קבר הגחליליות
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קבר הגחליליות (火垂るの墓- "הוטארו נו האקה") הוא דרמת-אנימה אנטי-מלחמתית שביים במאי האנימה היפני איסאו טאקאהאטה באולפני ג'יבלי, שנת 1988. הוא מבוסס על ספר מאת הסופר היפני אקיוקי נוסאקה, ונחשב בעיני רבים (הבולט מביניהם הוא מבקר הקולנוע רוג'ר איברט) לאחד מהטובים שבסרטי האנימה והאנטי-מלחמה כאחד, כמו גם לאחד מהמשפיעים שבהם.
תוכן עניינים |
[עריכה] תקציר
 |
פרטי עלילה ("ספוילרים") לא יופיעו בהמשך. |
הסרט מציג את מאבק ההישרדות של נער כבן 14 ואחותו בת ה-4 בתקופת מלחמת העולם השנייה, כשאביהם משרת בחזית ואימם נפגעת בהפצצה. הם חייבים להתעמת עם הסביבה האנושית העוינת, מחסור גדול במזון ומחלות. הם מגיעים לבית דודתם מצד אביהם, אך היא מתקשה לטפל בהם עקב השפל הנגרם מהמלחמה, והדבר יוצר עימות ביניהם. אז חייבים שני הילדים לשרוד לגמרי לבדם.
[עריכה] העלילה
 |
פרטי עלילה ("ספוילרים") מופיעים בהמשך. |
[עריכה] הקדמה
הסרט פותח במילים "מתתי בלילה ה-21 בספטמבר 1945". בתחנת רכבת נגלה בעל הקול- נער מותש, מלוכלך ובמצב בריאותי ירוד להחריד. הוא ממלמל את השם "ססקו", ולאחר מכן מוצאים אותו שני אנשי ניקיון ללא רוח חיים בין קבצנים שונים. אחד מהם מוצא לידו קופסת פח של סוכריות וזורק אותה אל מחוץ לתחנה, כשחומר דמוי עפר נשפך ממנה. גחליליות רבות מופיעות באוויר, ואז נגלית ילדה קטנה לבושה בברדס, ומרימה את הקופסא. אותו נער מופיע לידה בבגדי חייל, והם הולכים משם יד ביד.
[עריכה] לפני ההפצצה
מאז הסרט הינו למעשה זיכרון ארוך שקדם לסצינה הראשונה. הנער הוא סייטה בן ה-14 והילדה היא אחותו הקטנה ססקו בת ה-4. במהלך מלחמת העולם השנייה משרת אביהם בחזית והם אינם יודעים מה קורה עימו, ועל כן הם חיים עם אימם בלבד. באחת ההפצצות עליהם מתעכב סייטה כדי לקבור את חפציהם בחצר, וכך הוא וססקו מופרדים מאימם. הם מצליחים להימלט מהעיר הבוערת ולהגיע למקום מבטחים, אך כשהם חוזרים אליה הם מגלים כי נותרו ממנה הריסות בלבד. יחד עם הניצולים הם עוברים לבית ספר המשמש כמרפאה זמנית, שם מודיעים לסייטה שאימו נפצעה קשות ונשרפה בכול גופה, ועל כן היא מועברת עם פצועים אחרים לבית חולים שחושבים כי הוא לא נפגע. סייטה אומר לאחותו שאימם פצועה ונמצאת באשפוז, נותן לה את הטבעת שלה כדי שתשמור אותה יחד עם "אוצרותיה" (גולות, אבנים צבעוניות ועוד) בארנקה הקטן, אך לא מגלה לה את חומרת המצב. ברם, אחותו פורצת בבכי כשהיא מרגישה בחסרונה הכבד של האם.
[עריכה] בבית הדודה
סייטה וססקו עוברים לבית דודתם מצד אביהם, שם מוצעים להם חדרים. סייטה חוזר לחורבות העיר בה גרו ומביא משם את החפצים אותם קבר לבית דודתו, והיא מקבלת זאת בברכה. לאחר זמן מה נמסרת לסייטה הידיעה שאימם נפטרה, והוא אומר זאת לדודתו, אך לא לאחותו. הם מבלים שם חלק ניכר מהסרט, מנסים להתחזק מעצם היותם אח ואחות ואף הולכים יחד לים, שם הם מבלים יחדיו. אך בכול מקום מתקיפים את סייטה זכרונות בהם מעורבת אימם, וכשהדבר קורה גם לססקו, היא פורצת בבכי. בהפצצות הם מסתתרים עם שאר בני הכפר במקלט, וכול אימת שהדבר קורה ססקו נתקפת גירודים עזים בכול גופה. הם נאלצים למשכן את בגדי אימם תמורת אורז, למרות התנגדותה של ססקו. עם הזמן מגלה דודתם יחס אוהד פחות ופחות כלפיהם, עד שהיא טוענת כבר שעל סייטה לעבוד כדי להרוויח את לחמו, ובכלל להודות לה על כך שהיא מסכימה לארח אותם, שכן הם מקשים עליה ובכיה של ססקו מפריע לה ולשאר בני הבית בלילה. סייטה מחליט לא לפגוע בגאוותו ומסרב להתנצל. הוא וססקו נאלצים לעזוב את הבית, ועוברים לגור רק שניהם במקלט החצוב בגבעה ליד אותו כפר. משם ואילך עליהם לשרוד בכוחות עצמם לחלוטין.
[עריכה] המקלט
תחילה הם מסתדרים יפה, מכינים אוכל טוב ואף בונים נדנה על העץ ליד המקלט, אך ככול שהזמן עובר מצבם הולך ומידרדר, האוכל אוזל וכן הכסף בחשבון הבנק של אימם המנוחה. סייטה מנצל את ההפצצות התכופות, ובכול עת שאחת כזו מתרחשת הוא רץ לכפר וגונב מצרכים מבתים בשבילו ובשביל ססקו. למרות שהוא מודע היטב למצב הקשה, הוא מנסה להישאר חזק ולשמור על אחותו, שכן כעת היא הדבר היקר לו ביותר וכך גם הוא לגביה. באחת הפעמים הם לוקחים גחליליות רבות (עד אותו רגע הופיעו גחליליות במקומות רבים בהם הלכו) ושמים אותן יחד איתם באוהל הכילה בו הם ישנים במקלט; עם בוקר הגחליליות נמצאות מתות, וססקו קוברת אותן, תוך כדי שהיא אומרת לסייטה שדודתם סיפרה לה על מות אימם, אז הוא פורץ בבכי. מצבה הבריאותי הולך והופך רע כשהיא ממשיכה להרזות, הגירודים בגופה מחמירים והיא נתקפת בבעיות קיבה. סייטה הולך לרופא, אשר בודק את גירויי העור על גופה של ססקו ואומר לו שהדבר נגרם מתזונה לקויה. סייטה מתחנן לתרופה, אך הרופא ממשיך לטעון כי היא זקוקה לתזונה נכונה.
סייטה מתגנב לשדה של קני סוכר ומנסה לגנוב אחד מהם בשביל אחותו, אך בעל השדה תופס אותו, מכה אותו ולאחר שהוא בודק את המקלט בו התגורר עם ססקו, מגיע למסקנה כי הוא זה שגנב ממנו כה הרבה בזמן האחרון. הוא מביא אותו לתחנת המשטרה, אך השוטר אותו הם פוגשים שם טוען שכבר היכה אותו מספיק, והדבר עלול אף להיחשב לתקיפה. לאחר ניסיון לשיחה עם סייטה הוא משחרר אותו. סייטה מוצא את אחותו המחכה לו ליד התחנה, פורץ בבכי מתוך מחשבה על מה שעלול לקרות להם ובעיקר לה, וחוזר איתה למקלט. מצבה ממשיך להידרדר והוא ממשיך לגנוב בניסיון נואש להצילה. כשהיא כבר נמצאת במצב בו היא שוכבת ומתאמצת רק מעצם הדיבור, סייטה הולך לבנק ומושך ממנו את כל מה שנותר מכספה של אימם. הוא שומע שיפן, אימפריית השמש הגדולה, הפסידה במלחמה ושכול האוניות בצי טבעו. או אז הוא מבין שגם אביו מת, וכול מה שנותר לו ולאחותו בעולם הוא מעט הכסף שמשך מהבנק, וזה את זו. כשהוא מגיע למקלט הוא מוצא שם את אחותו שוכבת על גבה, ולצידה קופסת הסוכריות ממנה נתן לה סוכריה אחת בכול עת של משבר לאורך הסרט כולו. היא עודה חיה, גם אם רזה ובמצב בריאותי ירוד ביותר, והוא מוצא שהיא שמה בפיה גולה במקום סוכריה, שכן כולן אזלו כבר. הוא מביא לה אבטיח אותו קנה ולא גנב כפי שעשה עד עתה, והיא אוכלת ממנו מעט ואז נרדמת.
[עריכה] הקבורה
"היא לא התעוררה יותר", אומר קולו של סייטה. הוא, שמצבו הבריאותי ירוד מאוד אף הוא, הולך לאיש אחד הנותן לו פחמים לשריפת גופת אחותו. האיש טוען שלמרות הכול היום יפה, אך סייטה לא מגיב, עכשיו כשלא נותר לו דבר בעולם. מוצגים הבזקים מהעבר של ססקו המשחקת ליד המקלט, רצה וצוחקת לבדה, ואז נראה המקלט כשהוא נטוש לחלוטין. סייטה עולה לגבעה מול העיר הגדולה, שם את גופת אחותו בת ה-4 בארון קבורה יחד עם הברדס שלה, ארנקה (שם "אוצרותיה") והבובה שלה, ומבעיר אותה. הוא יושב שם עד השקיעה, כשהגחליליות מתחילות לעוף במקום, ואז נגלה כשהוא שוכב על גבו ובוהה בהן, ומצבו הגופני דומה לזה שנראה בסצינה הראשונה של הסרט.
[עריכה] האיחוד
בסצינה האחרונה של הסרט נשמע קולו של סייטה, האומר שלמחרת בבוקר הוא שם חלק מהאפר של ססקו בקופסת הסוכריות, טיפס על הגבעה, ולעולם לא חזר למקלט. הוא נראה ליד גחלי המדורה כשהוא אוכל כדור אורז, ואז נשמע קולה של ססקו הקורא בשמו. הסרט חוזר לסצינה הראשונה שהוצגה בו, עם רוחותיהם של סייטה בבגדי חייל וססקו בברדס. במקום כדור האורז שהחזיק עד עתה, סייטה מחזיק בקופסת הסוכריות. ססקו רצה אליו ויושבת לידו, והוא נותן לה את הבובה שלה ואת הקופסא. לאחר מכן הוא אומר לה שהגיע הזמן ללכת לישון, והיא שמה את ראשה על ברכיו ונרדמת, כשהגחליליות עפות סביבן. סצינה זו היא למעשה המשך לזו שהוקרנה בתחילתו של הסרט, ומנסה לעדן את סופו הטראגי בהצגת רוחותיהם של שני הילדים.
[עריכה] מסר
"קבר הגחליליות" הוא סרט אנטי-מלחמתי מובהק, והוא מעביר זאת בדרך קשה. בניגוד לרבים אחרים מסוגו הוא אינו מציג סיפור הירואי, אלא מתרכז בשני ילדים פשוטים שחייבים להתעמת לבדם מול האכזריות המציאותית של העולם. אף תוצאה חיובית לא מושגת מהמלחמה בסופו, רק אובדן. מסר בולט נוסף הוא הסכנה הנובעת משמירה מוגזמת על גאוות האדם, כשסייטה מסרב להתנצל בפני דודתו וללכת לעבוד, כלומר, להתעמת עם המציאות. במקום זאת, הוא מעדיף לברוח ממנה ולכן נאלץ לעזוב עם ססקו, רק כדי לחיות בתנאים קשים בהרבה.
|
פרטי עלילה ("ספוילרים") לא יופיעו בהמשך. |
[עריכה] מקור לעלילה
הסרט מבוסס על ספר באותו השם מאת הסופר היפני אקיוקי נוסאקה, שביסס אותו חייו שלו עצמו. אחותו מתה במלחמה ביפן בשנת 1945, והוא האשים את עצמו במותה. הוא כתב את הספר כדי לנסות ולהתמודד עם הטראומה.
[עריכה] היציאה למסכים
הסרט יצא למסכים במקביל עם סרט האנימה שכני טוטורו, שבויים על ידי חברו של טקהאטה, במאי האנימה המפורסם הייאו מיאזאקי (שהוא עצמו הצהיר כי "קבר הגחליליות" אינו מוצא חן בעיניו). היו לכך שתי סיבות: ראשית, אולפני ג'יבלי, ששני הסרטים הופקו בהם, חששו ש"טוטורו" לא יצליח במסכים; ושנית, "טוטורו" נחשב לאופטימי בהרבה מאשר "קבר הגחליליות", ועל כן הקרינו את שניהם במקביל. הדבר גרם לכישלון קופתי של שניהם, כיוון שהיו בעלי אופי שונה ומנוגד: המציאות האכזרית ב"קבר הגחליליות" לעומת הנוסטלגיה האופטימית ב"טוטורו".
הדבר לא הפריע לביקורות שנאמרו על הסרט. מבקר הקולנוע הידוע, רוג'ר איברט, הגדיר אותו כאחד מהטובים שבסרטי המלחמה והאנימה כאחד. עד היום הוא נחשב ככזה בעיני רבים, כמו גם לאחד מהעוצמתיים בתחומו ומהמשפיעים שבהם, אך גם לאחד מהמדכאים ביותר.
[עריכה] ראו גם
[עריכה] קישורים חיצוניים
- קבר הגחליליות- דף הנתונים המלא באתר nasicaa.net (אנגלית).
- "קבר הגחליליות", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית).
