גדעון גכטמן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

גדעון גכטמן (נולד ב-1942) - אמן ופסל ישראלי.

גדעון גכטמן הוא יליד אלכסנדריה שבמצרים. הוא למד במכון אבני, בקולג' האמרסמית' בלונדון ובחוג לתולדות האמנות ולפילוסופיה באוניברסיטת תל אביב. החל מ-1975 הוא מלמד בבצלאל במדרשה לאמנות ומכהן כמרכז תחום אמנות פלסטית במכללה לאמנות ומדיה חדשה קלישר.

זכה בפרס בנק דיסקונט מטעם מוזיאון ישראל (1997), פרס מוזיאון תל אביב (1995) ועוד.

יצירתו של גכטמן מנהלת דיאלוג עם נושא המוות. בשנת 1973 הציג גכטמן תערוכה בגלריה יודפת בתל אביב, בה הציג צילומים מוגדלים של עצמו בתהליך הכנה לניתוח לב פתוח אותו עבר. בשנת 1975 הציג גכטמן בתערוכה קבוצתית במוזיאון ישראל בשם "סדנה פתוחה". במסגרת התערוכה הצטרף גכטמן לקבוצה של פועלים ערבים אשר בנו אגף במוזיאון, והקים בתערוכה מעין אזור מגורים של פועל. על הקירות תלה מודעות אבל ובהן הביטוי "עבודה עברית".

בשנת 2002 הציג גכטמן תערוכה גדולה בשם "יותם" שהוצגה במספר מוזיאונים, בעקבות פטירתו של בנו יותם גכטמן. התערוכה הציגה עבודות ישנות של גכטמן אשר עברו עיבוד ושינוי, ויצרו סביבה כמו רפואית ובה פריטים כגון מיטת בית חולים מוקטנת, עגלת משחק של ילדים העשוייה חומר דמוי שיש, ועוד.

ב-25 בינואר 2007 הוענק פרס מפעל חיים מטעם שר התרבות לאמן על מכלול יצירתו העוסקת במוות, בזיכרון ובהנצחה. ועדת השיפוט כללה את ד"ר מרטין וייל, תמי כץ פרימן ואורית אדר-בכר. בנימוקיהם למתן הפרס, שסכומו 80 אלף שקל, כתבו השופטים:

"יצירתו בשנות השבעים, אשר עסקה באמנות גוף, היוותה חלק מענף מרכזי של האמנות המושגית כמו כן היה בין הראשונים שהיו ערים לחשיבותה של אמנות הוידאו והשכיל לשלב וידאו וצילום במיצביו... בשנת 1975 פרסם בעיתונים הארץ והג'רוזלם פוסט, מודעת אבל הנושאת את שמו. יצירה מושגית זו נקבעה בתודעת עולם האמנות הישראלי כאחד משיאיה הבולטים של האמנות המושגית של שנות השבעים.. מאז ראשית שנות התשעים התבססה ההכרה בתרומות ההיסטורית של גכטמן למהלך האמנות הישראלית והיא הגיעה לשיאה האמנותי והרגשי ביצירתו החשובה 'יותם' שהוצגה במוזיאונים ברחבי הארץ. מיצב גדול זה, הקרוי על שם בנו של האמן שנפטר ממחלה בגיל צעיר, מזכיר במבנהו קליניקה או מעבדה. מכלול היצירה משרה אווירה של ניכור וסטריליות, המעצימה את הכאב הנובע מן העיסוק המדויק בפרטים הקטנים, האישיים ומן ההעזה לטפל במוות הקרוב כל כך. במשך שנים רבות הוא פעיל למען מעמדו של האמן באגודת האמנים ובוודעות ציבוריות ושימש שופט בוועדות פרס שונות. מעורבותו החברתית הקנתה לו מעמד כדובר מרכזי של קהילת האמנים בישראל".