לוף ארצישראלי
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
| לוף ארצישראלי | |
|---|---|
 |
|
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | צומח |
| מערכה: | בעלי פרחים |
| מחלקה: | חד פסיגיים |
| סדרה: | לופאים |
| משפחה: | לופיים |
| שם מדעי | |
 Arum palaestinum |
|
לוף ארצישראלי, Arum Palaestinum, בערבית מכחלת אלע'ולה, הוא גיאופיט בן משפחת הלופיים, בעל תפרחת קטיפתית בצבע אדום כהה. גובה הצמח 10 עד 25 סנטימטר.
בסוג לוף 12 מינים בעלי תפוצה ים תיכונית ותפוצה אירנוטורנית. 4 מינים גדלים בארץ ישראל והם: לוף מנומר, לוף ארצישראלי, לוף ירוק ולוף מארך. הלוף גדל בישראל בהרי יהודה וסביבתם. התפרחת משמשת ללכידת חרקים מאביקים. השחלות תופחות לאחר ההפריה ומאדימות לקראת ההבשלה. הפרי מכיל מספר זרעים והוא מופץ על ידי ציפורים. הזרע בצבע חום בעל קליפה קשה. הלוף מוזכר במשנה כגידול תרבות. באזורים הטרופיים מגדלים עדיין את הלוף כדי לאכול את הפקעת שלו. ברפואה העממית משמש הלוף כתרופה לשיעול עם ליחה, טחורים, תולעים בבטן, עצירות בדרכי השתן ופצעונים בעור.
הצמח מפריש חומר בעל ריח חזק של פירות תוססים, כל מין של לוף מפריש ריח אחר. הריח מושך זבובי תסיסה. הריח נחלש בלילה. החרקים נתפסים על ידי הצמח כדי להבטיח האבקת הפרחים הנקביים. הפריחה של פרח הלוף נמשכת יממה אחת מבקר עד בקר. הפריחה מתרחשת בחודש מרץ. ללוף תפרחת מיוחדת. בחלק התחתון פרחים ניקביים ולמעלה פרחים זכריים. באמצע מוקף עמוד התפרחת בזיפים ארוכים. החרקים המאביקים מחליקים למבנה דמוי כד. האבקה נושרת מהפרחים הזכריים ומכסה את החרקים. החרקים יוצאים מהכד שדפנותיו נעשות פחות חלקות ועוברים לצמח אחר שרק נפתח, שם הם מאביקים את הפרחים הנקביים.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- לוף באתר מרכז הרופאים המומחים
- לוף ארצישראלי באתר לומדע
- תפרחות הלופיים החמות בסנונית
[עריכה] לקריאה נוספת
- עזריה אלון, החי והצומח של ארץ ישראל. משרד הבטחון ההוצאה לאור והחברה להגנת הטבע. 1983. כרך 11 עמוד 296. ISBN 965-05-0078-2
- הבריטניקה החדשה לנוער, כתר הוצאה לאור בע"מ, כרך 10 עמוד 5.
