תסמונת דה קלרמבו
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תסמונת דה קלרמבו או ארוטומניה היא מצב בו החולה מאמין שמישהו אחר מאוהב בו.
התסמונת (סינדרום) תוארה לראשונה בשנת 1942 על ידי הפסיכיאטר הצרפתי דה קלרמבו, ומכאן שמה. רוב החולות הן נשים, ורובן ללא בן זוג קבוע. האדם שלכאורה מאוהב בחולה הוא בדרך כלל ממעמד חברתי גבוה או אדם בלתי מושג (כוכב קולנוע, פוליטיקאי מפורסם, ובתיאור המחלה הראשון - מלך אנגליה ג'ורג' החמישי).
החולה מאמין שהאחר מאוהב בו, והוא מרוצה ממצב עניינים זה. עוצמת הרגשות של החולה, כמו גם האמונה שהוא מושא אהבתו של האחר, אינם ניתנים לשינוי, וגם ביטויי דחייה מצד האחר יקבלו פירוש על ידי החולה שיצביעו על כך שהאחר מאוהב בו. החולה מאמין שמושא אהבתו מתקשר אתו באמצעות קודים סודיים שרק הם יודעים את משמעותם, כדוגמת: פתיחה וסגירה של וילונות.
לא פעם נדרשת המשטרה להתערב כאשר החולה פולש שוב ושוב לחיי האחר. החולה נוטה לעשות אובייקטיזציה של מושא האהבה - הוא מתייחס אליו כאל חפץ שחייב להיות בחזקתו. הוא אינו מסוגל לראות במושא האהבה ייצור אנוש עצמאי בעל רצונות משל עצמו.
החולה הארוטומני מתחיל בדרך כלל בגילויי חיבה עדינים ופשוטים, שהולכים ומקצינים, ולבסוף הופכים לגילויים של כעס, איבה, תסכול ואלימות. החולה מתעלם לחלוטין מחוסר העניין של מושא האהבה במערכת היחסים. כל תגובה מצד מושא האהבה מתפרשת מיד כאות, אישור וסימן לאהבה. בסופו של דבר מגיע החולה הארוטומני למצב פסיכוטי, שבו הוא מנותק לחלוטין מהמציאות.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- טלי וישנה, אהבה עיקשת - על תסמונת דה קלרמבו, באתר "האייל הקורא"
