תסמונת הגפה הזרה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

תסמונת הגפה הזרה היא אבחנה נוירולוגית נדירה, המתבטאת בתחושת אי-שייכות מצד אדם כלפי אחת הגפיים. הגורם לתופעה זו היא פגיעה באונות המצח של המוח, האחראיות על הפעילות המוטורית, או נתק חלקי בקשר בין שני חלקי המוח, כתוצאה מאירוע מוחי, מחלות ניווניות או ניתוח מוח.

כתוצאה מן הפגיעה או הנתק, אין המוח מזהה עוד את הגפה כשייכת לגוף שהוא שולט בו. הגפה ממשיכה לבצע פעולות רפלקסיביות, והחולה תופס את פעילותה כנשלטת על ידי גורם זר הסותר, לעתים, את רצונו הוא ומפריע לו בחיי היום יום. ייתכן מצב שבו היד הזרה, לכאורה, תיאבק ביד השייכת ותפריע לה לבצע את תפקודיה בהתאם לרצון האדם.

מצב דברים זה מביא לכך שחולים מסוימים דורשים מרופאיהם לכרות את הגפה הזרה, גם כשמדובר באיבר בריא לחלוטין. דרישה זו יוצרת קונפליקט קשה, בין האוטונומיה של אדם על גופו וזכותו להיפטר ממה שנתפס בעיניו כמטרד ומפגע, לבין רתיעתם של רופאים מביצוע הליך כירורגי מיותר ונטול צידוק רפואי. המצדדים בכריתת איברים בריאים לפי דרישת החולים טוענים, שאדם השואף להיפטר מאיבר זר, כפי שהוא תופס אותו, לא יוותר על רצונו וימשיך לחפש עד שימצא מי שימלא את מבוקשו, גם בתנאים סניטריים ירודים ומתוך סכנה לחייו. היו אף מקרים שאנשים ניסו לכרות גפה במו ידיהם, תוך סיכון לבריאותם ואף לחייהם. ההתפלגות בין התומכים בכריתת איברים בריאים למתנגדים לה מציבה מן הצד האחד אנשי אתיקה ופילוסופים, שבעיניהם מדובר בבעיה מוסרית-פילוסופית טהורה, ומן הצד האחר רופאים, הנדרשים לבצע במו ידיהם את הפעולה הניתוחית, הנתפסת בעיניהם כמיותרת מכל היבט רפואי מקצועי.

מסתבר שלא רק נתק בין חלקי המוח יכול לגרום למצב כזה - הנוירולוג האמריקאי אוליבר סאקס מספר, בספרו "על רגל אחת", שמוחו "שכח" את רגלו השמאלית, שהייתה נתונה זמן רב בגבס לאחר קרע בגיד הפיקה וניתוח. אחרי הסרת הגבס, סירב המוח להכיר בקיום הרגל, שנמחקה מתודעתו, ולהעביר אליה פקודות. במקרה זה היה מדובר במצב הפיך, משום שלמוח הייתה האפשרות "להיזכר" בקיום הרגל לאחר טיפולים מתאימים, אם גם ממושכים, בעוד נתק בין חלקי המוח או פגיעה באונות המצח אינם הפיכים.

בשאלת זכותו של הרופא לסרב לדרישת חולה לביצוע נוהל רפואי שאיננו מקובל עליו מנימוקים מקצועיים ואתיים, מתייצבת למעשה האוטונומיה של החולה מול האוטונומיה של הרופא להימנע ממעשה הנוגד את מצפונו, ערכיו או עמדתו המקצועית, מצב הקיים גם בנושא המתת חסד או מניעת טיפול מאריך חיים לפי בקשת החולה או בני משפחתו.