בארי מזור
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
בארי מזור (באנגלית: Barry Mazur; נולד ב-19 בדצמבר 1937) הוא פרופסור יהודי למתמטיקה באוניברסיטת הארוורד.
בארי מזור נולד בניו יורק, קיבל את תואר הדוקטור שלו מאוניברסיטת פרינסטון בשנת 1959 והיה בסגל ההוראה של אוניברסיטת הארוורד בשנים 1961 - 1964. בשנת 1982 הוא נבחר כחבר של האקדמיה הלאומית למדעים. מאזור קיבל את פרס ואלבן בגאומטריה ואת פרס קול. עבודתו הראשונה הייתה בתחום הגאומטריה האל-כמותית (גאומטריה טופולוגית). בהשפעת הגישה של אלכסנדר גרוטנדיק לגאומטריה אלגברית, הוא עבר לתחום הגאומטריה הדיופנטית. תאוריית העיוות של מזור קשורה לעקומות אליפטיות.
הוא ידוע גם בשל ההיכרות בין האידאל של איינשטיין לאלגברה מתקדמת. רעיון זה היה בסופו של דבר אחד מן השלבים המוצלחים בהתקפתו של אנדרו ויילס את המשפט האחרון של פרמה. מזור וויילס עבדו יחד קודם על מאמרים חשובים על בעיית תאוריית איווסווה בתחום השדות האמיתיים לחלוטין.
מזור היה עורך כתב העת Inventiones Mathematicae לו הוגש מאמרו של אנדרו ויילס לפתרון המשפט האחרון של פרמה, והוא זה שמינה את צוות הבדיקה בן שישה בודקים.
במאמר מנחה, "תורת המספרים כזבוב הבקר", מזור מתאר את תורת המספרים כתחום:
מייצר, ללא מאמץ, בעיות רבות מספור שיש להן ריח תמים ומתוק, כפרחים מפתים; ועם זאת...תורת המספרים שורצת בחרקים, המחכים לנשוך את אוהבי הפרחים המפותים, אשר מרגע שננשכו, מקבלים השראה להמשיך במאמץ! | ||
-- בארי מזור |
[עריכה] לקריאה נוספת
- סיימון סינג, המשפט האחרון של פרמה, הוצאת ידיעות אחרונות, 2000.