אדולף בוש
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אדולף גיאורג וילהלם בוש (8 באוגוסט 1891 - 9 ביוני 1952), כנר ומלחין ממוצא גרמני.
בוש נולד בעיר זיגן שבחבל וסטפליה, במערב גרמניה. הוא למד בקונסרבטוריון של קלן ובאקדמיה המלכותית למוזיקה בברלין, אצל וילי הס ובראם אלדרלינג. בשנת 1912 ייסד בוש את ה-Konzertvereins Quartet שנגניו היו ראשי הקבוצות בתזמורת, שנשאה אותו שם. הרביעיה התפרקה לפני מלחמת העולם הראשונה. אחרי המלחמה, ייסד את רביעיית בוש, שכללה את בני משפחתו ואת פאול גרימר כצ'לן. הרביעיה המשיכה להתקיים בהרכבים שונים עד שנת 1933.
החבר הנוסף בחוג היה הפסנתרן רודולף סרקין, שהחל לנגן עם בוש בגיל 15 ובסופו של דבר נשא את בתו של בוש לאישה. הרביעייה, עם רודולף סרקין, היוותה גרעין להרכב הקאמרי של בוש, מבשר התזמורת הקאמרית המודרנית.
עם עליית היטלר, החליט בוש שאינו יכול להישאר במצפון נקי בגרמניה, ועל כן היגר לבאזל, שווייץ. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, היגר בוש מבאזל לארצות הברית והשתקע בוורמונט שם היה, יחד עם רודולף סרקין, בין מייסדיו של בית הספר למוזיקה ופסטיבל מרלבורו.
רביעיית בוש נודעה בפרשנותה לרביעיות של ברהמס, שוברט, ומעל לכל בטהובן. היא ערכה סדרת הקלטות בשנות ה-30, שכללו, למעשה, את כל היצירות הקאמריות של מלחינים אלה. בשנת 1941 השלימה הרביעיה את ההקלטות האלה ברביעיה אחת של בטהובן שלא הוקלטה קודם לכן, אופוס 130.
בוש היה כנר דגול, הן כווירטואוז והן בנגינת מוזיקה קאמרית. היה לו טון אישי ביותר וטכניקה מעולה. עם תלמידיו נמנים כמה מגדולי הכנרים של המאה העשרים, ביניהם יהודי מנוחין ואייזק שטרן.
