קרן נאמנות
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קרן נאמנות היא כלי שמטרתו השקעה משותפת בניירות ערך והפקת רווחים משותפת מהחזקתם ומכל עסקה בהם. קרן הנאמנות מנוהלת על-ידי מנהל הקרן, והיא פועלת על פי הסכם נאמנות שפרטיו פורסמו באמצעות תשקיף.
קרן הנאמנות משקיעה לפי מדיניות השקעה, הנקבעת מראש וניתנת לשינוי מעת לעת, לאחר שמתריעים על כך בפני החברים המשקיעים בקרן. ישנם סוגים רבים של קרנות נאמנות, מהן מנייתיות אשר מדיניות ההשקעה שלהן קובעת כי על מנהליהן להשקיע שיעור מסוים מסך הנכסים שלהן במניות. ההשקעות לפי סוגי המדיניות של הקרן יכולות להשתייך לסקטורים שונים בתחומי המסחר והכלכלה (כללי, ענפים, מדדים, אופציות, אג"ח להמרה וכו') ומהן המתמקדות באפיקי השקעה אחרים, כגון מק"מ, אג"ח צמודות מדד, אג"ח במט"ח ועוד.
הקרן מורכבת מיחידות השתתפות אשר כל אחת מהן מקנה זכות שווה בנכסי הקרן. קרנות המשקיעות בני"ע של חברות מענפים שונים נוטות להשיג תשואות הקרובות לאלו של השוק ואילו קרנות המתמחות בני"ע של חברות הפועלות בענף מסוים נוטות להיות חשופות לסיכון הענף ולתשואה בו.
תוכן עניינים |
[עריכה] מונחים
לקרן נאמנות צריך להיות נאמן לקרן ומנהל קרן החותמים על הסכם הקרן.
- נאמן קרן: חברה שתפקידה להחזיק בנכסי הקרן עבור בעלי היחידות ולפקח על יישום מדיניות ההשקעה של מנהל הקרן בהתאם לתשקיף.
- מנהל קרן: חברה המנהלת את ניכסי הקרן ומבצעת רכישות ומכירות של ני"ע ופעולות אחרות בהתאם למדיניות ההשקעות של הקרן.
- הסכם הקרן: הסכם שבאמצעותו מוקמת קרן אשר נחתם בין מנהל הקרן לבין הנאמן ובו פרטים שונים, כגון: שם הקרן, שכר המנהל ושכר הנאמן, מדיניות ההשקעה של הקרן. ההסכם וכל שינוי בו טעונים אישור הרשות לני"ע.
[עריכה] סוגי קרנות נאמנות
- קרן סגורה: קרן המנפיקה לציבור מספר מוגבל של יחידות השתתפות. כאשר מכסת היחידות מתמלאה, היא אינה רשאית להנפיק יחידות חדשות, למעט חלוקת הטבה. מנהל הקרן רשאי למכור יחידות השתתפות נוספות במידה וישנן פדיונות בקרן. (אין זכות אוט' לפדיון אלא רק במועד פירוק הקרן ויחידות ההשתתפות נסחרות בבורסה.)
- קרן פתוחה: מנפיקה מס' לא מוגבל של יחידות השתתפות (במקרים חריגים יש הגבלה על מספר יחידות ההשתתפות המקסימלי), יש יכולת פדיון בכל עת ויחידות ההשתתפות עצמן אינן נסחרות בבורסה.
- קרן ייחודית: הינה קרן סגורה אשר בהסכם הקרן שלה נקבע כי תהיה רשאית להשקיע בניי"ע שאינם נסחרים בבורסה.
- קרן צבירה: קרן הצוברת את כל רווחיה ואינה רשאית על פי תשקיפה לחלק אותם או מקצתם, כדיבידנד במזומן לבעלי יחידות השתתפות בה.
- קרן פטורה: קרן נאמנות שרווחיה והכנסותיה פטורים ממס ובעלי היחידות חייבים במס. מחזיק היחידה יחויב במס על רווח הון ראלי בהתאם לשיעור המיסוי החל עליו, במועד מימוש היחידה.
- קרן מתמחה: קרן המשקיעה שיעור ניכר מנכסיה באפיק השקעה אחד. למשל: קרן המתמחה במניות, קרן המתמחה בצמודי מדד, קרן המתמחה במט"ח. לפי הגדרת בנק ישראל - קרן המשקיעה לפחות 75% מנכסיה באפיק אחד, וזאת לפי ממוצע אחזקותיה ב- 18 החודשים האחרונים.
- קרן מעורבת: חבות המס מתחלקת בין מחזיק היחידה והקרן. מחזיק היחידה יחויב במס בשיעור של 15% על רווח הון ראלי במועד מימוש היחידה. הפסדים ניתן לקזז בשיעור של 15% מגובה הפסד ההון.
- קרן גמישה: קרן הרשאית להשקיע את נכסיה בכל אפיק השקעה על פי שיקול דעתו של מנהל הקרן אשר יפעל מתוך מגמה להשיג ניצול מרבי של תנודות הפעילות בשוק.
[עריכה] מסחר בקרנות נאמנות
פעולת הרכישה והמכירה של קרנות נאמנות מתבצעת על ידי מתן הוראה לחבר הבורסה אשר בו מתנהל חשבון ההשקעות. המסחר נעשה בבורסה והוא איננו מסחר רציף. ההוראות מרוכזות בשלבים שונים של שעות המסחר בבורסה (בדרך כלל עד לשעה 16:00) ומבוצעות באותו היום. הכסף יועבר לחשבון עד לשעה 16:00 אם עד אז ניתנה ההוראה. במידה והיא ניתנה אחרי שעה זאת, הכסף יועבר ביום למחרת.
- עמלות: בעת רכישת קרן נאמנות, על המשקיע לשלם שיעור הוספה חד פעמי. מעבר לכך הוא ישלם דמי ניהול, שהם התמורה המועברת לכיסו של מנהל הקרן. דמי הניהול השנתיים נעים בין 0.5% בדרך כלל ל-3% ומעלה. כאשר קרנות הנאמנות המנייתיות הן בעלות שיעור דמי הניהול הגבוה ביותר. לאחר קביעת רפורמת בכר, נקבע כי הבנקים יהיו זכאים לגבות עמלת הפצה, בשיעורים שונים. החל מאפריל 2006 נגבת גם עמלת הפצה בעת רכישת קרן הנאמנות.
[עריכה] רפורמת בכר
רפורמת בכר, הנקראת על שמו של מנכ"ל האוצר, ד"ר יוסי בכר, שכיהן תחת שר האוצר בנימין נתניהו, קבעה כי על הבנקים, אשר החזיקו בבעלות על עיקר הנכסים של קרנות הנאמנות וקופות הגמל במדינת ישראל ערב הרפורמה, למכור את האחזקות שלהם בנכסים הללו. לאחר העברת הרפורמה בכנסת (מאי 2005), נכנסו הבנקים למו"מ מואץ ובין החודשים אוקטובר 2005 לינואר 2006, הצליחו למכור את עיקר האחזקות שלהם בקרנות הנאמנות וקופות הגמל תמורת מיליארדים של שקלים, לחברות הביטוח, קרנות השקעות זרות ואף ברוקרים פרטיים. רפורמת בכר היוותה מפנה דרך חשוב בעתידה של תעשיית קרנות הנאמנות בישראל, משום שמעתה יש לשער שהייעוץ שיתקבל בסניפי הבנקים ללקוח הישראלי יהיה פחות מוטה לעבר המלצה לרכישת קרנות, אשר היו בעבר באחזקת הבנק.
