קנאה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קנאה רגש הנחשב לשלילי המתעורר אצל האדם בשל הצלחתו ועליוניותו של אדם אחר מעליו.
הרגש יכול להתעורר בשל כל יתרון הקיים לאדם אחד על אחר. חומרי, גופני, שכלי, נפשי או רוחני. רגש זה כולל תחושת מועקה ותסכול של האדם ובמקרים קיצוניים יכול לבוא לידי ביטוי אף בהבעות הפנים. הדבר החיובי ברגש זה שהוא עשוי לדרבן את האדם להתפתח ולהשתכלל והוא עומד לא מעט בבסיס התחרותיות האנושית, אך מצד שני הוא יכול להוביל את האדם לפגיעה במושא קנאתו.
ד"ר דניאל גולמן מציין כי רגש זה הוא למעשה רגש משני, המורכב משלוש רגשות בסיסיים: כעס, פחד ועצב.[1] אפשר לראות בקנאה התעוררות של פחד מיתרונו של הזולת, ביחד עם עצבות וכעס עצמי על כך שאין בי את היתרון שיש לזולת.
תלמידתו של פרויד, הפסיכותרפיסטית מלאני קליין הבדילה בין שני סוגי קנאה: קנאה פנימית שבה האדם מתוסכל על חסרונו ונחיתותו לעומת זולתו (jealousy), וקנאה חיצונית שבה האדם מתוסכל וחש צער רב בשל היתרון שיש לזולתו, שבה הוא מרגיש דחף לגמד ולהשפיל את מושא קנאתו (envy) - מה שנקרא בעברית צרות עין. היא טענה שצרות העין ואי הרצון שלזולת יהיה יתרון יחסי היא מניע מרכזי של האדם, בנוסף על הדחף המיני של פרויד.
רגש זה נחשב לחזק ומתסכל במיוחד, והוא מתואר בשיר השירים (פרק ח' 6) במילים הבאות: "קָשָׁה כִשְׁאוֹל קִנְאָה - רְשָׁפֶיהָ רִשְׁפֵּי אֵשׁ שַׁלְהֶבֶתְיָה" - רגש זה, מתואר כעז במיוחד כמו השאול הבוער באש, והוא ממחיש את דמותו של המקנא, שניתזים מעיניו ניצוצות ורשפים של אש קנאה למראה מושא קנאתו.
יש המציינים כי רגש זה בניגוד לרגשות אחרים הינו רגש אנושי, שלא מצוי אצל בעלי חיים.
המהר"ל מציין כי הקנאה קיימת בין שווים, אבל לא כאשר מדובר בשונים, כאשר אין אפשרות פוטנציאלית להגיע למעלת הזולת. (אור חדש עמוד פו)
[עריכה] ביהדות
בתנ"ך אפשר לראות טיפוסים שונים של קנאה, החל מקנאה דתית וכלה בקנאה כלכלית.
תגובת הקנאה הראשונה המתוארת בתנ"ך היא קנאה דתית, של קין, המקנא באחיו הבל, על כך שאלוהים קיבל את קורבנו של הבל בעוד קורבנו שלו נדחה. המתוארת במילים: "וַיִּחַר לְקַיִן מְאֹד וַיִּפְּלוּ פָּנָיו." (בראשית ד' 5). קנאה זו הסתיימה ברצח של הבל בידי קין.
מאוחר יותר מסופר על השבטים ששונאים יוסף ומקנאים בו על תשומת הלב הרבה שהוא מקבל מאביהם, ועל חלומותיו השלטוניים, דבר המביא אותם לכדי הניסיון לרצוח אותו נפש ולבסוף למכירתו לעבד.
קנאה נוספת הנגמרת בניסיון לרצח היא הקנאה שמקנא שאול בדוד, כאשר הם חוזרים מהמלחמה והנשים מהללות את דוד יותר משאול, שאול מקנא בכבוד הרב שנוחל דוד.
- "וַיִּחַר לְשָׁאוּל מְאֹד וַיֵּרַע בְּעֵינָיו הַדָּבָר הַזֶּה, וַיֹּאמֶר נָתְנוּ לְדָוִד רְבָבוֹת וְלִי נָתְנוּ הָאֲלָפִים וְעוֹד לוֹ אַךְ הַמְּלוּכָה" (שמואל א', י"ח 8)
קנאה זו גורמת לו להתנהג בעויינות כלפי דוד, ואף לנסות להרוג אותו למחרת בחנית אשר בידו. בקנאת שאול בדוד אפשר לראות את מרכיב הפחד הקיים בקנאה, שבו חושש שאול שדוד ינשל אותו ואת בניו מהמלכות.
סיפור קנאה נוסף במקרא, הוא קנאה כלכלית, פלשתים המקנאים בהצלחתו הכלכלית של יצחק ותגובתם היא סתימת הבארות אשר חפר. (בראשית כ"ו י"ד-ט"ו)
עוד במקרא, מתוארת קנאתה של רחל בלאה, על פוריותה ותגובתה הקיצונית המסתכמת ברצונה למות בפסוק, "וַתֵּרֶא רָחֵל כִּי לֹא יָלְדָה לְיַעֲקֹב וַתְּקַנֵּא רָחֵל בַּאֲחֹתָהּ וַתֹּאמֶר אֶל יַעֲקֹב הָבָה לִּי בָנִים וְאִם אַיִן מֵתָה אָנֹכִי." (בראשית ל' 1)
אף שרבי אלעזר הקפר מנה במסכת אבות (ד' כ"א) את הקנאה בין הדברים המוציאים את האדם מהעולם, על בסיס הפסוק "ורקב עצמות קנאה" (משלי י"ד 30) חכמים אחרים ניסו להראות צדדים חיובים ברגש זה ואמרו "קנאת סופרים - תרבה חכמה" (בבלי, מסכת בבא בתרא דף כא/א) דבר התואם למחקריה של מלאני קליין על שני סוגי הקנאה.
עוד ציינו חז"ל שהאדם מתקנא בכל - חוץ מבנו ותלמידו. (בבלי מסכת סנהדרין דף קה/ב) אך בניגוד לאימרה זו, יש הסוברים במדרש שאף משה רבנו כאשר פרש מתפקידו, קינא קנאה עזה ביהושע תלמידו, כאשר יהושע סירב לגלות לו מה דיבר אליו אלוהים, ובתגובה ביקש משה למות ואמר "מאה מיתות ולא קנאה אחת." (מדרש רבה דברים פרשה ט פסקה ט)
[עריכה] הערות שוליים
| מיזמי קרן ויקימדיה | ||
|---|---|---|
 ציטוטים בוויקיציטוט: קנאה |
- 1. ^ אינטליגנציה רגשית, נספח על הרגש, עמ' 312
| אדישות • אהבה • אומץ • אושר • אימה • אכזבה • אקסטזה • אשמה • בדידות • בוז • בושה • בלבול • גאווה • געגוע • דאגה • הודיה • הערצה • השפלה • התבטלות • חיבה • חמדה • חמלה • חרטה • ייאוש • כעס • מבוכה • מרירות • סבל • סלידה • עלבון • עצב • עצבנות • פחד • ציפייה • צער • קבלה • קנאה • רחמים • ריקנות • שמחה • שנאה • שעמום • תדהמה • תיעוב • תסכול • תקווה • אמון |  |
