גלוון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

משטח פלדה מגולוון.

המונח גִלווּן (בלועזית: גלווניזציה, Galvanisation) שקיבל את שמו מהמדען האיטלקי לואיג'י גלווני, שימש במקור כדי לתאר את התהליך של ביצוע "שוקים" חשמליים (תהליך שקיבל במאה ה-19 גם את השם "פארדיזם" על שם מייקל פארדיי). השם הוענק לאחר שגלווני הבחין בהתכווצויות רגלי צפרדעים בהשפעת זרם חשמלי שיצר.

כיום משמש המונח כדי לתאר את התהליך הכימי של ציפוי ברזל או פלדה באבץ חמצני (ZnO) על ידי "טבילה חמה" (קיים גם "גלוון קר", אך הוא פחות יעיל). התהליך מתבצע כדי למנוע שיתוך (בעיקר – חלודה) של עצמים המורכבים מברזל. ציפוי האבץ מונע את חמצון המתכת המוגנת על ידי יצירת שכבת מגן. תחמוצת האבץ היא אבקה לבנה עדינה שבניגוד לתחמוצת ברזל (חלודה) לא גורמת להתפוררות משטח המצע כאשר היא נוצרת. תחמוצת האבץ, אם לא פוגעים בה, מהווה מחסום להתחמצנות נוספת, בדרך דומה לזו שיש לאלומיניום ופלדת אל-חלד בשל השכבות המחומצנות שלהם. הגלוון יוצר שכבה עבה שיכולה להיות אף יותר מהדרוש להגנת המתכת. בשלדות מכוניות למשל, בהן נדרשת שכבה דקה יותר, שכן השלדה תצופה אחר כך בצבע נוגד חלודה, משתמשים בגלוון מסוג שונה שנקרא "אלקטרו-גלוון".

מסמרים מגולוונים מיוצרים כיום בעיקר על ידי אלקטרו-גלוון אך אלו בדרך כלל עמידים פחות מאשר אלו שיוצרו בתהליך הטבילה החמה, משתמשים באלו בעיקר לבניית גדרות.

בהגנה גלוונית משטחית-אנודית משתמשים במטילי אבץ שנקשרים, בהשפעת זרם חשמלי, למתכת עליה הם מגנים במקומות שבהם המתכת חשופה לתמיסה אלקטרוליטית. בתמיסה זו האבץ נספג באלקטרוליט על פני המתכת עליה הוא מגן.