קן ליווינגסטון
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קנת' רוברט ליווינגסטון (באנגלית: Kenneth Robert Livingstone ) (נולד ב-17 ביוני 1945) הינו פוליטקאי בריטי. ליווינגסטון מכהן כראש העיר של לונדון מאז שהמשרה הוקמה מחדש בשנת 2000. ידוע בדעותיו השמאלניות ואף מכונה "קן האדום" בשל דעות אלה. כמו כן הוא ידוע בדעותיו ואמירותיו האנטי-ישראליות. ליווינגסטון אף הואשם מספר פעמים באנטישמיות.
תוכן עניינים |
[עריכה] מצב משפחתי
ליווינגסטון עבד בצעירותו כמבקר מסעדות עבור מספר עיתונים. בשנת 1973 נשא לאישה את כריסטין פמלה צ'פמן אולם הם התגרשו בשנת 1982. כיום הוא חי עם אמה ביל, שהייתה ראש הלשכה שלו, ולהם בן - תומס, שנולד ב-14 בדצמבר 2002, ובת - מייה (שנולדה ב-20 במרץ 2004). יש סברה כי סבתו מצד אמו הייתה יהודייה [1].
[עריכה] קורות חיים
ליווינגסטון נולד בלמבת' שבלונדון ולמד בבית הספר טאלס היל. לאחר לימודיו עבד במשך שמונה שנים כטכנאי מחקר במעבדות לחקר סרטן, כמו כן הוסמך להוראה בשנת 1973. בשנת 1971 נבחר למועצת רובע למבת' ושימש כיו"ר (יחד עם יו"ר נוסף) של ועדת השיכון של הרובע (הוא החליף את ג'ון מייג'ור שקדם לו בתפקיד זה). ליוויגנסטון כיהן בתפקיד זה עד שנת 1973 עת נבחר למועצת לונדון רבתי שם שימש בתפקיד יו"ר (יחד עם יו"ר נוסף) של ועדת השיכון של המועצה בין השנים 1974 - 1975. בין השנים 1978 - 1980 כיהן במועצת רובע קמדן וב-1979 היה מועמד מטעם רובע המפסטד לפרלמנט הבריטי אולם לא נבחר.
[עריכה] מנהיג ממועצת העיר לונדון רבתי
בבחירות למועצת העיר לונדון שנערכו ב-7 במאי 1981 זכתה מפלגת הלייבור ברוב זעום, ולמחרת נבחר ליווינגסטון לראש המועצה ברוב של 30 למול 20 מצביעים במועצה.
מיד לאחר בחירתו החל לפעול להפחתת תעריפי הנסיעה באוטובוסים של לונדון וברכבת התחתית. הפחתה זו הביאה להגברת השימוש בתחבורה הציבורית והייתה פופולרית בציבור הרחב, אולם רובע ברומלי הנשלט על ידי המפלגה השמרנית התנגד למהלך מהיותו מפלה (ברובע אין תחנות רכבת תחתית), ובית הלורדים ביטל בדצמבר 1981 את ההפחתה.
ליווינגסטון המשך להיאבק בקונסרבטיבים ובעיקר במרגרט תאצ'ר - בין היתר על ידי פרסום שיעורי האבטלה בלוחות המודעות של העירייה ועל גג בניין העירייה - הנמצאת על גדת נהר התמזה בדיון מצידו השני של הנהר למול ארמון וסטמינסטר - בניין הפרלמנט, ותרומת כספים של העירייה לארגונים סוציאלסטים כגון "תינוקות נגד הפצצה" - ארגון המתנגד להתחמשות הגרעינית של אנגליה.
אחת הפעולות השנויות במחלוקת ביותר של ליוויגנסטון הייתה הזמנת נציגי השין פיין - גארי אדמס ודני מוריסון לביקור רשמי (הם לא הגיעו מחשש שיאסרו כטרוריסטים) - והם נפגשו עם ליווינגסטון באירלנד. בפגישה אמר ליווינגסטון שהיחס של אנגליה לאירים ב-800 שנות השלטון האנגלי באי היה גרוע יותר מיחסו של היטלר ליהודים.
בעקבות פעילותו מנע השלטון המרכזי הבריטי תקציבים מהמועצה החל משנת 1983, ולאחר ניצחונם בבחירות החליטו השמרנים לבטל את מועצת העיר לונדון (ולהשאיר את השלטון המקומי בידי הרבעים השונים עצמם). המועצה פתחה בקמפיין יקר "להציל את הדמוקרטיה בלונדון", וב-2 באוגוסט 1984 ליווינגסטון ושלושה חברי מועצה התפטרו ובכך גרמו להקדמת הבחירות למועצה (בחירות שהיוו למעשה משאל עם המתנגד ליוזמת הממשלה). הקונסרבטיבים לא התנגדו ולא השתתפו בבחירות המקומיות ומספר המצביעים היה מועט ביותר. ב-15 בדצמבר 1984 החליט הפרלמנט הבריטי לבטל את המועצה החל מחצות הלילה שב-31 במרץ 1986.
[עריכה] חבר פרלמנט
בבחירות של שנת 1987 נבחר ליווינגסטון לפרלמנט הבריטי מטעם מחוז ברנט המזרחית, אולם בהיותו חבר פרלמנט זוטר הייתה לו פחות במה ציבורית לשאת דבריו מאשר בהיותו ראש מועצת לונדון, מה גם שמפלגתו החלה נעה לכיוון המרכז הפוליטי והתרחקה מדעותיו השמאלניות. ב-1992 נבחר בשנית לפרלמנט.
[עריכה] ראש העיר הראשון של לונדון
בבחירות 1997 נבחר ליווינגסטון בפעם השלישית לבית הנבחרים, במסגרת הניצחון של מפלגתו תחת הנהגתו של טוני בלייר. במסגרת מצע המפלגה נכללה גם ההצעה להקים מחדש את רשות העיר לונדון רבתי הדומה בסמכויותיה למועצת העיר לונדון רבתי שבוטלה. בראש הראשות היה אמור לעמוד ראש עיר (לראשונה בהיסטוריה של לונדון - ראש עיר אחד של כל רבעי העיר לונדון).
ליווינגסטון היה אחד המועמדים מטעם המפלגה בשנת 1999 והוסכם עימו שאם לא ייבחר לא ירוץ כמועמד עצמאי, אולם על אף שבמוסדות המפלגה הוא נבחר, בהצבעת חברי הפרלמנט מטעם המפלגה נבחר כמועמד המפלגה ב-2000 פרנק דובסון (בשל שקלול קולות הנותן עדיפות לחברי פרלמנט ותיקים). ב-6 במרץ 2000 הודיע ליווינגסטון כי ירוץ כמועמד עצמאי. בשל כך הושעה מהמפלגה, וב-4 באפריל הוצא משורותיה.
ב-4 במאי נבחר ליווינגסטון כתוצאה מחוסר הרצון של דובסון לרוץ לתפקיד מחד, ובשל שיעורי ההצבעה הנמוכים מאידך.
[עריכה] מחלוקות שעורר בהיותו ראש העיר
אחת המחלוקות העיקריות בין ליווינגסטון ומפלגת הלייבור היה בדבר הקמת שותפות פרטית לניהול הרכבת התחתית של לונדון - תוכנית שיצאה לפועל לבסוף ב-2002 לאחר ששני הצדדים התפשרו בעניין (וזאת אף שליווינגסטון לא חזר להיות חבר המפלגה).
ליוויגנסטון הציג את מס העומס השנוי במחלוקת - מס שהקטין את התנועה בעיר ב-15%.
בנובמבר 2003 הוכרז ליווינגסטון כ"פוליטיקאי השנה" על ידי האיגוד האנגלי למדע המדינה, הן בשל מס העומס והן בשל הודעתו כי נשיא ארצות הברית ג'ורג' ווקר בוש הינו "הסכנה הגדולה ביותר לחיים עלי אדמות". ולקראת ביקורו של בוש בלונדון הודיע כי יערוך קבלת פנים לכל שונאי בוש בבניין העירייה.
ליווינגסטון ביקש לשוב למפלגת הלייבור בשנת 2002 אולם בקשתו נדחתה. לקראת בחירות 2004, בשל סיכוייו הנמוכים של נציג מפלגת הלייבור ניקי גברון לזכות בבחירות, הוסכם על קואליציה עם ליווינגסטון (שגברון יכהן כסגנו), וליוויגנסטון שב להיות חבר המפלגה ב-9 בינואר 2004.
ב-10 ביוני 2004 נבחר ליווינגסטון ברוב גדול, ובמהרה עורר מחלוקת נוספת כאשר נפגש עם יוסוף אל קרדאווי, שתמך בפיגועי התאבדות כנגד ישראל, וחיבק אותו בקבלת פנים שערך לכבודו בבניין העירייה ביוני 2004.
בפברואר 2005 קרא ליווינגסטון לכתב ה"איבנינג סטנדרד" היהודי אוליבר פיינגולד "שומר מחנה ריכוז" וחזר על הגידוף גם אחרי שהעיתונאי הבהיר לו את מוצאו. בעקבות אמירה זו החליטה מועצת העיר לונדון פה אחת שעליו להתנצל, אולם הוא סרב.
במרץ 2005 אמר ליוויגנסטון בראיון לעיתון "הגרדיאן" כי אריאל שרון הינו פושע מלחמה בשל מעורבותו בטבח שאירע במחנות הפליטים סברה ושתילה.
[עריכה] תגובותיו לפיגועי הטרור בלונדון
בעת שאירעו פיגועי הטרור בלונדון, ב-7 ביולי 2005 שהה ליווינגסטון בסינגפור באירוע שבו נבחרה העיר לונדון לארח את האולימפיאדה של 2012. ב-20 ביולי אמר ליווינגסטון ב-BBC כי האירוע אירע עקב התערבות מערבית במדינות ערביות בשל הנפט שנמצא בהם, ובשל השליטה המערבית במשטרים אלה וההפיכות של המשטרים שהתנגדו למערב. לדבריו, האמריקאים אימנו את אוסמה בין לאדן כנגד הרוסים ולא חשבו שהוא יתקוף את המערב. לממשל הבריטי, לדבריו יש מוסר כפול, וממשלת בריטניה לא עושה די למען העצורים במפרץ גואנטנמו.
[עריכה] השעייתו מתפקידו
בשל דבריו של ליוונגסטון כנגד העיתונאי היהודי וסירובו להתנצל, הודיע חבר הבודקים האנגלי - גוף מנהלי נבחר - בעקבות תלונה שהוגשה על ידי חבר הנאמנים של יהודי בריטניה כי ליווינגסטון מושעה מתפקידו למשך חודש ימים החל מ-1 במרץ 2006. ליווינגסטון עירער על ההחלטה בפני בית המשפט הגבוה לצדק האנגלי וערעורו התקבל [2].
