בת-שבע שריף
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
בת-שבע שריף (נולדה ב-28 ביוני 1937 ברמת גן), משוררת ישראלית.
בוגרת בית החינוך, הגימנסיה העברית "הרצליה" והאוניברסיטה העברית, הפקולטה למדעי הרוח.
לימדה ספרות בבתי ספר, ואחר כך שימשה כמפקחת ללימודי הספרות במשרד החינוך.
שריף יזמה הפרויקט הנקרא על שמה של מסגרת העשרה לעיירות פיתוח ושכונות מצוקה.
שריף חברה בהנהלת אגודת הסופרים העבריים.
אחותו של המוזיקאי נועם שריף.
[עריכה] יצירותיה
[עריכה] ספרי שירה
- "שירים" (הוצאת אופיר, תשכ"א)
- "לא כל הנחלים" (הוצאת אופיר, תשכ"ח 1968)
- "ביצוע שירי אהבה" (הוצאת הקיבוץ המאוחד, תשל"ב 1972)
- "מלות כיבושין" ( הקיבוץ המאוחד, תשל"ה 1974)
- "אדם ביקר" (הקיבוץ המאוחד, תשל"ט 1978)
- "אקח מועד" (הקיבוץ המאוחד, תשמ"א 1981)
- "אפר כלחם" (תשמ"ג 1982)
- "החובה והזכות" (הדר, 1986)
- "אנשים ישנים" ( ענבר-אופיר, תשס"ב 2002)
- "אדם הוא הנפש" ( סקורפיו 88, תשס"ד 2003)
- "מדבר אחים" (א.ע.א., תשס"ד 2004)
- "בין זמן הכנרת לזמן ירושלים" (א.ע.א. , תשס"ו - לבריאת העולם, 2006)
[עריכה] קישורים חיצוניים
- בת-שבע שריף בלקסיקון הספרות העברית החדשה
