אדם בעקבות גורלו
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
 |
יש לשכתב ערך זה הסיבה לכך: גוש טקסט בלתי קריא באמצע. אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות בדף זה, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה שלו. |
| אדם בעקבות גורלו | |
|---|---|
 |
|
| שם הסרט במקור: | Easy Rider |
| בימוי: | דניס הופר |
| הפקה: | פיטר פונדה, וויליאם הייווד, ברט שניידר |
| תסריט: | פיטר פונדה, דניס הופר |
| שחקנים ראשיים: | פיטר פונדה, דניס הופר, ג'ק ניקולסון |
| תאריך יציאה לאקרנים: | 14 ביולי 1969 |
| משך הקרנה: | 94 דקות |
| שפת הסרט: | אנגלית |
| דף הסרט ב-IMDb | |
אדם בעקבות גורלו הוא שמו העברי של הסרט Easy Rider של דניס הופר. בסרט משחקים פיטר פונדה ודניס הופר והוא בין הסרטים הראשונים שבהם השתתף ג'ק ניקולסון.
הסרט הוא פרי תסריט של פיטר פונדה ודניס הופר עצמם. הסרט עוסק במסעם של שני היפים לאורכה של ארצות הברית ובעיקר בדמויות ובטיפוסים שאותם הם פוגשים.
הסרט נחשב לאחד מהסרטים שהצליחו ללכוד את רוח התקופה (שנות ה-60) בצורה הטובה ביותר והיה הצלחה גדולה כאשר יצא לקולנועים.
תוכן עניינים |
[עריכה] רקע
התקופה שבה נעשה Easy Rider (שתורגם ל"אדם בעקבות גורלו") היא תקופה בה ארצות הברית עוברת שינויים ומכות קשות: מלחמת וייטנאם הנמשכת כבר מספר שנים , רציחות פוליטיות (רוברט קנדי, מרטין לותר קינג), ועם זאת פסטיבל וודסטוק. החברה האמריקאית הצעירה מאבדת אמון בשלטון. התרבות האמריקאית נפתחת לעולם שמחוצה לה ומושפעת מאירופה – ובתוך כך הקולנוע. שיטת האולפנים והפקת הסרטים מתחילה להתפורר ותחתיה עולים סרטים המופקים באופן עצמאי ובלתי תלוי ובכך ניתן לבמאים חופש אמנותי. הנאו ריאליזם האיטלקי, הקולנוע החפשי הבריטי וקולנוע האמת הצרפתי גורמים לשינוי צורני כמו גם תוכני אשר מעשיר את הקולנוע האמריקאי, שמוצא עצמו "מפגר" אחרי הקולנוע בשאר העולם.
[עריכה] הסרט
שני היוצרים המרכזיים בסרט, דניס הופר ופיטר פונדה, המשחקים גם בתפקידים הראשיים היו שני שחקנים צעירים ואמביציוזיים, אך גם ידועים לשמצה – הם גידלו שיער ועישנו סמים, מה שהספיק למפיקים ההוליוודיים של אז לאבד בהם כל עניין - אשר צמחו מתוך הוליווד. הסרט משתייך לז'אנר סרטי המסע, אך שואל מוטיבים מהמערבון, החל בשמות הגיבורים: שני הגיבורים בסרט נקראים על שמם של שני פורעי חוק מתקופת המערב הפרוע: בילי, על שם בילי הנער ו-וויאט, על שם וויאט ארפ.כמו כן הוא משתמש בצורה אירונית בז'אנר המערבון אשר העמיד את כל מי שאינו לבן בעמדה נחותה. בסרט ישנו נסיון לשרטט את דיוקנה של החברה האמריקאית כחברה שאינה מקבלת את האחר, עובדה שלא נדונה בסרטים האמריקאים לפני כן במודע או בטקסט עצמו (עד "רוקד עם זאבים" (1990) בו נדונה לראשונה התייחסותה של אמריקה הלבנה לאינדיאנים). כאן מוצגים גם האינדיאנים וגם הכושים כתתי אדם במספר סצנות (למשל בסצנה אשר שלושת האופנוענים נכנסים למסעדה והמקומיים מדברים אליהם כאילו הם ילדיהם של לבנים וכושים, שהם יותר גרועים מילדים של גורילות). כמו כן בסרט זה באה לידי ביטוי באופן המובהק ביותר עד אז השילוש סקס, סמים ורוק'נ'רול. לאורך כל הסרט, מסצנת הפתיחה שלו בו מבצעים הגיבורים עסקת סמים גדולה , ועד סופו ישנה הצגה מתירנית ביותר של השימוש בסמים, כחלק מתיעוד החברה האמריקאית הצעירה, כדרך חיים . סצנת ההזיות בבית הקברות היוותה בסיס לשורה של סרטים המשתייכים לתת ז'אנר "סרטי הסמים" (הדלתות (1991), יומן נעורים (1995), טריינספוטינג (1996), פחד ותיעוב בלאס ווגאס (1998) ועוד). בפסקול הסרט משולבים שירים של גדולי זמרי הרוקנרול (בוב דילן, סטפנוולף, ג'ימי הנדריקס), עוד סממן של שבירת הנראטיב הישן והמסורתי שרווח בארצות הברית (מהפכה שהנהיגו אלוויס פרסלי, ג'רי לי לואיס ובקולנוע ג'יימס דין, שהיה דמות לחיקוי לדניס הופר). הפסקול בסרט מורכב מלהיטי התקופה ולא מ Score, כלומר תמה מוזיקלית הנפרשת לאורך הסרט כמקובל באותה תקופה. להקה צעירה בשם קרוסבי,סטילס ונאש החלה עובדת על פסקול לסרט, אך התקפה רגעית (אחת מיני רבות) של במאי הסרט דניס הופר הכשילה את התהליך הזה וכך נוצר הפסקול הקיים. תוצאה זו השפיעה על סרטים רבים אחרים המתארים את אמריקה אשר השתמשו בשירי התקופה ליצירת האווירה (מעטים מהם : אמריקן גראפיטי (1973), רוצחים מלידה (1994), פורסט גאמפ (1994) ועוד)
הסרט נראה על פניו מאוד פטריוטי, אך במבט מזווית אחרת הוא יוצא כנגד האומה האמריקאית: בסוף הסרט יורים שני איכרים בבילי ולאחר מכן גם בוויאט . מיכל הדלק של וויאט , הצבוע כדגל ארצות הברית ( ובו כל הכסף ה"קל" שהם עשו) מתפוצץ. דניס הופר טוען כי אחת הבעיות הגדולות של ארצות הברית באותה תקופה הייתה שהאזרחים הלכו לכיוון ה"כסף הקל" (מכאן בא שמו של הסרט – Easy Riders אשר בא במקום The Loners) ולטענתו לא רק פשעים קלים אלא בכמויות הרבה יותר מסיביות מהפשע שהם ביצעו – עסקת סמים "בינונית" כביכול. לדעתו של טרי סאות'רן, אחד מכותבי התסריט, הסוף בא להאשים את אנשי הצווארון הכחול בפריצתה של מלחמת וייטנאם. כשם ששני ההדיוטות יורים בוויאט ובילי כך סתם, ללא כל סיבה מלבד היותם שונים ובלי שעשו כל נזק, כך התחילה אמריקה במלחמה המיותרת בוייטנאם , רק כדי "לפתור" בעיה של עם אחר. נושאים אלו ( הפנים האמיתיות או הצגת החולשות של החברה האמריקאית, הנושאים שהתביישו לדבר עליהם בקולנוע ההוליוודי הקלאסי של שנות החמישים ותחילת השישים) לא נידונו עד אז בקולנוע האמריקאי ההוליוודי וסרט זה, כמו כל הגל הריוויזיוניסטי האמריקאי היוו פריצת וסלילת הדרך לסרטים רבים נוספים אשר ישנו את פניו של הקולנוע האמריקאי והעולמי בכלל.
[עריכה] השפעות
השפעת הגל החדש האירופאי באה לידי ביטוי בסרט גם בצורה וגם בתוכן. מלבד הצלם ההונגרי אשר צילם את הסרט, Laszlo Kovacs הקאטים המהירים, הפלאשים (ג'אמפ קאטים ופלש פורוורדים), הזומים המהירים , הצילום המחוספס ולא מוקפד כגון "פליירים" (Flares) מצולמים ( ההגדרה המדויקת ביותר היא Imperfect Cinema אשר התפרסמה על ידי קולנוען ארגנטינאי דווקא – חוליו גרסיה אספינוסה במאמר משנת 1970) הם מאפיינים מובהקים של הקולנוע החדש שהחל להתפתח בשנות השישים בעולם כולו. החברה שהקימו מפיקי הסרט, ברט שניידר ובוב רפלסון נקראה תחילה Raybert ומטרתה היתה, כיאה לחברה התומכת בקולנוע כזה לתת ביטוי מלא לבמאי או ליוצרי הסרט, עובדה שעמדה בניגוד גמור למנגנון האולפנים המשומן היטב, בו למפיק הייתה השליטה הכמעט מוחלטת בסרט. עוד מאפיינים שקיימים בסרט הם שימוש בעוברי אורח אמיתיים ולא בניצבים, אימפרוביזציה במהלך הדיאלוגים וכמו כן שימוש במצלמת 16 מ"מ בסיקוונס המתאר את המארדי גרא – סיקוונס אשר צולם בחטף כמעט ובהפקה מינימלית.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- "אדם בעקבות גורלו", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
