הבית השרוף
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הבית השרוף הוא כינויו של בית מגורים מתקופת שלהי בית שני שנחרב בשריפה הגדולה שכילתה את ירושלים בשנת 70 ונתגלה מחדש בחפירות ארכאולוגיות בעיר.
בחפירות התגלה שמדובר בבית רחב ממדים. במרתף הבית נמצאו מקוואות, בריכות ובורות מים. כמו כן נמצאו בבית השרוף כלי אבן רבים, המעידים על כך שבבית שמרו בקפידה על חוקי הטהרה (משום שכלי אבן אינם מקבלים טומאה), כהן. בנוסף, נמצא בחפירות אסטרוקון (חרס כתוב) שבו נכתב: "[ד]בר קטרוס" על פי המשנה, הייתה קטרוס משפחת כוהנים ידועה לשימצה. עוד נמצאו בבית השרוף כלי זכוכית שהכילו בושם. מכך הסיקו שבבית זה הוכנה הקטורת לבית המקדש.
שני ממצאים נוספים יחודיים לבית זה: הראשון הוא שרידי זרוע של אישה שככל הנראה נשרפה בשריפת כיבוש העיר, והממצא השני הוא חריטת מנורה שהיא ככל הנראה בת דמותה של מנורת המקדש. המנורה הזו דומה אך לא זהה למנורת המקדש שבשער טיטוס.
היום יש במקום מוזיאון המציג חזיון אור קולי על תולדות הבית השרוף.
