סגן שר
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
סגן שר הוא תפקיד במשרד ממשלתי. בממשלת ישראל, רק במיעוט מהמשרדים מכהן סגן שר, בנוסף לשר הממונה על המשרד. בישראל, תפקיד סגן שר ניתן, לרוב, כתגמול למפלגה או לחבר כנסת במסגרת הסכם קואליציוני.
סגן שר אינו חבר בממשלה, וסמכויותיו במשרד בו הוא מכהן נקבעות על ידי השר הממונה עליו או לפי ההסכם הקואליציוני. סגן שר עשוי להיות ממלא מקומו של השר הממונה בהיעדרו, אולם דבר זה אינו הכרחי. במשרדים גדולים עשוי להתמנות יותר מסגן שר אחד. לפי חוק יסוד: הממשלה סגן שר חייב להיות חבר כנסת. ניתן למנות למשרד סגן שר אחד או שני סגני שרים, אך לא יותר מכך.
ברוב ממשלות ישראל כיהנו שניים או יותר סגני שרים, כאשר חריגים לכך היו שתי הממשלות הראשונות שבהן לא כיהנו סגני שרים, הממשלות ה-6 וה-16 שהיו בנות מספר חודשים בלבד בראשות משה שרת וגולדה מאיר שבהן כיהן סגן שר אחד.
בכמה מהממשלות כיהנו סגני שרים במשרדי ממשלה שבהם לא כיהנו שרים. בדרך כלל, זה קורה באחד משלושה מקרים אופייניים:
- כאשר בקואליציה שותפה יהדות התורה, שחבריה אינם מוכנים לכהן כשרים, על מנת שלא לשאת באחריות לפעולות מטעמה עומדות בניגוד להלכה
- כאשר ראש הממשלה מחזיק במשרד ממשלתי נוסף באופן קבוע, הוא ממנה סגן באותו משרד ממשלתי (למשל, מרדכי גור שימש כסגן שר הביטחון כאשר יצחק רבין היה ראש הממשלה ושר הביטחון)
- פשרות קואליציוניות הנובעות ממפתח חלוקת התיקים. כך, למשל, שימש יולי אדלשטיין כסגן שר הקליטה בממשלת שרון הראשונה, מאחר שמינוי שני שרים מטעם סיעתו, ישראל בעליה, שבה היו 4 חברי כנסת, היה מביא לייצוג-יתר שלה בממשלה, ואילו מינוי של שר אחד בלבד היה מקפח אותה.
- התפטר השר האחראי, כאשר קיים סגן שר למשרד, וראש הממשלה מחזיק בתיק, אך לא משמש כשר בפועל (רוחמה אברהם כיהנה כסגנית שר הפנים כחצי שנה, לאחר התפטרות אופיר פינס מתפקיד השר).
מקרים מהסוג הראשון והשלישי עוררו לא פעם ביקורת, מאחר שכוחו של סגן שר קטן משל שר, ובהיעדר שר נחלש המשרד. כך היה, למשל, בתקופת כהונתו של אברהם רביץ כסגן שר הרווחה בממשלת שרון השניה [1].
הממשלה ה-31 החלה את דרכה ללא סגני שרים. לאחר קרוב לחצי שנה ובעקבות מלחמת לבנון השנייה מונה סגן שר במשרד הביטחון.
