בגודל חצי פילם ואף פילם שלם. ככל שהחיישן גדול יותר הוא רגיש פחות לרעשי רקע, ויכול לקלוט רזולוציות גבוהות יותר, אך גם יקר יותר.
צבעים
כל אחד מהתאים הפוטואלקטריים הוא "עיוור צבעים": הוא יכול לעקוב רק אחר עוצמת האור הכוללת הפוגעת בפני השטח שלו אך לא אחרי הצבע שלה. על-מנת לקבל תמונת צבע מכילים רוב החיישנים פילטרים בשלושה צבעי יסוד. מרגע שנדגמו שלושת הצבעים, ניתן לצרפם וליצור את מגוון הצבעים המקובל בצגי המחשב ובמדפסות הצבע. ישנן מספר דרכים לקליטת שלושת צבעי היסוד במצלמה דיגיטלית:
- מפצל אלומה
- במצלמות בעלות האיכות הגבוהה ביותר נמצאים שלושה חיישנים נפרדים, כל אחד מכוסה בפילטר אחר. האור מכוון לחיישנים השונים על-ידי הצבת מפצל אלומה במצלמה. ניתן לחשוב על האור הנכנס למצלמה כמים הזורמים בצינור. שימוש במפצל אלומה כמוהו כחלוקת מים באופן שווה לשלושה צינורות שונים. כל חיישן מקבל מבט זהה בתמונה; אך בגלל הפילטרים, כל חיישן מגיב רק לאחד משלושת צבעי היסוד.
- רוטציה
- דרך אחרת לקלוט את כל שלושת צבעי היסוד מתמונה אחת היא להציב באופן זמני פילטר שונה מעל כל תא פוטואלקטרי. על-ידי פיצול החיישן למגוון של פיקסלים אדומים, כחולים וירוקים, ניתן לקבל מספיק מידע בסביבה הכללית של כל תא פוטואלקטרי כדי לקבל ניחוש טוב לגבי הצבע האמיתי של אותו מיקום.
- תבנית באייר
- התבנית הנפוצה ביותר בפילטרים היא תבנית באייר (Bayer). תבנית זו משלבת שורה של פילטרים אדומים וירוקים עם שורה של פילטרים כחולים וירוקים. הפיקסלים אינם מחולקים במידה שווה – מספר הירוקים הוא כמספר הכחולים והאדומים יחדיו. הסיבה לכך היא שהעין האנושית אינה רגישה במידה שווה לכל שלושת הצבעים. יש לכלול יותר מידע מהפיקסלים הירוקים על-מנת ליצור תמונה שהעין תקלוט כתמונה בעלת "צבעים אמיתיים".
- היתרונות של שיטה זו הם שנדרש רק חיישן אחד, וכל המידע על הצבעים (אדום, ירוק וכחול) נקלט באותו רגע. במילים אחרות, המצלמה יכולה להיות קטנה יותר, זולה יותר ושימושית יותר במגוון רחב יותר של מצבים.
מיקוד אוטומטי
ערך מורחב – מיקוד אוטומטי
אוטופוקוס (נקרא גם מיקוד אוטומטי) הוא המנגנון המאפשר למצלמה לבצע מיקוד על אובייקט מסוים באופן אוטומטי, ללא עזרת הצלם.
במצלמת רפלקס עם מיקוד אוטומטי נעשה בדרך כלל שימוש במנגנון זיהוי פאזות (Phase Detection AF). במצלמה דיגיטלית שאינה רפלקס, מנגנון המיקוד האוטומטי פועל בשיטת זיהוי קונטרסט (Contrast Detection AF).
דגשים
ישנו קושי להשוות איכות תמונה בין סרט צילום למגה פיקסל. סרט צילום 35 מ"מ ISO 100 יכול להגיע לכדי 10-25 מגה פיקסל, אך נתון זה משתנה בהתאם למצלמה, העדשה, סרט הצילום, תוכן התמונה, וצורת עיבוד התמונה הנקלטת בחיישן לקובץ דיגיטלי. בכדי לקבל איכות שקרובה למצלמת סרט (הדפסה בגודל של 10x13) אפשר להשתמש במצלמה של 3-4 מגה פיקסל, וככול שרוצים להגדיל את התמונה יש להשתמש במצלמה בעלת יותר מגה פיקסלים.
באופן כללי ניתן לומר כי המצלמות הדיגיטליות קומפטיות יותר ממצלמות סרט, וזאת עקב החיסכון במקום שהתפנה בהוצאת סרט הצילום והמנגנון המכני הנילווה, (ישנן כאלו בגודל של כרטיס אשראי), והגודל שלהן אפשר לשלב אותם בטלפונים סלולריים כמו במחשבי כף יד. למצלמות הדיגיטליות אפשרויות מגוונות וגמישות גדולה בצילום.
יתרונות
- צפיה מיידית בתוצאת הצילום - ניתן לראות על המסך את הצילום כפי שהוא, מבלי לחכות עד לשלב הפיתוח. במידה והתמונה אינה מספקת את רצון הצלם, יש באפשרותו לצלם תמונה חדשה, ולמחוק את הקודמת באופן מיידי.
- חיסכון בעלות השוטפת - אין צורך לקנות סרט צילום, לפתח אותו ולהדפיס ממנו תמונות ואפשר להדפיס תמונות באופן סלקטיבי. עלות שמגיע לרוב למחירה המקורי של המצלמה ואף יותר.
- זמינות - ניתן לשלוח את התמונה בדואר אלקטרוני במהירות, כיוון שאין צורך לסרוק אותה כפי שצריך לעשות בצילום סרט. בניגוד לצילום הכימי, שחייב העברה פיזית של סרט ממקום הצילום, יכולת השידור המהירה של התצלום הדיגיטאלי משחררת אותו ממגבלות טריטוריאליות ומגבולות פוליטיים.
- איכות - התחרות הרבה בשוק ופתיחתו לחברות רבות, מביאה איכות גבוהה במחירים נמוכים יחסית. בשנת 2004 הגיעו מרבית המצלמות הבינוניות (העולות 2,000 שקלים לערך) עם תכונות של מצלמות חצי מקצועיות. כלומר, מצלמות אלו מגיעות עם זום של בין פי 6 עד פי 10, מנגנוני ייצוב וביטול רעידות ועוד.
- גמישות - מרבית המצלמות כוללות אופציות רבות ומגוונות, שמגדילות את אפשרויות הצילום.
- תיקוני צילום - שלא כבצילום אנלוגי שבו התמונה המצולמת מודפסת כפי שהיא, בצילום הדיגיטלי ניתן להעביר את התמונה למחשב ולעבד אותה באמצעות מגוון התוכנות הקיימות: לגזור שוליים וחלקים מיותרים, להבהיר או להחשיך את התמונה, לתקן עיניים אדומות וצבעים, ולאחר מכן להדפיסה.
- קומפקטיות - טכנולוגית המיזעור מאפשרת להקטין את כל המצלמות. מכיוון שאין צורך במנגנון שיטפל בסרט הצילום ויגלגל אותו מצד אל צד, ישנה אפשרות למזער את המצלמות לגודל של כרטיס אשראי. עדשות הזום של המצלמות הדיגיטליות קטנות וקלות ממקבילותיהן. אף מצלמות החובבים החצי מקצועיות קלות וקטנות ממקבילותיהן האנלוגיות.
- עדכון תכנת המצלמה - בחלק מהמצלמות ניתן לעדכן את מערכת ההפעלה בגרסאות חדשות, שיש בהן תכונות נוספות על אלה שהיו בעת ייצור המצלמה.
חסרונות
- רזולוציה נמוכה - מעט מאוד מצלמות דיגיטליות מגיעות לרזולוציה של מצלמת סרט בינונית. הדבר קריטי במיוחד בהגדלות, שם ניתן להבחין בהתבלטות של הצורה המרובעת של הפיקסלים המרכיבים את התמונה המכונה פיקסליזציה בצילומים הדיגיטליים. לרוב הצרכים השימושיים כגון צפיה בתמונות על גבי צג מחשב וכן הדפסות עד גודל A4 תספיק מצלמה דיגיטלית ברזולוציה של 4 מיליון פיקסלים.
- זמן מחזור איטי - במצלמות החובבים קיימת השהיה של כשנייה מלחיצת הצילום ועד דגימתה והעברתה לזכרון. דבר הגורם לכך שהמצלמה לוכדת תמונה מאוחרת מהתמונה שהתבקשה לצילום בשל ההשהיה. כאשר מדובר באובייקט סטטי הבעיה איננה ניכרת, אך באובייקטים דינמיים כמו ילדים וכדומה הבעיה ניכרת. במצלמות DSLR זמן המחזור מהיר בדרך כלל.
- רוחב שדה מוגבל - רוחב השדה מוגבל בשל גודל החיישן. רק במצלמות רפלקס יקרות שבהן גודל חיישן בגודל פילם, אפשר להגיע לרוחב שדה כמו במצלמת סרט, ואו בשימוש בעדשות רחבות (לרוב יקרות) במצלמות מצלמת רפלקס דיגיטאלית.
- עומק שדה רדוד - אין אפשרות להגיע לעומק שדה רדוד מאוד במצלמות בעלות חיישן קטן, שבו אנשים בקדמת הצילום יהיו בפוקוס בעוד שאנשים שקרובים אליהם מאחריהם יטושטשו.
- עלות - אף שעלות מצלמות חובבים סבירה, עלות של מצלמות רפלקס דיגיטליות, עדיין גבוהה מאוד בהשוואה לאמת המחירים של מצלמות רפלקס אנלוגיות.
- אמינות - החיישן במצלמות דיגיטליות רגיש ומועד לקלקולים, בעוד שבמצלמות רגילות ורפלקס, המצלמה יכלה להחזיק מעמד שנים רבות מאוד. בכדי להתגבר על מחסום זה, חברת ניקון למשל נוקטת במדיניות של החלפת חיישן ללא כל תשלום, אף שלא בתקופת האחריות על המוצר.
שינויים נוספים
- הטכנולוגיה הדיגיטלית אפשרה להכניס מטריצה (matrix) של אלמנטים זעירים הניתנים למניפולציה בבסיס החומרי של הדימוי המצולם. בעוד שבצילום האנלוגי-כימי, לצלם אין גישה לבסיס החומרי של הדימוי (האמולסיה של גרעיני הכסף הזעירים), הרי שדיגיטצית הצילום מאפשרת לחדור לרמה בסיסית זו של הדימוי המצולם ולשנות אותו בצורה מדויקת ועדינה, מבלי שניתן יהיה להבחין במניפולציה.
- הטכנולוגיה הדיגיטלית מאפשרת לשלב ולאחד באופנים חדשים, ואף חסרי תקדים, את הדימוי המצולם עם צורות מדיה שבעבר היו נפרדות ממנו (למשל, אודיו, וידאו, אנימציה, גרפיקה ואנימציה, צורות של מולטימדיה אינטראקטיבית וכד').
- טכנולוגיות הצילום החדשות, יחד עם מזעורן, תפוצתן הגדולה, ושילובן ברשתות מידע גלובליות, מהוות פוטנציאל להרחבה משמעותית של שיטות מעקב צבאיות ואזרחיות.
התפתחות המצלמות הדיגטליות
ויליאם מיטשל (Mitchell) בספרו משנת 1992, The Reconfigured Eye: Visual Truth in the Post-Photographic Era, טוען כי טכניקות הדמיה דיגיטאליות החלו להופיע עם בנייתו סורק תוף מכאני בשנות החמישים של המאה ה-20, שאיתר את שינויי דחיסות הגוונים על פני תצלום, והמיר אותם לספרות בינאריות אותן ניתן היה לאחסן בזיכרון של צורה קדומה של מחשב. במשך שלושת העשורים הבאים, ובמידה רבה בעקבות תוכניות חקר החלל, הצורך לשדר מידע ממרחקים גדולים ולעבדו לצורה תמונתית, הובילה לשיטות עיבוד דימויים מתוחכמות. מיטשל מציין את סוף שנות ה-80 כרגע בו טכנולוגיות אלו הוכנסו לתוך מצלמות דיגיטאליות לא יקרות מסוג "point and shoot", שהחלו להופיע אז בשוק המסחרי.
המצלמות הדיגיטליות הראשונות עלו כ-10,000 דולר ויועדו לצלמים מקצועיים (צלמי עיתונות לדוגמה). בסוף שנת 2002, ניתן היה לרכוש מצלמות ברזולוציה של 2 מגה פיקסל עבור פחות מ-100 דולר. בתחילת שנת 2005 רוב המצלמות כבר תמכו ברזולוציה של 4 מגה פיסקל ויותר, ונוספו ליוקרתיות שבהן חידושים רבים כמו מייצבי תנועה, מסכי LCD גדולים וחידושים נוספים. במקביל, מעבדות וחנויות צילום רבות הציעו הדפסות כימיות (בניגוד להדפסות באמצעות מדפסת דיו) של תמונות דיגיטליות, במחירים שמתחרים במחירי הדפסות מסרטי צילום.
סוגי מצלמות דיגיטליות
אפשר לסווג את המצלמות הדיגיטליות לארבע קטגוריות לפחות
מצלמות זעירות
אלו מצלמות קטנות מאוד בגודל של כרטיס אשראי, האבחנה שלהן נמוכה כמו גם איכות העדשה. הן מיועדות בעיקר לצילום חטוף ומהיר.
מצלמות כיס
מצלמות אלו הן בינוניות באיכויות שלהן. אבל נוחות מאוד לשימוש ונותנות תוצאות סבירות למשתמש הממוצע. יתרונן הוא הקומפקטיות שלהן, האפשרות לשאת אותן תמיד בארנק, וזמינותן לצילום מידי. לרוב המצלמות אין זום ולחלקן יש זום של עד פי 3. אצל רובם העדשה היא עקב האכילס שלהן.
מצלמות חובבים
מצלמות אלו כבר מאפשרות להוציא צילום טובים ואף לבצע הגדלות מהצילומים. למצלמות אלו איכויות צילום טובות מאוד. עדשות גדולות, רזולוציה גבוהה, כרטיסי הרחבה גדולים. מסכי LCD גדולים. זום גבוה (בדרך כלל עד פי 10) ומנגנונים מתקדמים כמו למשל מנגנון של יצוב ומנגנון של איזון ותיקון צבעים. אך מחירן גם הוא מעפיל בתמורה ויכול להגיע עד 1,000 דולר.
מצלמות DSLR
מצלמות רפלקס דיגיטליות הן המצלמות הטובות ביותר, שלהן יש את מיטב הביצועים והיכולות. למצלמות אלו יש עדשות מתחלפות, המאפשרות לצלם בזוויות, מרחקים, ובתנאי תאורה שונים. מחירן הוא גבוה ולא מתאים לכיס של צלם חובב ממוצע. לעומת מצלמות רפלקס אנלוגיות שמחירן התחיל מכ-1,500 שקלים, מצלמות רפלקס דיגיטליות מחירן מתחיל מ-1000 דולר למצלמה עם עדשה בסיסית.
פורמטים לשמירת נתוני צילום
נתונים שונים אודות הצילום כמו תאריך ושעת הצילום, מפתח צמצם, רזולוצית צילום ועוד, נשמרים בקובץ הדיגיטלי בפורמטים שונים. אחד הפורמטים המקובלים ביותר הוא פורמט Exif. באופן זה ניתן לאחזר פרטים שונים מזמן הצילום.
השפעה על השוק
כניסתן של המצלמות הדיגיטליות דחפה לשוליים את מצלמות הסרט והצניחה את מחיריהן לשפל. כיום ניתן להשיג מצלמות רפלקס חצי מקצועיות, שעלו בעבר אלפי שקלים, באלף שקלים ופחות. העידן הדיגיטלי הביא לכניסה של חברות אלקטרוניקה רבות לשוק שהיה סגור בפניהם בעבר, ולתחרות עזה בין החברות השונות ולהוצאת דגמים רבים מאוד.
בינואר 2004 הודיעה חברת קודאק על כוונתה להפסיק לשווק מצלמות סרט תחת המותג קודאק. ניתן לראות בכך סמן לכך שהמעבר למצלמות דיגטליות עבור חובבים נמצא בשלב מתקדם. שנתיים לאחר מכן בינואר 2006 הודיעה חברת ניקון כי היא מפסיקה לייצר מצלמות פילם לצילום רגיל והיא תמשיך לייצר רק עוד שני סוגי מצלמות פילם לצילום מקצועי בלבד.
רשת דיקסונס שהיא קמעונאית האלקטרוניקה הגדולה ביותר בבריטניה, הודיעה בשנת 2005 כי היא תמשיך למכור מצלמות פילם עד גמר המלאי ולא תחדש אותו.
בשנת 2004 נמכרו ברחבי העולם מצלמות דיגיטליות בסכום של כ-20 מיליארד דולר. באותה שנה היו ל - 42% מבתי האב בארצות הברית מצלמות דיגיטליות.
יש הטוענים כי הצילום הדיגיטלי הוא פחות איכותי מצילום הפילם, אולם תהליך ייצור המצלמות הדיגיטליות והמוצרים הנלוים אליהן מצד אחד ותהליך הפסקת הייצור של מצלמות הפילם והמוצרים הנלוים אליהם מצד שני הוא בלתי הפיך, ולמעשה כמעט כל אדם שקונה פעם ראשונה בחייו קונה מצלמה דיגיטלית וגם הרבה חובבי צילום אשר צילמו עד היום במצלמות פילם מחליפים אותן במצלמות דיגיטליות.
השפעות תרבותיות
את התגובות החברתיות והתרבותיות להופעת וחדירת המצלמות הדיגיטאליות לשדה הצילום, יחד עם טכנולוגיות הדמיה ממוחשבות שיצרו דימויים בעלי מראה של צילום, ניתן לחלק לשני גלים עקריים; הגל הראשון התאפיין בתפיסת הטכנולוגיות החדשות כשבר והרס של מסורת הצילום בת 150 שנים, ואף של כל מסורת הייצוג התמונתי המערבי מאז ימי הרנסאנס. תגובות אלו נחלקו בעצמן למחנה פסימיסטי, שחש חרדה ואיום לנוכח השינוי הטכנולוגי והיכולת להפעיל מניפולציה על הדימוי המצולם ברמה כה עמוקה ובסיסית, ולמחנה אופטימיסטי, שציפה לקראת עידן חדש, "פוסט-צילומי", שבו נתפכח מהאשלייה הכוזבת של הצילום האובייקטיבי ונשתחרר מגבולות הראייה הצילומית המוגבלת.
גל שני של חשיבה על ההיבטים התרבותיים של הצילום הדיגיטאלי טען שהתגובות הראשוניות שמו דגש רב מידי על השוני הטכנולוגי הברור בין תהליכי הצילום האנלוגי והדיגיטאלי. ואולם, עיסוק יתר והיקסמות משוני טכנולוגי מאפילים על אלמנטים חשובים של המשכיות במשמעויות ובשימושים התרבותיים בטכנולוגיות. מבקרים אלו טענו שהשינוי הטכנולוגי, רדיקאלי ככל שיהיה, הוא רק גורם אחד בתוך הקשר רחב הרבה יותר של המשכיות וטרנספורמציה. אם נתעלם מהשוני הטכני ונתבונן באופנים בהם משתמשים בצילום הדיגיטאלי, נראה שלא התחולל כל שבר מהותי בעת המעבר מצילום אנלוגי לדיגיטאלי.
חברות המיצרות מצלמות דיגיטליות
קישורים חיצוניים
- קליקי - הוויקי הישראלי לצילום
- פוטולייט - פורום וגלריה של תמונות, ותחרות בין צילומים וצלמים ישראלים - סדנאות - חדשות אחרונות בצילום.
- הקבוצה של שלומי - קבוצת צלמים חובבים העוסקים בצילום דיגיטלי, פורום, גלריה ותחרויות צילום.
- האתר של רועי גליץ - מאמרים בנושא צילום דיגיטלי
- מדריך לקניית מצלמה דיגיטלית - נענע מאת ניר נוסבאום
- המדריך לרכישת מצלמה דיגיטלית - Telcoshops
- המדריך לקניית מצלמה דיגיטלית מאת משה עלימה
- מדריך לקניית מצלמה, באתר של YNET
- מגמות במצלמות דיגיטליות בשנת 2005
לקריאה נוספת
- Scott Kelby, The Digital Potography Book, Peachpit Press, 2006. ISBN: 0-321-4704-X
- Lister, Martin, 'Photography in the Age of Electronic Imaging', In: Liz Wells (ed.), Photography: A Critical Introduction (3rd Edition), Routledge, 2004, pp. 296-336
- William Mitchell (1992) The Reconfigured Eye: Visual Truth in the Post-Photographic Era, Cambridge, MA: The MIT Press
- דוד סטון, רון גלאדיס, צילום דיגיטלי, הוצאת מיקרוסופט 2003 באנגלית. תרגום שמעון פרוידנברגר, דריה פיטרסון. הוצאת פוקוס מחשבים בעברית.
 |
דף זה מוגן ויכולים לערוך אותו רק ויקיפדים בעלי ותק של ארבעה ימים לפחות. לפרטים וסיבות עיינו בדף הגרסאות הקודמות ובדף השיחה. אם אתם סבורים שיש לשנות את תוכן הערך, אנא ציינו זאת בדף השיחה. |
