גלישת מצוקים
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
גלישת מצוקים (הקרויה גם סנפלינג) היא טכניקה למעבר מכשולי גובה (בירידה) בעזרת חבלים. גלישת מצוקים התפתחה כפעילות משנה בטיפוס מצוקים אך היום היא עומדת בפני עצמה.
סנפלינג אינה מילה באנגלית. זהו שיבוש עברי לאחד השמות של טבעת (קרבינה) שמשמשת בגלישת מצוקים. השם snap link, בשיבוש קל של ה-k ל-g הפך ל"סנפלינג" שנשמע כמו שם פעולה באנגלית.
העיקרון בגלישה הוא בלימת התנועה מטה באמצעות חבל העובר דרך אמצעי חיכוך. הגולש מחובר לחבל ודרכו לאמצעי החיכוך בעזרת רתמה הבנוייה מרצועות אריג (בדרך כלל מסיבי ניילון).
תוכן עניינים |
[עריכה] היסטוריה
גלישת מצוקים (באנגלית Abseil, בארצות הברית Rappeling) התפתחה כשיטה לרדת ממסלולי טיפוס סלע וטיפוס הרים.
בשנים הראשונות השתמשו לגלישה באותם חבלים ששימשו לטיפוס: חבלים שזורים מסיבים טבעיים. לחבלים אלה חיכוך רב ודי היה להעביר אותם מאחורי הגוף כדי לרדת בקצב הרצוי לאורך החבל. עם המעבר לחבלי ליבה/מעטפת מסיבים סינתטיים, הפכו החבלים לדקים יותר ובעלי חיכוך שאינו מספק. לגלישה ואבטחה בחבלים אלה פותחו אמצעי חיכוך, שתפקידם להגדיל את החיכוך עם החבל. אמצעי החיכוך הראשונים התבססו על העיקרון של החלקת החבל כשהוא מלופף על גוף מתכתי (מוט או צינור). לאחר מכן הומצאה השמינית, המבוססת על אותו עיקרון, אך יעילה יותר. בשנים האחרונות פותחו מספר רב של אמצעי חיכוך חדשים המבוססים על עקרונות אחרים: יצירת כיפוף חד בחבל, המייצר חיכוך רב באותה נקודה, וצביטה של החבל בין שני חלקים של אמצעי החיכוך.
בעולם מקובלת גלישת מצוקים כאמצעי מעבר מכשולי גובה בשני ענפי ספורט: קניונינג וטיפוס. בקניונינג (יבש או רטוב) גולשים במורד נחלים, והגלישה למעשה מעשירה את העבירות ומאפשרת להגיע למקומות בלתי נגישים בלעדיה. בטיפוס משמשת הגלישה כאמצעי לירידה מאמצע מסלול, במקרה חירום או במקרה שאין דרך אחרת לרדת מסוף המסלול.
בישראל התפתחה גלישת מצוקים כפעילות תיירותית בעיקר. בפעילות מאורגנת כזו מגיעה קבוצה למצוק בעל גישה נוחה ועגינות מוכנות, ומדריך מאבטח את הגולשים בזמן שהם יורדים לאורך החבל.
[עריכה] שיטות גלישה
עם השנים השתפרו והתפתחו טכניקות גלישה לשימושים שונים.
[עריכה] גלישה תיירותית
בגלישה תיירותית מקובל להשתמש במערכת כפולה. משתמשים בשני חבלים, חבל גלישה וחבל אבטחה, שתי עגינות ושני אנשים (גולש ומאבטח). שיטה זו נחשבת לבטוחה ודורשת פחות ידע ונסיון. לעומת זאת היא מסורבלת ודורשת זמן רב. מכיוון ששני החבלים קשורים לעגינה, שיטה זו אינה יעילה לטיולי קניונינג ולטיפוס (כי החבלים יישארו למעלה אחרי שכולם יגלשו...). חבל גלישה הוא החבל עליו תלוי הגולש. חבל זה מחובר לעגינה בראש המצוק והוא פרוש לאורך המצוק. הגולש מחליק לאורך החבל בעזרת אמצעי חיכוך המאפשר לו לשלוט על קצב הירידה. חבל אבטחה הוא חבל שני המשמש לאבטחת הגולש על ידי מאבטח. קצהו של חבל האבטחה קשור לגולש והוא עובר באמצעי חיכוך המחובר לעגינה ואחוז בידי המאבטח. במקרה הצורך יכול המאבטח לבלום את הגולש ללא הפעלת כח רב. על המאבטח לודא כי חבל האבטחה כמעט מתוח לכל אורך הירידה.
[עריכה] עבודות גובה בגלישה
בעבודות גובה בגלישה, בדומה לגלישה תיירותית, משתמשים במערכת כפולה של חבלים, אבל שתי החבלים מחוברים לעגינה בגג הבניין, והגלישה היא לרוב עצמאית. העובד יושב על כיסא מיוחד , בכדי להקל מהלחץ של הרתמה על הירכיים וציוד העבודה מחובר לכיסא בצורה מאובטחת. לחבל הגלישה מחובר אמצעי חיכוך, ואליו מחובר הכיסא ומאובטח העובד. לחבל האבטחה מחובר אמצעי אבטחה ומשכך נפילה וזה מחובר לעובד.
[עריכה] גולש אחרון
בטיפוס וקניונינג מקובל להעביר את החבל דרך עגינה (ולא לקשור) כך ששני קצותיו ישתלשלו לאורך המצוק. כך ניתן לגלוש על שני החבלים (למעשה אותו חבל) ולאחר מכן למשוך את החבל מלמטה. שיטה זו נקראת "גולש אחרון".
[עריכה] מערנות
בגלישה לתוך מערות (מערנות - caving) מקובל להשתמש בחבל אחד בלבד. על פי גישה זו משאירים את החבל לאחר הגלישה ומטפסים עליו אחר כך ליציאה מן המערה. טכניקת השימוש בחבל במערנות נקראת SRT - Single Rope Technique ומתייחסת לכל השימוש בחבל: גלישה, טיפוס, הרמת ציוד וחילוץ, הכול בחבל אחד.
