בר בי רב דחד יומא
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
בַּר בֵּי רַב דְּחַד יוֹמָא (ארמית: "תלמיד של יום אחד") הוא יום-עיון ללימודי יהדות לגברים ונשים אשר עסוקים בשאר ימי השנה בלימודים, במלאכה ובעבודה. יוזם הרעיון הוא האדמו"ר מקאליב שהחל ביישום הרעיון בסוף שנות השמונים של המאה ה-20. מאז השתתפו בימי העיון יותר משש מאות אלף איש בארץ ובחו"ל.
תוכן עניינים |
[עריכה] המקור למנהג
חז"ל מספרים במסכת חגיגה:
| (דף ה, ב): רב אִידֶי אֳבוּהּ דרבי יעקב בר אִידִי הוה רגיל דהוה אזיל תלתא ירחי באורחא וחד יומא בבי רב (היה רגיל שהיה הולך שלשה חודשים לעסקיו ויום אחד היה בבית הרב, ושוב נוסע לעסקיו ושוב חוזר ליום אחד לבית הרב[1]). והוו קרו ליה רבנן (והיו קוראים לו בלגלוג) בַּר בֵּי רַב דְּחַד יוֹמָא.
חלש דעתיה (נעלב). קרי אנפשיה (וקרא על עצמו את הפסוק) "שְׂחֹק לְרֵעֵהוּ אֶהְיֶה קֹרֵא לֶאֱלוֹהַּ וַיַּעֲנֵהוּ; שְׂחוֹק צַדִּיק תָּמִים" (איוב, י"ב, ד'). א"ל ר' יוחנן במטותא מינך לא תעניש להו רבנן (בבקשה ממך אל תעניש את הרבנים). נפק ר' יוחנן לבי מדרשא ודרש (יצא ר' יוחנן לבית המדרש ודרש) "ב וְאוֹתִי יוֹם יוֹם יִדְרֹשׁוּן וְדַעַת דְּרָכַי יֶחְפָּצוּן; כְּגוֹי אֲשֶׁר-צְדָקָה עָשָׂה וּמִשְׁפַּט אֱלֹהָיו לֹא עָזָב יִשְׁאָלוּנִי מִשְׁפְּטֵי-צֶדֶק קִרְבַת אֱלֹהִים יֶחְפָּצוּן (איוב, נ"ח, ב'). וכי ביום דורשין אותו ובלילה אין דורשין אותו? אלא לומר לך כל העוסק בתורה אפילו יום אחד בשנה מעלה עליו הכתוב כאילו עסק כל השנה כולה. וכן במדת פורענות דכתיב: "בְּמִסְפַּר הַיָּמִים אֲשֶׁר תַּרְתֶּם אֶת הָאָרֶץ אַרְבָּעִים יוֹם, יוֹם לַשָּׁנָה יוֹם לַשָּׁנָה תִּשְׂאוּ אֶת-עֲוֹנֹתֵיכֶם אַרְבָּעִים שָׁנָה; וִידַעְתֶּם אֶת-תְּנוּאָתִי (במדבר י"ד, ל"ד ). וכי ארבעים שנה חטאו והלא ארבעים יום חטאו? אלא לומר לך: כל העובר עבירה אפילו יום אחד בשנה מעלה עליו הכתוב כאילו עבר כל השנה כולה. |
||
| -- תלמוד בבלי, מסכת חגיגה, ה' ע"ב | ||
רב אידי אבוה דרבי יעקב בר אידי היה רגיל ללכת לעסקיו שלושה חודשים, למד אצל רבו יום אחד וחזר לעסקיו שלושה חודשים. כלומר, יום אחד של לימוד תורה היה מוקדש להליכה ברגל של שישה חודשים. שלשה חודשים מעסקיו אל הרב ושלשה חודשים מהרב חזרה לעסקיו.
[עריכה] הרקע בהווה
האדמו"ר מקאליב, הנוהג לומר דברי פתיחה ביום העיון[2], מציין את הצלתו מאושוויץ ומציג זאת בתור המניע שהביאה אותו ליזום את ימי העיון. וכך הוא מספר:
| אנחנו זכינו שהקב"ה לקח אותנו לאושוויץ. מאושוויץ לקחו אותנו לוורשה-גיטו. ועוד ועוד מחנות. בוורשה-גיטו לקחו אותנו ארבע אנשים מהחברה, כמה שניות לפני שרצו לזרוק אותי באש. בטח, מה יהודי אומר? שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד. ואז, הבטחתי לקב"ה. אמרתי: רבונו של עולם, שמע ישראל אחרון, איך אני אגיע אף פעם לבית-אל, איך? תן לי לחיות. אני מבטיח לך, אם נזכה, נגיד שמע ישראל בין אנשים חיים. זכינו. ברוך-ה', עכשיו לפני שמונה עשרה שנה, זכינו להקים 'בר בי רב חד יומא'. . | ||
| -- יום העיון בהתנחלות בית אל | ||
זיכרון נוסף של האדמו"ר מקאליב מהשואה, המשמש לו כהשראה, הוא דמותו של ילד בן 12 שפגש. הילד התייתם מהוריו, אשר נלקחו למחנה ריכוז, ואמר כל בוקר שמע ישראל. הילד סיפר לו כי אימא אמרה לו לפני שלקחו אותה: לא הייתה לנו הזדמנות ללמד אותך תורה, אבל את ה"שמע ישראל" אתה זוכר. איפה שאתה תהיה תגיד "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד". בעיני האדמו"ר זה סמל לתמצית הכוח של עם-ישראל, ושמחתו של האדמו"ר על כך שכיום גם זוכים ללמוד תורה.
האדמו"ר מקאליב מדגיש את השמחה שבאירועי "כולל בר בי רב" ומתחילם בשירה. הוא מתאר את כוחה של השירה בסיפורו על כינוס של חיל האוויר שהוזמן אליו ובו הלהיב בשמחה ובשירת ניגון קצר שהלחין כארבעת-אלפים חיילים וקצינים. מעשה דומה ארע לו בכנס של חיל השריון, כאשר למרות עייפות החיילים עוררם להשתתף בדיון שערך.
בהיותו דוגל בגישה כי התורה היא תורת חיים ומקיפה את כל רבדי חייו של האדם, בהתנחלות בית אל בחר להתייחס בדבריו למצב הבטחוני האקטואלי. הוא ציטט את החלק הראשון של הפסוק: "אבן מאסו הבונים" - כלומר זורקים עליהם אבנים, לעומת החלק השני של הפסוק: "הייתה לראש פינה", ממנו נובע כי לא צריכים לפחד. אבן זה ראשי תיבות של "באורך נראה אור", האבנים האלה יביאו למהפך.
[עריכה] תוכנית יום עיון
לשם המחשה, מוצגת משמאל תוכנית של בַּר בַּי רַב דְּחַד יוֹמָא כפי שהתקיימה בב' בניסן ה'תשס"ז בישוב יקיר. יום העיון היה לפני חג הפסח, וחלק מההרצאות דנו בנושאי הפסח:
- היבטים חינוכיים בליל הסדר - הרב דוד סתיו.
- אכילה בקדושה - סוד אי אכילת חמץ בפסח - הרב אריק נוה.
- סוד החירות - הרב אהרון כהן.
ובנוסף התייחסות לנושאים אקטואליים:
- תורת ארץ ישראל - עד היכן? הרב אורי שרקי.
- מה בין המאבק על גוש קטיף למאבק על מצעד הגאוה.
לאירועים אלה מגיעים גם רבנים ראשיים והפעם הגיע הרב שלמה עמר הרב הראשי לישראל.
ביום עיון זה נכחו כ-200 אנשים.
כפי שמקובל באירוע מסוג זה, בטרם מתפזר הקהל, נקבע כי הבַּר בַּי רַב דְּחַד יוֹמָא הבא יהיה בכ' באלול ה'תשס"ז.
[עריכה] הערות שוליים
- ^ התרגום לעברית מקורו בתלמוד הבבלי פרושו של הרב עדין שטיינזלץ
- ^ מתוך דברים שהובאו באתר ישיבה ונאמרו בבית אל בשנת ה'תש"ן - ראו בפיסקת "קישורים חיצוניים"
