הנץ ממלטה (ספר)
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הנץ ממלטה הינו ספרו של דשייל האמט, אשר עובד מספר פעמים לקולנוע. הגרסה משנת 1941, אותה כתב וביים ג'ון יוסטון ובה כיכב המפרי בוגרט, נחשבת לסרט קלאסי בסוגת הפילם נואר, ולאחד מסרטי הבלשים הטובים ביותר שנוצרו אי פעם. ספרו של האמט יצא לאור בשנת 1930 ותורגם לעברית בשנת 1967 בהוצאת שין שין שין.
תוכן עניינים |
[עריכה] תקציר העלילה
 |
פרטי עלילה ("ספוילרים") מופיעים בהמשך. |
סם ספייד הינו בלש פרטי הנשכר על ידי לקוחה יפהפיה בשם מיס וונדרלי למצוא את אחותה שנעלמה. שותפו של ספייד, מיילס ארצ'ר, מסכים לעקוב אחר האדם בו חושדת וונדרלי, איש מסתורי בשם פלויד ת'רסבי. ארצ'ר נרצח, וכך גם ת'רסבי, וספייד הופך לחשוד העיקרי ברציחתם.
וונדרלי מתוודה כי שמה הינו למעשה בריג'יד או'שונסי, וכי היא יודעת שת'רסבי רצח את ארצ'ר, ומבקשת מספייד כי ימצא את רוצחו של ת'רסבי. אז מופיע במשרדו של ספייד אדם בשם ג'ואל קאירו, המציע לו 5,000 דולר אם ימצא פסלון יקר ערך של ציפור. העקבות מובילות אל או'שונסי, המנסה להרחיק עצמה מקאירו, אך ברור כי היא יודעת היכן מצוי הפסלון. למחרת מופיע במשרדו של ספייד לקוח נוסף בשם גוטמן, המספר לספייד על מקורה של הציפור הקרויה "הנץ ממלטה". לפסלון היסטוריה ארוכה ועקובה מדם. מסתבר כי גוטמן שכר את או'שונסי ות'רסבי לרכוש עבורו את הציפור, אך אלו החליטו לשמור את הפסלון לעצמם.
ספייד מחליט לעקוב אחרי או'שונסי ומגיע למסקנה כי היא על סיפון הספינה "לה פלומה". כשהוא מגיע לספינה הוא מוצא כי היא בוערת, וכי כל לקוחותיו (או'שונסי, קאירו וגוטמן) נעלמו. ספייד חוזר למשרדו ומספר על האירועים למזכירתו. בעודו עושה זאת, מגיע למשרד רב החובל של "לה פלומה" כשהוא גוסס, ומשליך את הפסלון יקר הערך לרגליו של ספייד.
ספייד מניח כי המחפשים אחר הפסלון יגיעו אף הם במהרה. ואכן, הם מגיעים לדירתו מאוחר יותר ודורשים את הפסלון. ספייד מסרב להעניק להם את הפיסלון אלא אם כן יאמרו מי הוא שרצח את ארצ'ר, ת'רסבי, ורב החובל. לאחר ויכוח ומאבק, הוחלט כי אחד מן הבריונים שבשליחות גוטמן, בחור בשם וילמר, הוא שישא באחריות לרציחות. ספייד מסכים למסור את הפסלון, אך מבקש לחכות עד הבוקר על מנת שיוכל להורות למזכירתו להוציא את הפסלון ממחבואו. בסופו של דבר, מתגלה כי הפסלון מזוייף. קאירו וגוטמן יוצאים למסע נוסף בחיפוש אחר הפסלון האמיתי, וספייד נותר עם בריג'יד או'שונסי, אשר מתברר כי היא הרוצחת האמיתית של ת'רסבי וארצ'ר.
על אף משיכתו אליה, ספייד מסגיר את או'שונסי למשטרה. כאשר השוטרים מגיעים לעצור את או'שונסי, הם מספרים לספייד כי וילמר ארב לגוטמן ליד המלון וירה בו. הסיפור מסתיים במפגש של ספייד עם אלמנתו של ארצ'ר.
[עריכה] גירסאות קולנועיות
הסרט צולם פעמיים בשם "הנץ ממלטה", בשנת 1931 ובשנת 1941. כמו כן, צולמה גרסה בשנת 1936 בשם "השטן פגש בליידי" בבימוי ויליאם דיטרלה ובכיכוב בטי דייויס ווורן ויליאם. לספר קיימים מספר סרטי המשך, וסרטים אחרים המציגים את הדמויות מן הספר. הגרסה שזכתה להצלחה הגדולה ביותר היא הגרסה משנת 1941.
[עריכה] גירסת 1931
הסרט משנת 1931 בוים עבור אולפני האחים וורנר על ידי רוי דל רות. ריקרדו קורטז משחק את סם ספייד. העלילה דומה למדי לעלילת הספר, אך הטון הינו קליל יותר, ויש שימוש רב יותר במיניות, בימים שקדמו לקוד הייז - קוד הצנזורה הפנימית, אותו אכפו על עצמם האולפנים הגדולים. כךף למשל, כולל הסרט סצינת עירום באמבט של השחקנית בב דניאלס, שלא הייתה עולה על הדעת מספר שנים לאחר מכן.
בשנת 1936 ניסו האולפנים להקרין שוב את הסרט, אך הפעם נתקלו בסירוב של משרדי "קוד ההפקה". במשך שנים לא ניתן היה להציג את הסרט בארצות הברית.
[עריכה] גירסת 1936
בשנת 1936 ניסו אולפני האחים וורנר ליצור גרסה נוספת, שהתבססה באופן רופף יותר על עלילת ספרו של האמט. הגרסה, בכיכובה של בטי דייויס ובבימויו של ויליאם דיטרלה, נכשלה קופתית וביקורתית.
[עריכה] גירסת 1941
הגרסה השלישית של האחים וורנר, משנת 1941 הייתה נסיונו הראשון של ג'ון יוסטון כבמאי. יוסטון כתב את התסריט, עיבוד מדויק למדי ליצירתו של האמט. בסרט כיכבו המפרי בוגרט כסם ספייד ומרי אסטור כבריג'יד או'שונסי. סידני גרינסטריט, בהופעתו הראשונה על במת הקולנוע לאחר עשרות שנים כשחקן תיאטרון, הרשים כנבל גוטמן, ופתח עשור משגשג של הופעה כנבל בסרטי האחים וורנר. פיטר לורה שחק את ג'ואל קאירו. בוגרט, גרינסטריט ולורה שיתפו פעולה בסרטי פשע ומסתורין נוספים, אשר הזכור מביניהם הינו "קזבלנקה" (1942).
הסרט זכור במיוחד בשל הופעתו של בוגרט, אשר הייתה אבן דרך משמעותית בקריירה שלו. בוגרט לא היה בחירתו הראשונה של האולפן לתפקיד ספייד, והוא קבל את התפקיד לאחר שהכוכב ג'ורג' ראפט, שנחשב למושך קהל מוצלח יותר מבוגרט, סבר כי "זה אינו סרט חשוב". תפקידו של בוגרט הפך לסטראוטיפ של דמות הבלש בסרטי פילם נואר ובקולנוע בכלל.
לראשונה יכל הקהל לצפות בבוגארט משחק דמות מורכבת. סם ספייד עדיין יכול היה להיות אלים, אך הוא היה דמות ראשית גדולה – יפה, חכם ושורד בעולם האכזרי שיצר הסופר. כאשר ספייד מגלה שאהובתו היא רוצחת, הוא אינו מהסס להסגירה באומרו "לא אכפת לי מי אוהב אותך. לא אשחק את תפקיד הבובה שלך. הרגת את מיילס ואת הולכת על זה לכלא. אני מקווה שלא יתלו אותך בצווארך הענוג. אם תהיי ילדה טובה, תצאי החוצה בעוד עשרים שנה ותשובי אלי. אם יתלו אותך, אזכור אותך לנצח".
הצילום המופתי, השחור-לבן, של הצלם ארתור אדסון הוסיף לאווירתו האפלה של הסרט.
הסרט זכה להצלחה רבה, והיה מועמד לפרס האוסקר כסרט הטוב ביותר. כמו כן, היו מועמדים לזכיה גם ג'ון יוסטון כתסריטאי, וסידני גרינסטריט כשחקן המשנה.
הסרט נחשב לאחד מסרטי הבלשים החשובים שנעשו בהוליווד. הוא הוכרז כ"משמעותי מבחינה תרבותית" על ידי ספריית הקונגרס ונמצא ראוי לשימור.
הציטטה הזכורה מן הסרט - "החומר ממנו עשויים החלומות" - מופיעה כמספר 14 ברשימת "מאה הציטטות הקולנועיות הזכורות ביותר" של מכון הקולנוע האמריקני.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- "הנץ ממלטה (1941)", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
