גלן תיאודור סיבורג

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

גלן תיאודור סיבורג (19 באפריל 1912 - 25 בפברואר 1999) היה כימאי אמריקאי ממוצא שבדי. הוא מוכר בעיקר בזכות עבודתו בגילוי ותיאור תכונות של רדיואיזוטופים רבים ובשל חלקו בגילוי יסודות רבים, בהםפלוטוניום (והאיזוטופ שלו Pu-239), אמריציום, קיריום, ברקליום, קליפורניום, איינשטייניום, פרמיום, מנדלביום ונובליום.

[עריכה] פעילותו

סיבורג נולד באישפמינג, מישיגן בשנת 1912. בשנת 1934 סיים תואר ראשון באוניברסיטת קליפורניה, לוס אנג'לס (UCLA) ושלוש שנים מאוחר יותר, ב-1937, קיבל את הדוקטורט באוניברסיטת קליפורניה בברקלי. הוא המשיך בברקלי בהוראת כימיה, ובשנת 1945 קיבל שם פרופסורה. לאחר מכן, בין השנים 1942 ו–1946, עבד סיבורג באוניברסיטת שיקגו, שם עסק במחקר גרעיני, כימי ופיזיקלי, הקשור לפרויקט האנרגיה האטומית של ארצות הברית. בשנת 1958 התמנה לנשיא אוניברסיטת ברקלי.

סיבורג מונה על ידי הנשיא קנדי לתפקיד יושב ראש הוועדה לאנרגיה אטומית בשנת 1961 והחזיק בו עד 1971. לאחר מכן חזר לברקלי כדי לנהל שם את מעבדת לורנץ.

בסוף שנת 1998, בעודו בבוסטון במסגרת פגישה של האגודה האמריקנית לכימיה, סבל סיבורג משבץ, דבר שגרם למותו שישה חודשים מאוחר יותר, ב-25 בפברואר 1999, בביתו בלפאייט.

[עריכה] פרסים והוכרה

סיבורג זכה בפרס נובל לכימיה בשנת 1951, יחד עם הפיזיקאי האמריקאי אדווין מקמילן, על "מנהיגותם בפיתוח הכימיה הגרעינית והאנרגיה האטומית", ובשנת 1959 קיבל את פרס אנריקו פרמי.

בשנת 1997 הודיעו ב"איחוד הבינלאומי לכימיה טהורה ושימושית" כי היסוד בעל מספר אטומי 106 יכונה על שמו – סיבורגיום (Sg). הייתה זו הפעם הראשונה בה נקרא יסוד כימי על שמו של אדם בעודו בחיים.

הקודם: אוטו פול הרמן דיאלס, קורט אלדר

פרס נובל לכימיה 1951

הבא: ארצ'ר ג'ון פורטר מרטין, ריצ'רד לורנס, מילינגטון סינג