אדמו"ר
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אדמו"ר (ראשי תיבות של אדוננו מורנו ורבנו) הוא כינוי לרבָּהּ של חצר חסידית.
מרכזיותו של המנהיג הרוחני, האדמו"ר, היא מעיקרי החסידות. בקרב חסידיו נחשב האדמו"ר ל"צדיק יסוד עולם" ואף כמעין חוליה המקשרת בין האל לבין החסידים. כל אדם הנחשב כחלק מהחסידות מחוייב לדבוק באדמו"ר, דבר הקרוי בספרות החסידית ה"דבקות בצדיק".
דבקות זו מתבטאת בציות מוחלט לדבריו, ולקבלתם כפשוטם ללא עוררין. לאדמור"י החסידוית הגדולות ישנם אלפי ועשרות אלפי חסידים הסרים למרותם. עם זאת, מחכמת האדמו"ר היא לדעת מה יוכל לדרוש מהציבור. הרב יחיאל יעקובסון מספר שפעם פנו מספר רבנים אל האדמו"ר מגור בבקשה שיורה בעניין בו הציבור אינו נשמע לדבריהם. האדמו"ר מגור הגיב שהציבור נשמע לו מכיוון שהוא אינו מבקש ממנו דברים אשר ייתכן ולא ישמעו לו.
העמדת הרב במקום כל כך מרכזי, זכתה לביקורת רבה, הן בתוך העולם הדתי – בתפיסתם הדתית של המתנגדים, והן בעולם החילוני, הרואה בכך סימן לחוסר הדמוקרטיה בחברה החרדית-חסידית.
מנהיגות החסידות מועברת לרוב בירושה, בדרך כלל לבן הבכור של האדמו"ר היוצא. כשיש מחלוקת לאיזה בן, לעתים מתפלגת החסידות (כמו בחסידות תולדות אהרן). אף תלמידי חכמים גדולים שבחסידות נכנעים בפני בנו של הרבי שיורש את מקומו, גם אם הוא צעיר בימים. הסופר מיכה יוסף ברדיצ'בסקי שבא מרקע חסידי, וחזר בשאלה, סיפר שאחד מהעניינים שהפריעו לו ביותר הוא שאדמו"ר צעיר שרק עלה על כס האדמורות, שאל את זקן תלמידי החכמים שבחבורה, "איך היראת שמים שלך"?.
