אמריקן פיטבול טרייר
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
האמריקאן פיטבול טרייר שייך למשפחת הכלביים.
[עריכה] היסטוריה של הגזע
באיים הבריטיים התפתח ספורט של התגרות בפרים (bull baiting). ספורט דמים זה התקיים כך שקושרים שור עם יתד לרצפה והיו משחררים כלב אחד או יותר, המטרה היא שאחד הכלבים יצליח להיתפס על אפו של השור ויכריע אותו לאדמה בכניעה, הכלב שעשה זאת בזמן המהיר ביותר הוכרז כמנצח.
הגזע שנדרש לפעילות זו נקרא בולדוג (שאינו הבולדוג האנגלי של ימינו, כלב התערוכות). הבולדוג המקורי היה כלב רב עוצמה במשקל של כ-40 ק"ג ועם מנשך הפוך, הוא פותח מזנים שונים של מסטיף תוך הדגשת עוצמת הלסתות והנחישות.
המגדלים הרביעו רק את הכלבים המובחרים והחריפים ביותר, במקרה זה הכוונה לאלו שהמשיכו לרוץ חזרה לשור למרות שנפצעו מקרניו של השור, ולעתים קשה מאד.
ישנם סיפורים על בולדוגים שהמשיכו להילחם בשור עם רגליים שבורות ובטן שסועה וסיפור זוועה אכזרי במיוחד אף מתאר את אחד המגדלים שרצה להוכיח שהבולדוג שלו הוא הטוב ביותר, חתך את רגלו האחורית ושחרר אותו לעבר השור!
תכונה זו של הרצון העז להשלים את המשימה נקראת ,gameness כלב שהוא game ימשיך ולא יפסיק עד הסוף בנחישות ומרץ.
בשנת 1836 עבר חוק נגד התגרות בפרים ומגדלי הבולדוגים וכלביהם נשארו מחוסרי עבודה, אך לא לאורך זמן. תוך זמן קצר החל להתפתח ספורט חדש של קרבות כלבים מול כלבים, פעילות זו התבצעה בזירה בה היו משחררים את הבולדוגים האחד נגד השני.
הקרב של הבולדוגים היה די סטטי, הם היו נתפסים האחד על השני ולוחצים עד שאחד נכנע ומנסה להתחמק מהמאבק. המגדלים הבינו שלסוג כזה של פעילות נדרש כלב שונה, יותר זריז, מהיר ואתלטי ולכן החלו המגדלים להכליא את הבולדוג עם סוגים שונים של טריירים כשהבולט שבהם הוא הטרייר האנגלי הלבן.
הכלאה זו יצאה מוצלחת במיוחד ונוצר כלב אתלטי, חזק ונחוש במיוחד ובעצם כלב לחימה אידאלי. בתחילה הוא נקרא בול אנד טרייר או חצי חצי (לא להתבלבל עם הבול טרייר האנגלי הלבן עם הראש דמוי הביצה שנוצר בשנת 1874 על ידי המגדל ג'ימי הינקס עבור תצוגה בלבד).
הכלבים שנלחמו בקרבות הכלבים היו מוצלחים במיוחד, נוסו נגדם מאז ועד היום הכלבים החזקים והגדולים ביותר (מסטיפים וכלבי רועים מרחבי העולם) וכולם נוצחו על ידי הפיטבול כשהיריב השקול לו הוא רק מסוגו שלו.
עם גלי המהגרים שהגיעו מהאיים הבריטיים לארצות הברית (אנגליה, אירלנד, סקוטלנד) הגיעו גם כלבי הלחימה ושם ספורט הקרבות פרח, נוצרו מספר בתי גידול של משפחות מוכרות כמו קולבי, לייטנר, סמס, גסהווס, וולס ועוד. המגדלים גידלו כלבים מקווי הדם האירים (old family) ומהקווים האנגליים (חלקם מ staffordshire).
בארצות הברית הפך הכלב להיות גדול יותר תוך הדגשת התכונה המיוחדת של נחישות וחריפות (gameness), נוצרו כלבים משובחים וקווי דם מובחרים שהתבססו על הכלבים מאירלנד ואנגלייה כשהמפורסמים שביניהם: פיילוט, כלב מנומר ונצר למשפחה של כלבי לחימה מפורסמים מאנגליה; גלטי, כלב מקו דם אירי של המגדל קולבי וכן רפטי, כלב אירי קטן ובלתי מנוצח שהיה שייך גם הוא לקולבי. הכלבים החשובים בהתפתחות של הפיטבול בארצות הברית ואשר היוו סימני דרך בהתפתחות הגזע היו פינצ'ר של קולבי, דיבו של ארל טיודור, טקומה ג'ק של אל בראון ועוד רבים אחרים. המגדלים לא רצו למכור לאדם הפשוט כלבים משום שחשבו שהאדם הממוצע לעולם לא יוכל להעריך את האיכויות של הגזע ולעשות בו שימוש נכון, לכן היו מרביעים רק לעצמם ולאנשי זירה מקורבים. הראשון ששבר את המעגל היה קולבי שפרסם ומכר כלבים לאנשים שאינם עוסקים בזירה, דבר שלא היה לרוחם של שאר המגדלים והם מתחו ביקורת חריפה על כך.
בשנת 1898 אדם בשם C.Z.Bennet הקים ארגון שנקרא UKC על מנת לרשום את הפיטבול. ההתאחדות הוציאה תקנון גזע וכן תקנון לקרבות עם תארים ופרסים, האלוף הראשון בקרבות של ה UKC היה פטר, כלב השייך למגדל ארל טודור.
כיום ה UKC קיים ורושם 300 גזעים שונים וכ 200,000 כלבים בשנה, המועדון שינה את המדיניות והוא יוצא נגד קרבות כלבים בצורה נחרצת, למועדון יש גם עיתון המסקר תערוכות ותחרויות של הגזעים השונים וכן כתבות רבות.
בשנת 1909 הקים אדם בשם גאי מקורד ארגון נוסף בשם ADBA הרושם פיטבולים באופן אקסקלוסיבי ולא מקבל גזעים אחרים, מדיניות המועדון היא לשמור את הפיטבול בצורתו המקורית ולמועדון זה כמו ל UKC יש עיתון, תערוכות יופי וכן תערוכות משיכה. בשנת 1936 הגוף המרכזי לרישום כלבים בארצות הברית (AKC) החליט לפתוח את ספרי הגידול שלו ולרשום את הפיטבול. זאת לאחר שהפופולריות של הפיטבול הייתה גדולה במיוחד והופעל לחץ רב לכלול אותם ברישומים. בשנים שקדמו לכך לא רצה ה AKC להכיר בפיטבול בטענה שזוהי הכלאה לצורך קרבות ולא גזע אמיתי ומכובד אך הלחץ על הארגון הביא לכך שב-1936 נפתח ספר הגידול והחלו לרשום את הפיטבול כשהבולטים ביניהם: טקומה ג'ק, סרצ'י ג'ף, בלק ג'ק, פרימו, ועוד.
השם שנבחר לבסוף היה אמריקן סטפורדשייר טרייר או בקיצור אמסטף.
[עריכה] מבנה כללי
גובה - 40-60 ס"מ.
משקל - 20-40 ק"ג.
פרווה קצרה שמגיעה בכל הצבעים.
[עריכה] אופי
הפיטבול הוא כלב דומיננטי ותוקפן לכלבים אחרים, בשל כוחו הפיזי הרב נדרשת השגחה ותשומת לב, לבל יגיע לטווח מגע עם כלב אחר או בן אדם. באופן כללי הוא ידידותי לבני אדם, אבל בשל ההכלאות הרבות שעבר אופיו נעשה לא יציב, והוא יכול לעבור מהפך ולהתקיף ולגרום לפציעה חמורה של האדם ואף למוות. בארצות רבות הוא נחשב לכלב מסוכן, ויש עליו הגבלות שונות. בארצות הברית מבחינה סטטיסטית הוא ניצב במקום הראשון מבחינת הרג בני אדם, לפני הרוטוויילר והרועה הגרמני. על פי הוטרינר העירוני של תל אביב, ד"ר צבי גלין, שהכריז מלחמה על זן זה, הגנטיקה של זן זה והנגזר שלו האמסטף נדפקה ולכן הוא יכול לעבור בקלילות בין מצב רוח של תוקפנות לידידותיות כלפי בני אדם [1].
