רונדוניה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

רונדוניה

(דגל רונדוניה)
מדינות ברזיל נוספות
עיר בירה	פורטו ולאהו
העיר הגדולה ביותר	פורטו ולאהו
שטח	238,512.8 קמ"ר, ה-13 בגודלה
אוכלוסייה
- סה"כ	1,241,276, ה-23 בגודלה
- צפיפות	5.2/קמ"ר, ה-19 בגודלה
מושל	איבו קאסול
מדד הפיתוח האנושי	0.735, בינוני
אזור זמן	GMT-4
ISO 3166-2	BR-RO

רונדוניה היא מדינת מחוז בצפון מערב ברזיל. מצפון היא גובלת במדינת אמזונס, במזרח במאטו גרוסו, מדרום וממערב ברפובליקה של בוליביה וממערב באקרה. היא משתרעת על 238,512.8 קמ"ר ובירתה פורטו ולאהו (Porto Velho).

תוכן עניינים 1 גיאוגרפיה 2 השם 3 היסטוריה 4 שפות 5 הדגל

[עריכה] גיאוגרפיה

מרבית שטחה של רונדוניה מכוסה ביער הגשם האמזוני, אך כחמישית משטח המדינה בוראה מאז שהחל פיתוחה בשנות השבעים של המאה העשרים. מרבית האוכלוסייה מתגוררת כעת בערים. רונדוניה היא יצואנית עץ ויצרנית קפה, קקאו, אורז, מנדיוקה, תירס ובקר.

[עריכה] השם

רונדוניה קרויה על שם קנדידו רונדון (Cândido Rondon), שעמד בראש מספר משלחות שיצאו לאזורי הספר של ברזיל בראשית המאה העשרים. אחת מהן הייתה משלחת לאיתורו של נשיא ארצות הברית לשעבר תיאודור רוזוולט שיצא שם לשיט קאנו שהשתבש.

[עריכה] היסטוריה

עד למאה ה-17 הגיעו לאזור הקרוי היום רונדוניה מיסיונרים נוצרים בודדים בלבד. במאה ה-18 התגלו מרבצי הזהב בעמק הנהר קויאבה, ובעקבות זאת החלו מתיישבים פורטוגלים לתור גם את עמק הנהר גואפּורֶה המצוי באזור שהוא היום רונדוניה. גורם מרכזי ביישובו של האזור, בעיקר על ידי מהגרים מצפון מזרח ברזיל במהלך המאה ה-19, היה גידול הגומי. בשנת 1907 החלה בנייתה של מסילת רכבת, שתרמה גם היא את חלקה ליישוב המקום. תעשיית הגומי הברזילאית, ובכללה זו של גואפורה, התמוטטה לפני מלחמת העולם הראשונה.

עד לשנת 1943 הייתה מרבית האזור חלק ממדינת מאטו גרוסו. בשנת 1943, בימי שלטונו של ז'טוליו ורגאס, במטרה לחזק את הגבולות, הופרד השטח ממאטו גרוסו, ובתוספת שטח ממדינת אמזונס היה למחוז פדרלי שנקרא בתחילה בשם גואפורה. בשנת 1956 שונה שם המחוז לרונדוניה. פיתוחן של תעשיות גידול הבקר והקפה הואץ בשל מאמצי היישוב וסלילת הכבישים בימי המשטר הצבאי, במסגרת פרויקט "הקוטב הצפון-מערבי" (Pólo-Noroeste). הפרויקט הזה, שתוכנן לעודד הגירה לאזורים הצפון מערביים הבלתי מפותחים, הביא לגידול עצום באוכלוסיית רונדוניה: בשנת 1970 התגוררו בה כ-100,000 איש; כיום חיים בה כמיליון וחצי איש. כל עריה, להוציא את הבירה פורטו וליו ואת גואז'רה-מירים, נבנו על ידי המתיישבים שהגיעו במסגרת הפרויקט, ורבים רבים מהם מחכים עדיין למימוש הבטחת הרשויות לחלוקת קרקע. לאחר פרויקט "הקוטב הצפון מערבי" יזמה הממשלה הפדרלית את תוכנית פלאנאפורו, שאמורה להתמודד עם נושאים סביבתיים ואמריאינדיאנים, ובעיקר להגדיר את גבולות השמורות האמריאינדיאניות. שתי התכניות גם יחד זכו לסיועו של הבנק העולמי. בנייתו של מפעל הידרואלקטרי עצום ממדים, ב-1980, אפשרה גדילה מסיבית של תעשיות העץ, המינרלים והמזון, ושל ענף ההנדסה האזרחית. גם גילוי המינרל קסיטריט תרם את תרומתו לכלכלת המחוז, אשר, בשנת 1981, קיבל מעמד של מדינה. תמריץ נוסף התקבל בשנת 1993, כאשר גואז'רה-מירים הפכה לאזור סחר חופשי. צעד זה הרחיב באופן משמעותי את ממדי הסחר עם בוליביה השכנה. בשנות ה-90 המאוחרות של המאה העשרים החלה רונדוניה ליהנות מזרם מתגבר של תיירים.

[עריכה] שפות

את השפות המדוברות ברונדוניה, או שדוברו בה, יש לחלק לשפות מקומיות ושפות שהובאו מן החוץ. השפות המקומיות הן כיום שפות מיעוטים, וחלקן מצויות בסכנת הכחדה, אם לא נכחדו כבר. בין השפות שעדיין מדוברות יש כאלה מקבוצת המאקרו-גה (Macro-Ge), ביניהן שפת הגביאו (Gavião), סורואי רונדונית (Suruí de Rondônia) ועוד. בין השפות החיצוניות ניתן למצוא את הפומראנית, שהיא ניב גרמני אשר הובא למקום על ידי הגירת המשנה הגרמנית ממדינת אספיריטו-סנטו. הפומראנית החלה להתפשט ברונדוניה בשנות השישים של המאה העשרים, ועמה הלותרניות. מבחינה טכנית, גם הפורטוגזית, שהיא השפה הנפוצה ביותר, היא שפה שהובאה מן החוץ.

[עריכה] הדגל

הדגל עוצב בידי סילביו קרבליו פייטוזה ואומץ בחוק בתאריך 22 בדצמבר 1981. צבעי הדגל הרונדוני הם כצבעי הדגל של ברזיל, ובמרכזו של הדגל כוכב המסמל את המדינה החדשה. הכוכב עולה אל תוך השמיים הכחולים, נפרש מעל ברזיל, אשר מסמלים אותה השטח הצהוב והשטח הירוק שבתחתית הדגל.