אלסנדרו פטאקי
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אלסנדרו פטאקי (3 בינואר 1974) הוא רוכב אופניים איטלקי. נחשב לאחד המאיצים הטובים המתחרים כיום במירוצי אופני כביש. בין השגיו העיקריים:
- זכייה בתשעה קטעים בג'ירו ד'איטליה בשנת 2004 – שיא נצחונות במירוץ ג'ירו דאיטליה אחד.
- זכייה בקטעים בשלושת מירוצי הקטעים העיקריים ב-2003 (שישה נצחונות בג'ירו ד'איטליה, ארבעה נצחונות בטור דה פראנס וחמישה נצחונות בוואלטה אספניה).
- זכייה במירוץ מילאנו - סן רמו בשנת 2005.
תוכן עניינים |
[עריכה] קריירה והישגים
נולד בעיר לה ספציה שבחבל ליגוריה שבאיטליה. לאחר שהתאמן כילד באתלטיקה ובשחייה, עבר בגיל 13 להתאמן ולהתחרות באופני כביש.
- ב-1996 קיבל חוזה מקצועני ראשון והצטרף לקבוצת שריניו (Scrigno), קבוצה בינונית בה התבלטו באותה עת, פבריציו גווידי וביאג'ו קונטה. פטאקי לא הגיע להישגים משמעותיים בארבע השנים בהן רכב בקבוצה זו (הקבוצה שינתה את שמה ב-1999 לנאוויגרה). ב-1997 הוא זכה במקום השני בשני קטעים במירוצי קטעים בדרגות נמוכות וב-1998 זכה בנצחונו המקצועני הראשון כשניצח קטע בטור של לנגקאווי - מירוץ המתקיים במלזיה.
- ב-2000 עבר לקבוצת הכוכבים האיטלקית, פאסה בורטולו שהוקמה באותה שנה. שם עבד איתו המנהל הספורטיבי הוותיק, ג'נקרלו פרטי. בהדרכתו של פרטי החל פטאקי לנצח במירוצים רבים. כבר בעונת 2000 זכה בתשעה נצחונות. שניים מהם הושגו בקטעים של הוואלטה אספניה.
- ב-2001 זכה בחמישה נצחונות.
- ב-2002 זכה ב-12 נצחונות, כולל בקטע אחד בוואלטה אספניה ושני קטעים במירוץ פריז-ניס.
- ב-2003 הטביע את חותמו על כל מירוצי הקטעים החשובים. בכך הפך לאחד מטובי המאיצים בדבוקה המקצוענית ואולי אף לטוב שבהם באותה שנה. הוא צבר 30 נצחונות בעונה זו, תוך שהוא זוכה ב-15 קטעים בשלושת הגרנד טורים, הישג חסר תקדים באיכותו.
- ב-2004 זכה ב-23 נצחונות. מתוכם, תשעה נצחונות בקטעים וזכייה בחולצת הניקוד בג'ירו ד'איטליה וארבעה נצחונות בקטעים בוואלטה אספניה. בטור דה פראנס באותה שנה הוא נפצע בקטע ה-5 ופרש ללא נצחון.
- ב-2005, זכה ב-26 נצחונות, כולל זכייה בארבעה קטעים בג'ירו ד'איטליה, ארבעה קטעים וחולצת הניקוד בוואלטה אספניה וזכייה בקטעים נוספים במירוצי הקטעים החשובים טיראנו-אדריאטיקו וטור דה רומנדי. אולם, הישגו הגדול ביותר באותה שנה היה נצחונו במירוץ החד-יומי היוקרתי ביותר באיטליה – המילאנו-סן רמו, אשר מסלולו עובר באזור מגוריו. בכך הוכיח פטאקי כי הוא מסוגל לנצח לא רק במירוצי קטעים, אלא גם במירוצים הקלאסיים החד יומיים - הארוכים והקשים.
- ב-2006, לאחר פירוקה של קבוצת פאסה בורטולו וכשלונו של פרטי בהקמת קבוצה חדשה, עבר פטאקי לקבוצה הגרמנית-איטלקית החדשה שהוקמה - "מילרם". תחילת העונה בישרה טובות והוא זכה במספר נצחונות. אולם, בקטע השלישי בג'ירו ד'איטליה הוא נפצע קשה בברכו והחמיץ את הטור דה פראנס ואת רוב עונת המירוצים. למרות שהשתתף בסיום העונה בוואלטה אספניה, לא הצליח לחזור לכושרו שלפני הפציעה וסיים גם כאן ללא נצחון. בסיכום 2006 הוא זכה ב-13 נצחונות. מתוכם, הושגו שישה נצחונות בתופעה יחודית, כאשר במירוץ נידרזקסן רונדפרט, שנערך בגרמניה, הוא ניצח בכל חמשת קטעי המירוץ וכמובן שגם בדירוג הכללי.
[עריכה] אופי ומאפיינים
אופיו של פטאקי הוא יוצא דופן בין עמיתיו המאיצים. בדרך כלל רוכבים אלו ניחנים באינסטינקטים מפותחים ביותר ומסוגלים להגיב בחלקיקי שנייה על התפתחויות המתרחשות בזמן המיאוץ הסופי אל קו הסיום. כמו כן, מדובר לרוב ברוכבים אשר אינם חוששים מסיכונים ואינם נרתעים אף ממגע פיזי במאבק על מיקום במהלך המיאוץ הסופי אשר מתבצע במהירות מסחררת.
פטאקי נחשב כרוכב שאינו ניחן בתכונות אלו. זו כנראה גם הסיבה המרכזית לכך שבשנים הראשונות בקריירה המקצוענית שלו הישגיו היו דלים ביותר. פטאקי סיפר בראיון עמו כי בתחילת הקריירה שלו היה מעורב בנפילה בזמן מיאוץ שגרמה לשבר בעצם הבריח ומאז, הוא חשש להיכנס לשורה הקדמית במיאוצים מרובי משתתפים בה נערכים המאבקים הפיזיים על המיקום. יחד עם מנהלו הספורטיבי בקבוצת פאסה בורטולו, ג'נקרלו פרטי, הוא ניתח את סרטי הוידאו של המיאוצים בהם נטל חלק והם גילו כי אמנם יש לו נטייה להיתקע בקו האחורי במיאוץ, אך מהרגע שהאיץ, צמצם פטאקי באופן ניכר את הפער בינו ובין הרוכבים שסיימו ראשונים. המסקנה של פרטי הייתה שכדי להביא לידי ביטוי את יכולת ההאצה של פטאקי, יש לאפשר לו להתחיל את המיאוץ הסופי כשהוא ראשון בדבוקה.
[עריכה] שיטת ה"רכבת"
על מנת להשיג מטרה זאת, יישם פרטי את שיטת ההולכה הקבוצתית המכונה "רכבת". שיטה זו, אשר שוכללה על ידי קבוצותיו של המאיץ המצטיין, מריו צ'יפוליני, אומצה על ידי פאסה בורטולו. הקבוצות המשתמשות בטקטיקה זו מנסות להשיג שלוש מטרות עיקריות: השגת קבוצות בריחה שנוצרו במהלך המירוץ והחזרת הדבוקה למצב מלוכד, ניטרול בריחות מסוכנות בקילומטרים האחרונים של המירוץ והבאת מאיץ המטרה של הקבוצה אל ראש דבוקת המאיצים, כך שהוא יוכל להתחיל את המיאוץ הסופי מקדמת דבוקת המאיצים. לשם השגת מטרות אלו עובדת כל הקבוצה במשך כל המירוץ בתיאום מלא. בקילומטרים האחרונים במירוץ, רוכבים כ-5-6 רוכבים מהקבוצה בטור עורפי (ומכאן הדימוי לקרונות של רכבת), בראש דבוקת הרוכבים, במהירות גבוהה מאוד, המונעת, לרוב, מרוכבים אחרים אפשרות בריחה. רוכב המטרה נמצא בחלקה האחורי של ה"רכבת" ונהנה משבירת הרוח על ידי חבריו לקבוצה. במהלך 2-3 הקילומטרים האחרונים במירוץ, נושר כל פעם הרוכב הקדמי, לאחר שכילה את כוחותיו, וזה שנמצא אחריו תופס את עמדת ההולכה לכמה מאות מטרים, עד אשר גם הוא נושר. כ-200 מטר לסיום נושר המוביל האחרון ואז, לראשונה במירוץ, נחשף מאיץ המטרה אל הרוח כשהוא ראשון בטור הרוכבים וכאן מגיע לידי ביטוי מבחנו האמיתי ביכולתו לגבור על המאיצים האחרים אשר צמודים אליו מאחור [1].
כאשר יש לקבוצה מאיץ על, בדמותו של צ'יפוליני, יש לשיטה זו יתרונות רבים, אך גם לא מעט מגרעות. שיטה זו דורשת תיאום ותזמון מושלם בין הרוכבים המרכיבים את הרכבת בקילומטרים האחרונים של המירוץ ועל כן נדרש מהרוכבים נסיון רב במירוצים בכלל ובקבוצה בפרט. כמו כן, קבוצה המיישמת שיטה זו מוותרת, בדרך כלל, על כל המטרות האחרות במירוצים, כמו השגת נצחונות בקטעים הרריים (אשר אינם מתאימים למאיצים ונחשבים כקטעים יוקרתיים במיוחד), השגת נצחונות בדרוג הכללי במירוצי קטעים ולעתים, בחירת הרוכבים לסגל הקבוצה, כך שיתאימו לשיטה, מונעת הבאת רוכבים המוכשרים להשיג הישגים אחרים במירוצי האופניים.
[עריכה] הצלחתו של פטאקי
בזכות התאמת טקטיקת ה"רכבת", הצליחו פטאקי וקבוצתו להתגבר על חולשותיו כמאיץ והוא השיג בשנים 2003-2005 עשרות נצחונות שהציבו אותו בעמדה של מאיץ על שכמעט תמיד היה מועמד לנצחון בקטעים המתאימים למיאוץ רב משתתפים. התברר שיכולתו לייצר כוח מירבי בהאצה ב-20 השניות האחרונות במירוץ היא בלתי רגילה וכשהתקיימו התנאים האופטימליים, איש לא היה יכול להשיגו. יכולתו זו, הביאה לו את הכינוי "Ale-Jet" ("הסילון").
כאמור, הצלחתו של פטאקי תלויה כמעט לחלוטין ביכולת של קבוצתו וכאשר זו נכשלת בגלל עייפות, חוסר תיאום, או כל סיבה אחרת, סיכוייו של פטאקי לנצח במיאוץ יורדים בצורה משמעותית ביותר. חלק חשוב במיוחד בהצלחת השיטה שמור לתפקודו של הרוכב המשמש כמושך האחרון לפני היציאה למיאוץ. תפקיד זה דורש יכולת האצה כשל טובי המאיצים ובנוסף, דורש יכולת התמצאות ותאום מושלם עם המאיץ הכוכב. בין הרוכבים שהובילו את פטאקי לקו הסיום התפרסמו במיוחד: מרקו ולו וגווידו טרנטי.
חולשתה של טקטיקת ה"רכבת" נחשפה בעונת 2006 כאשר פטאקי עבר לקבוצה חדשה, "מילרם", שחלק מרוכביה היו חסרי נסיון מספיק וחלקם חסרי יכולת מספיקה ועל כן, אחוזי ההצלחה של פטאקי (במיוחד במירוצים החשובים ביותר) ירדו בצורה משמעותית. שרשרת הכשלונות הביאה לתסכול הולך וגובר אצל פטאקי, שנחשב כבחור שקט ומאופק, עד אשר בסיום מיאוץ כושל בוואלטה אספניה של 2006, הטיח את אגרופו באוטובוס של קבוצה מתחרה (לאחר דין ודברים עם רוכב מתחרה שפטאקי סבר כי חסם אותו במזיד בזמן המיאוץ) ושבר את אצבעו.
![[1]](http://misha66.interfree.it/GIRO2004/milano/treno.jpg){kind=link}