אופרת סבון
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אופרת סבון (Soap Opera) הוא כינויו של ז'אנר טלוויזיוני הבנוי במתכונת דרמה בדיונית סדרתית ומתמשכת, עתירת דגשים רומנטיים.
מקורו של הכינוי "אופרת סבון" בעובדה כי בראשית ימיהן (ובמידה רבה גם היום) שודרו תכניות אלה בשעות היום כשהן מכוונות לקהל יעד של עקרות בית, ושימשו כפלטפורמה לפרסומות של אבקות כביסה וחמרי ניקוי.
ראשיתו של הז'אנר ברשתות הרדיו של ארצות הברית בשנות ה-20 של המאה ה-20, אז שודר כתסכית דרמטית בהמשכים, כמובן בקול בלבד ללא תמונה. בתחילת שנות ה-50, עם התפתחות הטלוויזיה והפיכתה למדיום התקשורת והבידור העיקרי בבית האמריקאי, השתכלל הז'אנר לכלול גם תמונה ובהדרגה התפשט ברשתות הטלוויזיה.
[עריכה] מאפיינים
מאפיין בולט של אופרת סבון לעומת דרמה אחרת הוא העדר סוף מוגדר לסיפור – העלילה יכולה להימשך לנצח. הסיפור בנוי כפרקים (אפיזודות) העוסקים על פי רוב בחייה של קבוצת אנשים החולקים מקום עבודה, מקום מגורים, קשרי משפחה וכדומה, ומנהלים חיים לכאורה מציאותיים ואפשריים – אך מופרזים דרמתית לעומת המציאות. דרמות אישיות בחייהם של הגיבורים, אהבות, רומנטיקה, בגידות, תככים בין-אישיים ומזימות עסקיות מתרחשים במקביל, מתערבבים ומשתלבים זה בזה. הדמויות על פי רוב שטחיות, נעדרות מורכבות ומוגזמות – הן יפות יותר, עשירות יותר, מפתות יותר ותככניות יותר מאשר בחיים האמיתיים. הרקע, הדמויות וההתרחשויות בנויים במתכוון לגרות את יצר המציצנות של הצופה תוך סיפוקו בבידור קל והשארתו בציפיה דרוכה להמשך ההתפתחויות בפרק הבא.
אופרות סבון מבית היוצר של מדינות אמריקה הלטינית נקראות לפעמים טלנובלה (ספרדית: Telenovela), אך למעשה ישנם הבדלים בין אופרת הסבון לטלנובלה: לטלנובלה, בשונה מאופרת הסבון, יש סוף מוגדר.
לעומת סרטי קולנוע, אופרות סבון מופקות לרוב בתקציבים נמוכים משמעותית, בפס יצור סדרתי ועם הקפדה מופחתת על בימוי, משחק ועריכה. מרבית צילומיהם מתבצעים באולפנים עם תפאורות קבועות. שחקנים מתחילים ודוגמנים רבים רואים בליהוקם לאופרת סבון קרש קפיצה לקריירה קולנועית. ישנו תת ז'אנר של אופרות הסבון, ה"סופרסופ" (Supersoap), המשודר אחת לשבוע, מתקיים על תקציב גדול בהרבה, ונוטה להישען על שחקני טלוויזיה וקולנוע מפורסמים יותר.
[עריכה] סינדרום הגדילה המואצת
תופעה ייחודית לאופרת סבון הינה "סינדרום הגדילה המואצת" (SORAS - Soap Opera Rapid Aging Syndrome), הקיים בעיקר באופרות הסבון האמריקניות. הסינדרום מתבטא בהופעת דמויות בסדרה באופן משולל היגיון מבחינה עלילתית וכרונולוגית, מה שמוביל לתוצאה אבסורדית כמו למשל דמות צאצא בן 20 ומעלה לאישה בת 30.
מקור התופעה הוא בצורת התיגמול של תסריטאי אופרות הסבון, שמקבלים תמלוגים על כל דמות שיצרו, גם אחרי שעזבו את הסדרה. לכן, הגעת תסריטאי ראשי חדש לאופרת סבון, עשויה להיות מלווה בתהלוכה של דמויות חדשות המופיעות על המסך. רובן הגדול יעלמו במהירות כי צופי הסבוניות לא אוהבים בדרך כלל הגדלה ניכרת בכמות הדמויות החדשות, אך חלקן יהיו פופולריות. על ידי הכנסת הדמויות החדשות, דואג התסריטאי הראשי לחיזוק מעמדו ולהכנסה כספית לשארית חיי הסדרה, גם אם יפוטר.
שיטה אחת ליצור דמות חדשה היא להביא קרוב משפחה אבוד אל העלילה, אבל הצופים תמיד יעדיפו דמות שקשורה בקשרים אמיצים לדמויות החביבות עליהם ממילא. כאן נכנס סינדרום הגדילה המואצת לפעולה. התסריטאי מכניס ילד לזוג דמויות פופולרי ומבטיח בכך תמלוגים על הדמות החדשה. כדי שיספיק להכניס את הדמות החדשה אל הסדרה במהירות, הילד נמצא במשך השנים הראשונות לחייו מחוץ למצלמות. כך, פעם בכמה חודשים, הילד מופיע על המסך למספר סצינות, כשבכל פעם הוא מבוגר בכמה שנים מהפעם האחרונה. הדמויות בדרך כלל מדברות על הילד כדי להסביר לצופים היכן הוא - בדרך כלל הילדים נשלחים לפנימיות יוקרתיות בחו"ל. תוך עשר שנים מהולדת הילד, התסריטאים כבר יכולים להחזיר את הילד לסדרה - אבל בדרך כלל הוא יגיע בגיל גבוה בהרבה ממה שאמור להיות גילו האמיתי. הדמות החדשה נותנת לתסריטאים קרקע פוריה לפיתוח העלילה, ואילו הצופים נוטים לשכוח במהרה את המניפולציה הכרונולוגית.
[עריכה] סבוניות על
סופרסופ, או סבוניית על, (Supersoap) הנו תת ז'אנר של אופרות הסבון. סבוניות העל התחילו את דרכן בשנות השמונים ויצרו סוג טלוויזיה חדש ולא מוכר לצופי הטלוויזיה האמריקאים. במהרה, התחיל העולם כולו לייצר סבוניות פריים טיים שכאלו. בימינו הסופרסופים, בדומה לסופרמודלים, כבר אינן מאוד רלבנטיות ואיבדו משהו מהזוהר שהיה חלקן בעבר.
סבוניית על תשודר תמיד אחת לשבוע, בפרקים בני שעה. התקציב של אופרות סבון שכזו יהיה גדול משמעותית מתקציב אופרות הסבון היומיות, המשודרות בארצות הברית בשעת הצהריים. תקציב הפרסום לשעות אלו גדול בהרבה, ותקציב הסדרה עולה בהתאמה. סבוניות העל מורכבות מעונות, בשונה מאופרות הסבון היומיות. הן מוקרנות במשך כל השנה, אך יוצאות להפסקה במהלך הקיץ - מהלך שהביא לפרקי סוף עונה דרמטיים במיוחד, בהם הדמויות נמצאות במצבים מסכני חיים, שיגרו לצופה לחזור אל הסדרה בסתיו - ומכאן המונח קליף האנגר (Cliffhanger) - ביטוי מילולי שמתאר את גיבור הסבוניה תלוי מצוק - דבר שקרה בכמה וכמה מהסבוניות האלו.
חלק מסבוניות העל שרדו שנים רבות, ביניהם שושלת, דאלאס, בוורלי הילס 90210 ומלרוז פלייס. חלקן, נעלמו תוך כמה פרקים ונשכחו.
לקראת סוף שנות השמונים ותחילת שנות התשעים, ההבדלים בין סבוניות העל וסדרות הטלוויזיה הדרמטיות הרגילות התעמעמו: סדרות שהתחילו כדרמה לכל דבר, כמו בוורלי הילס 90210, הפכו לאופרות סבון לכל דבר. גם סדרות רציניות יותר, כמו דוסון קריק או שולחן לחמישה, הפכו סבוניות יותר ויותר, מה שגרם לאבדן הייחודיות של סבוניות העל וסופו של הז'אנר. כיום אין סבוניות על, אך רוב תוכניות הדרמה המשודרות בפריים טיים כבר כוללות את התפניות, הדרמה, המתח והפאר, שהיו פעם מנת חלקן של דינוזאורי הטלוויזיה האלו.
