ארלו גאת'רי
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ארלו גת'רי (Arlo Guthrie; נולד ב-10 ביולי 1947) הוא זמר, מוזיקאי וכותב שירי פולק אמריקאי שהתפרסם בשנות ה-60. הוא בנם של זמר הפולק האמריקאי הנודע, וודי גת'רי, ושל הרקדנית, מרג'ורי מזיה גת'רי.
[עריכה] ביוגרפיה
ארלו נולד בברוקלין, ניו-יורק ב-1947 עם "מפוחית וגיטרה בידו" (כפי שמעידות אחת הביוגרפות שלו). הוא גדל בסביבה של אמנים, רקדנים ומוזיקאים. חבריו המוזיקאים של אביו, וודי גת'רי, גידלו אותו ממש: פיט סיגר, רוני גילברט, פרד הלרמן, ליי הייז, ליד-בלי, סיסקו, רמבלינג ג'ק אליוט ועוד רבים מזמרי הפולק האמריקאי של התקופה. זמרים אלו השפיעו רבות על דרכו, והוא גילה במהרה שברצונו להיות זמר. כבר בגיל 13 הופיע את הופעתו הראשונה ונהיה מעורב במוזיקה שעיצבה את פני שנות ה-60.
בצעירותו חי ארלו באזורים המפורסמים של פריחת הפולק של שנות ה-60. הוא נהג להסתובב במקומות כמו גריניץ' וויליג' בניו-יורק ומועדון "בוסטון 47", מקומות שמהם צמחה הרבה מתרבות שנות ה-60. הוא ראה במו עיניו את המעבר ממוזיקת הפולק הפשוטה אל האמנים והמשוררים החדשים כמו בוב דילן, ג'ון בא'אז, ופיל אוקס. הוא נהג להסתובב עם משוררי הביט של התקופה כמו אלן גינסברג ולורד בקלי. הוא ניגן עם גדולי התקופה כמו דוק ווטסן וביל מונרו. מכל אחד הוא למד משהו והרכיב סגנון ייחודי משלו.
על הבמה ארלו הוא לא רק זמר ומוזיקאי הוא גם מספר סיפורים. הוא נוהג לספר סיפורים תוך כדי שירים וביניהם, עם כישרון נדיר לאלתור, הומור וציניות.
הקריירה שלו הגיעה לשיאה עם הוצאת האלבום "המסעדה של אליס", Alice's Restaurant, ב-1967 כשהוא בן 20. (ראה פירוט על האלבום בהמשך). שיר נוסף שהיה מפורסם בתקופה הוא חידושו לשיר The City Of New-Orleans של סטיב גודמן, שיר מסע על נסיעות רכבת ארוכות. שירו Coming Into Los-Angeles זכה להצלחה לאחר שארלו ניגן אותו בפסטיבל המוזיקה בוודסטוק ב-1969. השיר נאסר להשמעה בתחנות רדיו רבות בתקופה בגלל שהוא רומז על הברחת סמים. שירו The Motorcycle Song זכה גם כן להצלחה מסוימת. אלבומו Amigo מ-1976 זכה לציון של 5 כוכבים במגזין רולינג סטון.
ב-1983 הקים ארלו חברת תקליטים משלו רייזינג סאן רקורדס, Rising Sun Records. בין תקליטי החברה קיימים כמובן כל הקלטותיו של ארלו ושל ,קסאוויאר (Xaviar), להקתו של אייב, בנו.
ארלו התפרסם בעיקר בזכות הקריירה המוזיקלית שלו אבל הוא גם שחקן. הוא שיחק את עצמו בסרט הביוגרפי "המסעדה של אליס" וכיכב בין השאר בסדרות: "הנמלט" ו"ציפורי גן-עדן".
מאז שנות ה-60 ועד היום מתמיד ארלו לעשות סיבובי הופעות ברחבי העולם. היום הוא נוהג עדיין לבלות כ-10 חודש בשנה בסיבובי הופעות, יחד עם בנו אייב שמנגן איתו כבר יותר מ-15 שנה.
[עריכה] "המסעדה של אליס"
האלבום "המסעדה של אליס" יצא ב-1967 וידוע בעיקר בשל שיר הנושא, שאורכו 18 דקות ו-20 שניות בגירסתו המוקלטת. (גת'רי נודע בכך שבהופעות ידע למשוך את הסיפור עד ל-45 דקות.)
השיר הוא שיר בלוז מדבר, שכמעט אינו כולל שירה של ממש. השיר הוא מחאה בוטה נגד הגיוס למלחמה בוייאטנם, ומבוסס כולו על סיפור אמיתי. בשיר, ארלו נקרא להגיע לצו ראשון ללשכת גיוס, שם הוא נפסל משירות בגלל תיק פלילי, שבו רשום שהוא נעצר פעם אחת על השלכת פסולת לא חוקית, ולאחר משפט נאלץ לשלם קנס ולהרים את הזבל.
זמן קצר לאחר יציאת השיר הוא הפך ללהיט בקרב אוניברסיטאות ותחנות רדיו של תרבות הצד של התקופה. השיר נחשב לאחד הסמלים של תקופת סוף שנות ה-60.
השיר גם מזכיר את אליס ואת כנסיית טריניטי. אליס היא אליס ברוק (היום היא מנהלת גלריה לאומנות בפרובינסטאון). את הכנסייה קנה ארלו ב-1991 והקים גם את מרכז גת'רי, לזכר הוריו. מרכז גת'רי הוא ארגון ללא מטרות רווח, שמארגן פעולות קהילתיות בסביבתו ובעולם.
