ואן (נפה)
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
 נפת ואן |
|
 |
|
| בירה | ואן |
| מחוז | מזרח אנטוליה |
| שטח | 19,069 קמ"ר |
| אוכלוסייה | 988,260 (2005) |
| קוד נפה | 65 |
| אזור חיוג | 0432 |
| אתר רשמי | http://www.van.gov.tr |
נפת ואן (תורכית Van ili, כורדית Wan, ארמנית Վան) היא נפה במזרח תורכיה. בירת הנפה בעיר ואן והיא נחלקת ל-12 יחידות אדמיניסטראטיוויות. שמו של האזור בא ככל הנראה מהמילה ביאינילי (Biainili) שהיה שמה של ממלכת אוררטו באוררטית. אוכלוסיית הנפה מונה 988,260 תושבים (2005), ומורכבת מכורדים ותורכים, וכן מעט קירגיזים וארמנים. ואן ידועה, בין היתר, בגזע חתולים יחודי (בעל פרוות גוף לבנה וזנב וראש בצבע אחר) שמקורו באזור והמכונה ואן תורכי (Van kedesi).
[עריכה] גאוגרפיה
שטחה של הנפה הוא 19,069 קמ"ר והיא גובלת באירן ממזרח, בנפת האקארי ונפת שירנק מדרום, בנפת ביטליס ונפת סיאירט ממערב ובנפת אארי מצפון. במערבה של הנפה שוכנת ימת ואן בגובה של 1,719 מטרים מעל פני הים. הימה מוקפת בהרים שגובהם הממוצע 2,500 עד 3,000 מטרים (עם פסגות המגיעות לגובה של מעל 3,500 מטרים)והתופסים כמחצית משטח הנפה. במזרחה ודרומה של הנפה משתרעת רמה שגובהה נע בין 2,200 ל-2,400 מטרים. הרמה מנוקזת בעיקר על ידי מספר נחלים הזורמים מערבה אל הימה. שיפוליה המזרחיים של הנפה מנוקזים על ידי יובלים של האראקס אל הים הכספי ועל ידי הנהר זאפ הנשפך בסופו של דבר אל החידקל.
[עריכה] היסטוריה
בתחילת האלף הראשון לפנה"ס שכנה נפת ואן במרכזה של ממלכת אוררטו, ובירת הממלכה, טושפה, נצבה במקום בו ממוקמת כיום העיר ואן. האזור נכבש בידי מדי במאה השביעית לפנה"ס ועל ידי האימפריה הפרסית במאה השישית לפנה"ס. אלכסנדר מוקדון כבש את האזור בשנת 331 לפנה"ס, ועם מותו עברה השליטה בו לידי בית סלאוקוס. לקראת סוף האלף הראשון לפנה"ס היה האזור למרכז הממלכה הארמנית של המלך טיגראן (טיגראנס), אשר יסד את העיר טיגראנאקרט במאה ה-1 לפנה"ס. הפרתים היו השליטים הבאים של האזור, ואחריהם הגיעו הרומאים. במאה ה-4 לספירה היה האזור לחלק מהאימפריה הסאסאנית. במאה ה-7 לספירה החזיקה האימפריה הביזאנטית באזור למשך פרק זמן קצר (מ628 עד 640), ושבה לשלוט בו במאה ה-10 לספירה, לאחר שהוחזק על ידי הערבים והסג'ידים מאזרבייג'אן. האזור המשיך להחליף ידיים - סלג'וקים (1054), איובים (1207), מונגולים (1240), וכן קרה קויונלו ושוב מונגולים בני שושלת טימור (המאה ה-14 לספירה). במאות ה-15 וה-16 ניצב האזור במרכז מאבק שליטה עיקש בין השושלת הספווידית האיראנית לבין העותמנים, שהשתלטו עליו באופן סופי בשנת 1548.
במלחמת העולם הראשונה היה האזור לזירת קרב בין צבאות רוסיה והאימפריה העותמנית. העיר ואן נכבשה על ידי הרוסים פעמיים במשך שנת 1915, לראשונה בחודש מאי ולאחר מכן בחודש אוגוסט. תושביה הארמנים של העיר סבלו אבידות כבדות בהגנת העיר לצד הרוסים, אך מוסכם כיום כי אלה ששרדו הצליחו להמלט להרים ונמלטו ממעשי טווח. לאחר מהפכת אוקטובר ב-1917 החל הצבא הרוסי לסגת מהאזור, וזה שב לשליטה עותמאנית באפריל 1918. הסכם סוור מ-10 באוגוסט 1920 העניק את השליטה באזור לארמניה, אך כוחותיו של מוסטפה כמאל אתא תורכ כבשו אותו והוא היה לחלק מתורכיה מכוח הסכם לוזאן מ-1923.
