גדעון בן יואש
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
| גדעון בן יואש | |
|---|---|
| למנין: | השופט החמישי |
| תקופת שיפוט: | לא מצוין |
| קודמו: | דבורה הנביאה |
| השופט שאחריו: | תולע בן פואה |
| השגים עיקריים: | הכה את המדינים |
| שבט: | שבט מנשה |
גדעון בן יואש הוא השופט החמישי, שהציל את ישראל מיד מדין ועמלק. למרות שאביו היה כהן לבעל, האמין גדעון באלוהי ישראל.
בזמנו של גדעון עם ישראל היה במצב מדיני קשה. בני ישראל סבלו מהמתקפות של המדינים והעמלקים על גידולי הקרקע בשדותיהם. גדעון עצמו היה עסוק בחביטת חיטים בגת (לא המקום הרגיל, במטרה להחבא מהמדינים) בעת שנגלה אליו מלאך ה' ומינה אותו ללכת ולהושיע את ישראל. בעקבות גילוי המלאך בנה גדעון מזבח לה'. באותו לילה, גדעון התנבא וקיבל ציווי להרוס את מזבח הבעל של אביו ואת שני הפרים המקודשים לבעל - לשחוט ולהעלותם קרבן לה'. לאחר שעשה זאת בהחבא, בלילה, באו כל מאמיני הבעל אל יואש, וביקשו להרוג את גדעון, אך יואש אמר להם שאין להם ולגדעון כלום, ואם גדעון חטא לבעל, הבעל הוא שינקום בו, ולא הם. מאז שינו את שמו של גדעון לירובעל, כלומר, שהבעל יריב עימו.
גדעון היה קטן-אמונה וכבר בפגישתו הראשונה עם המלאך, טען כלפיו: "וְיֵשׁ יְהוָה עִמָּנוּ וְלָמָּה מְצָאַתְנוּ כָּל-זֹאת וְאַיֵּה כָל-נִפְלְאֹתָיו אֲשֶׁר סִפְּרוּ-לָנוּ אֲבוֹתֵינוּ לֵאמֹר הֲלֹא מִמִּצְרַיִם הֶעֱלָנוּ יְהוָה וְעַתָּה נְטָשָׁנוּ יְהוָה וַיִּתְּנֵנוּ בְּכַף-מִדְיָן" (שו' ו,יג). לאחר מכן הוא דורש מהמלאך שיראה לו אות שהוא אכן יעזור לו. המלאך מראה לו נס אך גדעון לא מסתפק בכך. הוא מבקש מה' שיראה לו אות בפעם השנייה, על פי דרישתו. גם לאחר שגדעון רואה נס זה הוא דורש סימן נוסף ושוב ה' מראה לו, ורק אז הוא משתכנע.
לאחר מכן התאספו מדין, עמלק ובני קדם בעמק יזרעאל, וגדעון אסף מהעם 32 אלף לוחמים, מהשבטים מנשה, אשר, זבולון ונפתלי על מנת להלחם במדין. ה' אמר לגדעון שיש יותר מדי לוחמים ועליו לשחרר כמה מהם כדי שעם ישראל יראה שהניצחון לא נבע מיתרון מספרי אלא מהחלטת ה'. גדעון שיחרר כל מי שפחד, ונשאר עם עשרת אלפים לוחמים. ה' רצה שיהיו עוד פחות לוחמים ולאחר מבחן על פי הצורה בה הם שתו נשארו שלוש מאות לוחמים.
בשעת לילה, חילק גדעון את לוחמיו לשלוש קבוצות ונתן לכל איש כד ובתוכו לפיד בוער ושופר. לאחר שהקיפו את מחנה מדין, שברו את הכדים ותקעו בשופרות. מדין שחשבו שכל אחד מהאנשים עומד בראש גדוד ברחו מיד. במהלך המרדף אחר זבח וצלמונע, שני מלכי מדין, בקש גדעון מאנשי סכות ואנשי פנואל לחם ומים לאנשים העייפים. אנשי סכות ופנואל סירבו ואמרו לו שעוד לא ניצח בקרב ולכן לא יתנו לו אוכל. גדעון איים עליהם בעונשים, אך הם המשיכו בסירובם. לאחר שתפס את זבח וצלמונע, חזר אל סכות והיכה שבעים ושבעה מחכמי העיר בקוצים ואת מגדל פנואל ניתץ ואת אנשי פנואל הרג.
אנשי אפרים שזעמו על כך שלא זימן אותם איתו למלחמה עלו אליו להלחם בו אבל נתרצו כשאמר להם: "מֶה-עָשִׂיתִי עַתָּה כָּכֶם: הֲלֹא טוֹב עֹלְלוֹת אֶפְרַיִם מִבְצִיר אֲבִיעֶזֶר" (שו' ח,ב).
עם ישראל ביקש מגדעון שימלוך עליהם אך גדעון סירב ובתמורה הוא יצר מתכשיטי הזהב שנפלו שלל מהמדינים, אפוד ששימש ככלי פולחן ומשך אליו את עם ישראל. גדעון נשא נשים רבות והן ילדו לו שבעים בנים והארץ שקטה ארבעים שנה.
[עריכה] ראו גם
[עריכה] לקריאה נוספת
- אליהו עסיס, למען עמו ולמען עצמו - סיפורם של שלושה מנהיגים בספר שופטים, הוצאת ידיעות אחרונות, 2006.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- שופטים פרק ו'
- א. מלמט, מלחמת גדעון במדין, מתוך "היסטוריה צבאית של ארץ ישראל בימי המקרא", באתר דעת
- ד"ר יוסי שפנייר, מלחמת גדעון במדיינים, באתר דעת
- אורי קציר, קרב בעמק
- גדעון בן יואש, באנציקלופדיה של מקראגשר
- הערך גדעון בן יואש ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר דעת
| עתניאל בן קנז · אהוד בן גרא · שמגר בן ענת · דבורה הנביאה · גדעון בן יואש · תולע בן פואה · יאיר הגלעדי · יפתח הגלעדי · אבצן מבית לחם · אילון הזבולוני · עבדון בן הלל · שמשון · עלי הכהן · שמואל הנביא
אירועים: פסל מיכה · פילגש בגבעה · מגילת רות |
