אלתר דרויאנוב
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אלתר אשר אברהם אבא דרוּיאָנוֹב (1870 - 1938, ט באייר תרצ"ח ), סופר, עורך, מתרגם ועיתונאי עברי, ועסקן ציוני.
דרויאנוב נולד בוילנה שבליטא, ולמד בישיבת וולוז'ין. הוא עלה לארץ שלוש פעמים: ב-1903, ב-1906 ולבסוף ב-1921 יחד עם חיים נחמן ביאליק. היה עורך "העולם".
בשנת 1918 ייסד באודסה, עם ידידיו ביאליק ורבניצקי, את המאסף לזכרונות, אתנוגרפיה ופולקלור "רשומות", אשר שם לו למטרה לבטא את ההוויה והמסורת של כל תפוצות ישראל. היה מנהלה ועורכה הראשי של הוצאת "דביר".
ב-1919 החל במפעל עריכת הכתבים לתולדות חיבת-ציון ויישוב ארץ-ישראל (אודסה, הוצאת הוועד ליישוב ארץ ישראל), אך לא סיימו (המפעל הושלם שנים מאוחר יותר בידי שולמית לסקוב). ערך גם את "מימים ראשונים", ירחון לדברי ימי התחייה בישראל, בהוצאת התאחדות האיכרים.
דרויאנוב זכור בעיקר בשל "ספר הבדיחה והחידוד", שאותו כתב, תרגם וערך (מהדורה ראשונה: פרנקפורט תרצ"ב; מהדורה אחרונה: דביר, תל אביב תשנ"א). זהו ספר המרכז בעברית ממיטב הבדיחה היהודית, והוא מתעד הווי יהודי שהיה במזרח אירופה.
בהקדמה למהדורה הראשונה כתב דרויאנוב כי הרעיון להולדת הספר עלה במוחו כאשר שהה בבית-הבראה סמוך לדרזדן בגרמניה. נאסר עליו לקרוא חומר-קריאה כבד, ועל כן ישב ימים שלמים וקרא ספרי בדיחות והלצות. כאדם משכיל ורחב אופקים, קרא בהן בכובד ראש, והחליט לקבץ את הבדיחות לכלל אנתולוגיה יסודית, מתורגמת לעברית. לדבריו:
- "לפני שלש-עשרה שנה מוּטל הייתי חולה בסנטוריון סמוך לדרזדן. רופאי אסר לי את הספרים והתיר לי רק את הקריאה הקלה, שאינה טעונה עיון. אחד ממכרי, שהיה מצוי בדרזדן אצל הפרופיסור אבגוסט ווינשה, הביא לי את קובצם של דסואר-ווינשה "דער יידישע הומאָריסט", וקובץ יפה זה קִצֵּר לי כמה וכמה שעות-שעמום מימי הבטלה ההם. אבל לא על זה בלבד זָכוּר הוא לי בלבי לטובה. הרבה יותר מחזיק אני לו טובה, שממנו ואילך נתתי את דעתי לרשום בפנקסי כל בדיחה וחדוד יהודיים, שבאו לידי, וככה נאסף החומר שֶרֻבּוֹ נכנס לקובצי, הַנִּתָּן עתה לקוראים.
- עבודת-כנוס זו נתחבבה עלי לא רק משום שהבדיחה מבדחת את הדעת, - יִזָּכֵר לה גם חסדה זה! - , כי אם ביחוד משום שתיכף, משעה ראשונה, ראיתי, כי יפה כחה של הבדיחה העממית לשמש מפתח לכמה מִסִּתְרֵי-הנפש של העם, שמפתחות אחרים אין להם שליטה עליהם. (...) ברי היה לי, שגם לחומר זה יצטרכו כל אלה, שֶחֵקר נשמת-העם והבנת רוחו יֵעָשׂוּ להם עבודת-קבע".
