ארץ ישראל
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ארץ ישראל הוא השם המקובל בעברית או בקרב יהודים לחבל ארץ הנמצא בדרום-מערב יבשת אסיה, במזרח התיכון, בחלק שלו המכונה לבאנט. בחבל ארץ זה נמצאת מדינת ישראל. בארץ ישראל התרחש חלק ניכר מההיסטוריה היהודית, ורוב היהודים (בפרט הציונים שבהם) רואים בה מרכז לאומי ודתי. לארץ ישראל חשיבות רבה, מבחינה דתית והיסטורית, גם בנצרות ובאיסלאם, ולפיכך היא מרכז חשוב לדתות האלה כמו גם לדתות אחרות שיצאו מהן. בארץ ישראל שכנו במהלך ההיסטוריה עמים שונים, וכיום חיים בה בעיקר יהודים וערבים. השם המקובל בלשונות זרות לאזור הגאוגרפי המכונה בעברית "ארץ ישראל" הוא: Palestine ("פַּלֶסְטַיין", "פַּלֶסְטִין" אנגלית, צרפתית), Palestina ("פַּלֶסְטִינָה" ספרדית, איטלקית, רוסית), فلسطين ("פִלַסְטִין" או "פַלַסְטִין", ערבית). עוד בנושא שמה של הארץ - ראו להלן.
תוכן עניינים |
[עריכה] היסטוריה
ערך מורחב – היסטוריה של ארץ ישראל
[עריכה] גאוגרפיה
- ערך מורחב – גאוגרפיה של ארץ ישראל
ארץ ישראל מוגדרת מבחינה גאוגרפית כדרומו של הלבאנט. הלבאנט (Levant, "מזרח" בצרפתית) הוא רצועה יבשתית המשתרעת מצפון לדרום לחופו המזרחי של הים התיכון, ברוחב ממוצע של כ-200 ק"מ,ובאורך של כ-667 ק"מ,והוא מקביל פחות או יותר לשטח הגאוגרפי המכונה בערבית א-שאם (الشأم).
במזרחה ובדרומה מוגבלת הארץ על-ידי המדבר הסורי–ערבי; בצפון היא גובלת בסוריה (לבנון כלולה לעניין זה בסוריה); במערב גובלת בים התיכון ובמדבר סיני.
במרכזה של ארץ-ישראל עובר לכל אורכה השבר הסורי אפריקני (בקע ים המלח, בקעת הירדן והערבה), החוצה אותה לשני חלקים סימטריים במידת-מה: עבר הירדן המערבי (היא גם "ארץ-ישראל במובנה המצומצם") ועבר הירדן המזרחי. רוב הנחלים בארץ ישראל המערבית זורמים משדרת ההר מערבה לים התיכון (ניקוז מערבי), או מזרחה לבקעת הירדן או לערבה (ניקוז מזרחי).
ארץ-ישראל הוא מונח מתחומי הגאוגרפיה, הגאוגרפיה ההיסטורית והמדיניות. תחומי ארץ ישראל אינם חופפים את תחומי מדינת ישראל. ההיסטוריה של ארץ ישראל רצופה מלחמות וחילופי שלטון, שבעקבותיהם הוגדרו מחדש פעמים רבות גבולותיהן של המדינות ששכנו בה. חלוקת השטח הגאוגרפי למדינות כיום מתבססת במידה רבה על הסכמים בין תורכיה לבריטניה (1906), בין צרפת לבריטניה (1923), על הסכמי רודוס (1949) ועל קווי הפסקת האש לאחר מלחמת ששת הימים (1967).
[עריכה] סכנות טבע
אסונות הטבע העיקריים שעלולים לפקוד את הארץ הם בצורות ורעידות אדמה.
משק המים של ארץ ישראל תלוי במידה רבה במי גשמים. מאגרי המים המתוקים מועטים (העיקרי שבהם הוא אגם הכנרת), ואף הם תלויים כמעט לגמרי במים שמקורם במשקעים כגון גשמים ושלגים. ארץ ישראל נמצאת בשולי אזור האקלים הים תיכוני, על סף חגורת המדבריות, ולפיכך גשמים משמעותיים יורדים בה רק בשיא החורף (חודשים נובמבר-מרץ). בצורת, כלומר חורף שבו הגשמים מועטים במיוחד, אינה תופעה נדירה, והיא עלולה לגרום למחסור חמור במי שתייה ובנזק לגידולים חקלאיים.
ארץ ישראל נמצאת במוקד של פעילות טקטונית. סימנים בולטים לפעילות זאת הם השבר הסורי אפריקאי והרי געש (רובם כבויים) ברמת הגולן ובאיים באגן המזרחי של הים התיכון. לפיכך ארץ ישראל מועדת לרעידות אדמה, ואף לגלי צונאמי (במקרה שרעידת האדמה מתרחשת בלב הים התיכון). רעידות אדמה חמורות מתרחשות בארץ מדי כמה עשורים. יש עדויות לגלי צונאמי שפקדו את הארץ בתקופות קדומות, אולם לא בעת האחרונה.
על אף הטמפרטורה הגבוהה של מימי הים התיכון בתקופת הקיץ, לא נוצרות סופות טרופיות מול חופי הארץ, זאת בשל לחץ האוויר הגבוה ששורר באזור בתקופת הקיץ.
הצפות ומפולות בוץ אפשריות רק בשיא החורף, והן נדירות ברוב חלקי הארץ, למעט אזורי הערבה ומדבר יהודה. באזורים אלה כמות המשקעים נמוכה, אולם הם יורדים בבת-אחת וגורמים הצפות ומפולות בוואדיות.
[עריכה] תחומי ארץ ישראל
תחומי ארץ ישראל כוללים באופן בסיסי את בקע ים-המלח (בקעת הירדן והערבה) ואת רצועות ההרים משני עבריו, מזרחה עד למדבר הסורי-ערבי ומערבה עד לים התיכון. בתחומים אלה כלולים בארץ זו במזרח האזורים הבאים: אדום, מואב, עמון, גלעד וגולן; ובמערב – נגב, יהודה, שומרון וגליל.
תחומי ארץ ישראל נדונים מהיבטים שונים במדעים שונים – כגון גאוגרפיה פיזית, ביו-גאוגרפיה, היסטוריה מדינית – ובכל אחד מהם מותווים גבולות מעט שונים. יתרה מזו: גם בתחומי מדע אחד ייתכנו תחומים שונים, בהתאם לקריטריונים שונים: לפי ימי דוד או ימי יאשיהו, ינאי או רבי עקיבא; לפי תפוצת אלונים או צבאים; לפי קוי גשם או קוי נוף; לפי הגדרותיו של חוקר זה או אחר.
במהלך תולדות האזור קמו בשטח ארץ ישראל בזו אחר זו מדינות שונות, אשר גבולותיהן המדויקים נבדלו במידה רבה אלה מאלה. התנ"ך מתאר שתי ממלכות עבריות - אפרים ויהודה, או ממלכת ישראל וממלכת יהודה, שהתפצלו מממלכת ישראל המאוחדת אחרי מותו של שלמה המלך. בתקופת ממלכת החשמונאים השתרעה ממלכת יהודה על רוב שטח ארץ ישראל. ברוב התקופות שלאחר מותו של המלך הורדוס (4 לפני הספירה) ועד לתקופת המנדט הבריטי (החל משנות ה-20 של המאה ה-20), הייתה ארץ ישראל חלק של מדינות או אימפריות שהשתרעו על שטחים נרחבים יותר - לעתים כמחוז בפני עצמו, ולעתים מחולקת על פני כמה מחוזות. יוצא דופן בולט הוא ממלכת ירושלים הצלבנית שהתקיימה בארץ ישראל במאה ה-11.
שדרת ההר המערבית, ובמיוחד הרי יהודה ושומרון, היו בדרך-כלל הגרעין של המדינות שקמו בארץ-ישראל, ולעתים קרובות נכללה בהן גם שדרת ההר המזרחית, במיוחד מואב וגלעד. בתקופות אחדות לא נחשב עבר-הירדן המזרחי כלל בתחומי המושג ארץ-ישראל. לגבי הגבולות המפורטים בדרום ובצפון יש שינויים גדולים מאוד מתקופה לתקופה. נקודות צפוניות ודרומיות, כגון נהריה או אילת, היו בתקופות רבות מחוץ לתחומי המדינה שקמה בארץ ישראל; זאת בניגוד לירושלים, בית לחם, שכם ושומרון, למשל, שהיו ברוב התקופות בבחינת ליבה של המדינה שקמה בארץ-ישראל. בכמה תקופות היה מרכז המדינה (הפלישתית, הצלבנית) באזור החוף, בעוד ששדרת ההר המערבית הייתה בשולי המדינה או אף בידי מדינה אחרת, עויינת. כיום נמצאת רובה של ארץ ישראל המזרחית (עבר הירדן) בשטח ממלכת ירדן, ואילו ארץ ישראל המערבית מחולקת בין שטחה הריבוני של מדינת ישראל לבין שטחי הגדה המערבית ורצועת עזה, הנתונים להסדרי שלטון מיוחדים.
חלוקת שטחי ארץ-ישראל כיום (כל המספרים מעוגלים):
- עבר הירדן המזרחי מדרום לירמוך – 50,000 קמ"ר. רובם בשטח ממלכת ירדן, ששטחה 70,000 קמ"ר, כי היא כוללת במזרחה גם שטחים מעבר למה שמוגדר כארץ-ישראל.
- עבר הירדן המזרחי מצפון לירמוך – 8,500 קמ"ר, רובם בשטח סוריה. 1,200 קמ"ר מתוכם נכבשו על-ידי מדינת ישראל בשנת 1967, וסופחו בשנת 1981. גורלם נמצא במחלוקת ובדיונים.
- עבר הירדן המערבי, כפי שהוגדר בחלוקה מדינית בשנות העשרים של המאה ה-20 (שטח המנדט הבריטי) – 27,000 קמ"ר. מתוכם 21,000 קמ"ר בריבונות מדינת ישראל, 800 קמ"ר בהגליל העליון הלבנוני והיתר מוחזק על-ידי צה"ל (מאז 1967) או על-ידי הרשות הפלסטינית (שהוקמה ב-1994). הריבונות על חלק זה שנויה במחלוקת בין ישראל לפלסטינים.
ראו גם: ארץ ישראל השלמה
[עריכה] אקלים
- ערך מורחב – אקלים ארץ ישראל
אקלימה של ארץ ישראל הוא מגוון (יחסית לשטח שעליו היא נמצאת) ונחלק לשלושה אזורים:
- אקלים ים תיכוני - רוב חלקה המרכזי והצפוני של ארץ ישראל נמצאים באזור של האקלים. האקלים הים תיכוני מאופיין בקיץ חם ודל במשקעים, עונות מעבר הפכפכות וחורף גשום (לעתים אף מושלג) וקר. באזורי האקלים הים תיכוני יורדים יותר מ-400 מ"מ של משקעים בשנה.
- אקלים ערבתי - האקלים הערבתי הוא מעין אקלים מעבר בין האקלים הים תיכוני לבין האקלים המדברי. אי אפשר להגדיר במדויק היכן עובר הגבול בין סוגי האקלים, מפני שהשוני בין שנה לשנה בכמות המשקעים באזורי האקלים הערבתי הוא גדול מאוד. באר שבע לדוגמה, נמצאת באזור של אקלים ערבתי. באזורי האקלים הערבתי יורדים בין 200 ל-400 מ"מ של משקעים בשנה.
- אקלים מדברי - רוב דרום הארץ נמצא באזור של אקלים מדברי ומהווה חלק מרצועת המדבריות הסובטרופיים העולמית. זהו אזור צחיח ודל במשקעים במשך כל השנה, ולא יורדים בו יותר מ-200 מ"מ של משקעים במהלך השנה.
ישנם המחשיבים את הר החרמון כנהנה מאקלים אחר, אקלים הרים רמים, מפני שכמות המשקעים בו היא גדולה מאוד והוא מכוסה מעטה שלג במשך רוב ימות החורף.
בישראל (וברוב העולם) נהוג לחלק את השנה ל-4 עונות, אולם מאפייני העונות בישראל שונים, לפעמים שונים מאוד, ממאפייני העונות במקומות אחרים בעולם. בכל אופן, ארבע העונות הן חורף, אביב, קיץ וסתיו.
[עריכה] שמה של הארץ
שמה של ארץ ישראל בתורה היא "ארץ כנען", על שם הכנענים שגרו בה (למשל: בראשית מ"ז, א'; במדבר, ל"ד, ב'). לאחר כיבוש הארץ בידי בני ישראל בהנהגת יהושע בן נון נקרא החלק מן הארץ שבשליטת בני ישראל "ארץ בני ישראל" (ספר יהושע יא, כב). פסוק קודם לכן (פסוק כ"א) מציין הבחנה בין "הר יהודה" לבין "הר ישראל", הבחנה שיש בה רמז לפילוג שיווצר מאוחר יותר. בספר שמואל נקראת הארץ לראשונה "ארץ ישראל": "וְחָרָשׁ לֹא יִמָּצֵא בְּכֹל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל" (שמואל א' יג, יט). גם במקרה זה נראה כי הכוונה לחלק הארץ שהיה בשליטת בני ישראל. לאחר שנחלקה ממלכת ישראל לשתי ממלכות נפרדות, ציין השם "ישראל" רק את תחומי ממלכת אפרים (הצפונית), ואילו תחומה של ממלכת בית דוד (הדרומית) נקרא יהודה.
השם "ישראל" עצמו הוא קדום מאוד ומופיע, מלבד במקרא, גם באַסְטֵלה מצרית שמתארת את ניצחונותיו של פרעה מרנפתח ("מצבת ישראל") משנת 1230 לפנה"ס (על פי התארוך המקובל). באסטלה זו מופיעים שמות של אזורים ויישובים קדומים בארץ ישראל, אולם השם "ישראל" עצמו מופיע בה כשמו של עם ולא כשם של ארץ או של אזור גאוגרפי.
בימי הרומאים נקראה ממלכת הורדוס, או הפרובינקיה שהוקמה אחריו, "יהודה" (Judae). לפעמים נעשתה הבחנה בין "יהודה" - דרום הארץ, לבין "הגליל" - צפון הארץ, כך שתושבי הדרום כונו "יהודים" ותושבי הצפון "גליליים". השם "פלשׂתינה" (Palaestina), שנעשה מקובל מאוד בשפות זרות, מופיע לראשונה אצל ההיסטוריון היווני הרודוטוס, שחי במאה ה-5 לפסה"נ. שם זה הוא, ככל הנראה, גלגול של השם העתיק "פלשת" (או "ארץ פלשתים"), שמופיע במקרא ובמקורות מצריים, ושהתייחס בדרך-כלל רק לאזור החוף הדרומי. הרודוטוס כינה את ארץ ישראל בשם "סוריה הפלשׂתינאית", מכאן שראה אותה כחלק מאזור גדול יותר שאותו כינה "סוריה". שם זה הפך רשמי באימפריה הרומאית רק בסוף המאה הראשונה לספירה, כשהפרובינקיה של יהודה בוטלה בידי הקיסר אדריאנוס, בעקבות מרד בר כוכבא, ותחתיה הוקמה הפרובינקיה של פלשׂתינה. אדריאנוס גם שינה את שמה של ירושלים ל"אילייה קפיטולינה", שם שלא התקבל בסופו של דבר בשום שפה.
במשך הזמן החל השם "ארץ ישראל" להיות השם המקובל בקרב יהודים לכל תחומי הארץ. הערבים, שכבשו את הארץ במאה ה-7 לספה"נ, אימצו את השם "פלשׂתינה", וצורתו הערבית היא فلسطين ("פלסטין"). מכאן נגזר שמם של תושבי הארץ הערבים: פלסטינים.
שלטון המנדט הבריטי, שהוקם בארץ בשנות ה-20 של המאה ה-20, הכיר בעברית כאחת השפות הרשמיות, אולם עמד על כך ששם המנדט יהיה "פלסטינה" או "פלשתינה". היישוב העברי בארץ התנגד לכך בתוקף, ודרש ששם המנדט בעברית יהיה "ארץ ישראל". הפשרה שהושגה בסופו של דבר הייתה, ששם המנדט ייכתב בעברית "פלשתינה (א"י)".
בהקשר הדתי נקראת ארץ ישראל פעמים רבות גם בשם "ארץ הקודש" (באנגלית: The Holy Land, בלטינית: Terra Sancta, בערבית: الديار المقدّسة "א-דיאר אל-מוקדסה"), בשל היותה מקודשת לשלוש הדתות המונותאיסטיות- היהדות, הנצרות והאיסלאם.
[עריכה] החי בארץ ישראל
- ערך מורחב – פאונה של ארץ ישראל
עולם החי בארץ ישראל עשיר כמו עולם הצומח למרות שטחה המצומצם של הארץ. לחי המגוון שתי סיבות:
- מיקומה של ארץ ישראל הנמצאת בין האזור הממוזג מצפון לה ובין האזור הטרופי והמדברי מדרום לה, כן הארץ גובלת במערב עם הים התיכון ובמזרח עם המדבר. מכל האזורים האלו השתלבו בעלי חיים רבים בארץ . גיוון זה בארץ אפשר את ההתפתחות של בעלי חיים רבים.
- במהלך עשרות מילוני שנים השתנה אקלים הארץ פעמים רבות, וכך השתלבו בארץ גם בעלי חיים מאזורים רחוקים וקרובים.
מינים רבים (כגון אריות או דובים) נכחדו מארץ ישראל וזאת בעיקר כתוצאה מציד לא מבוקר או אובדן שטחי מחייה. מוצא החי בארץ ישראל הגיע, ככל הנראה, מארבע מקומות גאוגרפיים:
- האזור הפליארקטי – באזור זה שורר אקלים ממוזג וערבתי, משתרע באירופה ובאזורים מסוימים באסיה אשר ארץ ישראל מצויה בו.
- האזור האתיופי – אזור טרופי הנמצא דרומית למדבר סהרה.
- האזור האוריינטלי - בו שורר אקלים טרופי גם. מיקומו בדרום אסיה והמזרח.
- האזור הפליאו ארמי – אזור מדברי מצוי בצפון אפריקה ובחצי האי ערב.
[עריכה] ארץ ישראל ביהדות
לאורך השנים ועל אף הגלות, נשמר הקשר בין העם היהודי לבין ארץ ישראל. זרמים רבים ביהדות, מייחסים לארץ ישראל משמעות רוחנית מלבד ערכה הגאוגרפי. לפי אמונה זו, ארץ ישראל איננה קניין חיצוני לאומה, או קרקע פיזית גרידא, אלא היא חלק עצמותי מהקשר - תורת ישראל, עם ישראל וארץ ישראל.
על-פי המסורת היהודית הובטחה ארץ ישראל לעם ישראל, הבטחה שחזרה ונשנתה אצל שלושת אבות האומה, ובמקומות רבים בתנ"ך.
[עריכה] קדושת הארץ
קדושתה של הארץ מופיעה פעמים רבות בתורה ובחז"ל. בספר דברים (יא, יב) נאמר: "אֶרֶץ, אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ דֹּרֵשׁ אֹתָהּ: תָּמִיד, עֵינֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בָּהּ". מצוות רבות מבין תרי"ג מצוות מתקיימות אך ורק בא"י - מצוות התלויות בארץ - כגון: ביכורים, שתי הלחם, שמיטה, תרומות ומעשרות, ועוד. לפיכך, אין יהודי יכול לקיים את כל תרי"ג מצוות אלא בארץ ישראל.
[עריכה] יישוב הארץ
לפי כל הפוסקים, מגורים בארץ ישראל היא מצווה, ויש אף הטוענים כי מצווה זו שקולה כנגד כל המצוות שבתורה. קיימת מחלוקת הלכתית באיזו מידה, גם בזמננו, לאחר חורבן בית המקדש, תקפה מצווה זו. לאורך הדורות, מאז חורבן בית שני ועד היום, היו וישנם רבנים שאוסרים עלייה המונית לארץ ישראל בטענה שהגלות היא גזרה שיש לקבל אותה עד בוא המשיח, והסתמכו על דברי התלמוד (מסכת כתובות קיא, א).
הקשר של עם ישראל לארץ ישראל נשמר לאורך אלפי שנים, ובא לידי ביטוי בעיקר בתפילות שבהן מוזכרות ארץ ישראל וירושלים פעמים רבות.
מזמן לזמן עלו קבוצות יהודים לארץ ישראל. לקראת סוף המאה ה-19 התגברה העלייה של יהודים לארץ. עלייה גדולה יחסית בסוף המאה ה-19 הייתה גם מקהילת יהודי תימן. הקמת התנועות הציוניות במזרח אירופה הביאה לעלייה גדולה יחסית משם, ולהקמת יישובים יהודיים חדשים. בתקופה זו הוקמו גם כמה יישובים חדשים בידי היהודים הוותיקים ("היישוב הישן") בארץ.
[עריכה] ראו גם
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה | ||
|---|---|---|
 ערך מילוני בוויקימילון: ארץ ישראל |
||
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: ציורי ארץ ישראל |
- ארץ ישראל באתר "התנועה לתורה מנהיגה"
קטגוריות: ארץ ישראל | גאוגרפיה | המזרח התיכון | יהדות
