הבחירות לנשיאות ארצות הברית 1824

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

הבחירות לנשיאות ארצות הברית בשנת 1824 היו בחירות שבהן הסתיימה ההגמוניה הבלתי-מעורערת של המפלגה הרפובליקנית-דמוקרטית בפוליטיקה של ארצות הברית, ונוצרו שני מחנות חדשים: המפלגה הדמוקרטית והמפלגה הרפובליקנית הלאומית, אשר לימים התגלגלה למפלגה הוויגית. כמו כן, היו אלה הבחירות היחידות מאז שנת 1800 שבהן אף מועמד לא זכה לרוב בחבר האלקטורים, והההכרעה עברה לבית הנבחרים; יתר על כן, אלה הבחירות היחידות בתולדות ארצות הברית שבהן המועמד שזכה לריבוי (plurality) הקולות בחבר האלקטורים לא נבחר לנשיאות.

[עריכה] ההכנות לבחירות

במערכת הבחירות על תפקיד נשיא ארצות הברית התמודדו:

אנדרו ג'קסון - גנרל בדימוס וסנאטור מטעם טנסי;
ג'ון קווינסי אדמס - בנו של הנשיא ג'ון אדמס, מזכיר המדינה, סנאטור לשעבר מטעם מסצ'וסטס;
ויליאם קרופורד - שר האוצר, שר המלחמה לשעבר, סנאטור לשעבר מטעם ג'ורג'יה;
הנרי קליי - פרלמנטריסט חריף, "המפשר הגדול", יושב ראש בית הנבחרים.

בהתחלה גם ג'ון קלהון הדרומי, שר המלחמה, היה מועמד לנשיאות, אך הוא העדיף להתמודד על סגנות הנשיא במקום זאת.

כל המועמדים השתייכו למפלגה הרפובליקנית-דמוקרטית, וכל סיעה אזורית בה העמידה מועמד אחר. ג'קסון הוכרז מועמד תחילה על-ידי בית המחוקקים של טנסי, ואחרי כן על-ידי כנס דמוקרטי בפנסילווניה; קרופורד הוכרז מועמד מטעם הסיעה הדמוקרטית בבית הנבחרים, אך לאור השבץ שבו לקה בשנת 1823, מידת השתתפותו במערכת הבחירות הייתה מועטה למדי.

[עריכה] הבחירות

[עריכה] הרכב חבר האלקטורים

בניגוד לשיטת "המנצח לוקח הכל" הנהוגה היום כמעט בכל המדינות, באותה תקופה למדינות שוהות היו שיטות שונות למינוי הנציגים שלהן לחבר האלקטורים.

אופן בחירת האלקטורים	המדינות שבהן התקיים
כל מדינה מחולקת למחוזות, ונבחר אלקטור אחד לכל מחוז על ידי בוחרי המחוז	אילינוי, קנטקי, מרילנד, מיזורי, טנסי
כל אלקטור נבחר בבחירות כלליות במדינה	אלבמה, קונטיקט, אינדיאנה, מסצ'וסטס, מיסיסיפי, ניו המפשייר, ניו ג'רזי, צפון קרוליינה, אוהיו, פנסילווניה, רוד איילנד, וירג'יניה
האלקטורים ממונים על ידי בית המחוקקים של המדינה	דלאוור, ג'ורג'יה, לואיזיאנה, ניו יורק, דרום קרוליינה, ורמונט
שני אלקטורים נבחרים בבחירות כלליות במדינה, והיתר - לפי מחוזות בחירה לבית הנבחרים	מיין

[עריכה] הצבעת האלקטורים

האלקטורים הצביעו כמפורט להלן בטבלה (שימו לב שבניגוד למצב הרגיל, אין קשר הדוק בין מועמדים לנשיאות וסגנות-הנשיא):

ההצבעה לנשיא				ההצבעה לסגן-הנשיא
המועמד	ממדינת...	מהמפלגה ה-...	מספר קולות האלקטורים שקיבל	המועמד	ממדינת...	מהמפלגה ה-...	מספר קולות האלקטורים שקיבל
אנדרו ג'קסון	טנסי	רפובליקנית-דמוקרטית	99	ג'ון קלהון	דרום קרוליינה	רפובליקנית-דמוקרטית	182
ג'ון קווינסי אדמס	מסצ'וסטס	רפובליקנית-דמוקרטית	84	נתן סנפורד	ניו יורק	רפובליקנית-דמוקרטית	30
ויליאם קרופורד	ג'ורג'יה	רפובליקנית-דמוקרטית	41	נתניאל מסון	צופן קרוליינה	רפובליקנית-דמוקרטית	24
הנרי קליי	קנטקי	רפובליקנית-דמוקרטית	37	אנדרו ג'קסון	טנסי	רפובליקנית-דמוקרטית	13
				מרטין ון ביורן	ניו יורק	רפובליקנית-דמוקרטית	9
				הנרי קליי	קנטקי	רפובליקנית-דמוקרטית	2
סך הכול			260	סך הכול			260

ג'ון קלהון נבחר בהסכמה רחבה למדי להיות סגן הנשיא. אולם אף מועמד לנשיאות לא קיבל רוב מוחלט בחבר האלקטורים, ולכן, על-פי התיקון ה-12 לחוקה, בית הנבחרים נקרא להכריע בין שלושת המועמדים עם המספר הרב ביותר של קולות: ג'קסון, אדמס וקרופורד, כאשר ההצבעה היא לפי מדינות (רוב הצירים מכל מדינה קובע את הצבעתה).

[עריכה] ההכרעה בבית הנבחרים

הנרי קליי, יושב ראש בית הנבחרים, קיבל את מספר הקולות הקטן ביותר ולכן לא היה מועמד לבחירה על-ידי הבית. כיוון שתיעב את ג'קסון וראה אותו בלתי-מתאים לתפקיד, וכן משום שדעותיו הכלכליות של אדמס היו הרבה יותר קרובות לו, תמך קליי באדמס, אשר זכה בנשיאות לאחר סיבוב הצבעות אחד בלבד. ג'קסון מצידו היה נזעם, שכן הוא חשב שבתור בעל המספר הגבוה ביותר של קולות תומכים בחבר האלקטורים היה הוא הראוי להיבחר. לאחר שאדמס מינה את קליי להיות מזכיר המדינה ולמעשה יורשו, החלו תומכיו של ג'קסון לטעון כי השניים כרתו ברית שחיתות (corrupt bargain), וטענות אלה היו חלק מהגורמים ל"נקמתו" של ג'קסון על אדמס ארבע שנים מאוחר יותר.

למועמד...	אנדרו ג'קסון	ג'ון קווינסי אדמס	ויליאם קרופורד
הצביעו...	אלבמה, אינדיאנה, מיסיסיפי, ניו ג'רזי, פנסילווניה, דרום קורליינה, טנסי	קונטיקט, אילינוי, קנטקי, לואיזיאנה, מיין, מרילנד, מסצ'וסטס, מיזורי, ניו המפשייר, ניו יורק, אוהיו, רוד איילנד, ורמונט	דלאוור, ג'ורג'יה, צפון קרוליינה, וירג'יניה
ובסך הכל...	7	13	4