הדברה ביולוגית
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הדברה ביולוגית הינה התערבות יזומה של האדם במערכת אקולוגית שמטרתה להשיג שליטה על אוכלוסייתו של המזיק באמצעים אקולוגיים ובשיטות ביולוגיות. הצורך בהדברה ביולוגית עלה בשנים האחרונות בעיקר בחקלאות, שם נעשה שימוש נרחב בחומרי הדברה נגד מזיקים ומחלות דבר אשר מביא לפגיעה באדם ובסביבה. דוגמאות להדברה ביולוגית במערכות אקולוגיות גדולות הן השימוש שנעשה בדגי גמבוזיה ובבצילוס ישראלי (BTI) להדברת יתושים. בתחום החקלאות ניתן לציין את הפיזור של זכרים עקרים של זבוב הפירות הים תיכוני וכן השימוש בחרקים טורפים. כמו כן ישנן דוגמאות נדירות יחסית של הדברה ביולוגית המכוונת נגד מחוללי מחלות בחקלאות, כגון חיידקים ופטריות.
תוכן עניינים |
[עריכה] הדברה ביולוגית בחקלאות
התחום המפותח והנלמד ביותר כיום של ההדברה הביולוגית הוא השימוש באויבים הטבעיים של מזיקים ממערכת פרוקי הרגליים (כגון חרקים ועכבישניים), אשר פוגעים בגידולי תרבות שונים בדרך כלל גידולים חקלאיים. ככלל, נהוג לחלק את שיטות ההדברה הביולוגית של פרוקי-רגליים לשלוש:
- גורמי מחלה - חיידקים, נגיפים, פטריות ומחוללי מחלה אחרים אשר פוגעים באופן ספיציפי במזיק. היתרון המובהק בשיטה זו היא שהינה מאוד ספציפית למזיק ולרוב פוגעת בו במהירות ויעילות הדומה לחומרי הדברה כימיים. החסרון בשיטה שאינה "מגלגלת את עצמה" וכן שלאויב טבעי זה אין כושר חיפוש פעיל אחר הפונדקאי שלהם ולכן יעילותם נמוכה כשדרוש ויסות של אוכלוסייה נמוכה. דוגמה נפוצה מאוד לשימוש בכלי זה הוא החיידק Bacillus thuringiensis הפוגע במינים שונים של זחלי עשים. השימוש בתכשירי הדברה המבוססים על חיידק זה הפך לנפוץ מאוד הן בחקלאות האורגנית והן בקונבנציונלית.
- טפילים - ישנם חרקים המטילים את ביציהם בגוף הפונדקאי(מזיק). הזחל הבוקע ניזון ומתפתח על או בתוך גופו של הפונדקאי, ובכך מביא לקטילתו. הבוגר המגיח מהפונדקאי ממשיך את תהליך ההדברה בכך שמעמיד דורות נוספים הממשיכים את התהליך. זהו גם יתרונו של מנגנון זה אשר בתנאים מתאימים ממשיך את ההדברה לאחר פיזור ראשוני של הטפיל ללא התערבות נוספת. יתרון נוסף הוא כושר חיפוש גבוה של הטפיל אחר הפונדקאי. ישנם טפילים רבים המשמשים בהדברה ביולוגית מסחרית. לדוגמה - הצרעה אפידיוס Aphidius colemani אשר מדבירה בהצלחה כנימות עלה בגידולים שונים.
- טורפים - שימוש בחרקים או בע"ח אחרים הניזונים מהמזיקים וזקוקים להם לשם השלמת מחזור חייהם. דוגמאות בולטות לכך הן האקריות הטורפות הניזונות מאקריות מזיקות ומחרקים מזיקים אחרים וכן חיפושיות ממשפחת המושיות אשר טורפות כנימות שונות.
יש להבדיל בין הדברה ביולוגית טבעית שבה אוכלוסיית מזיקים נמצאת כמעט באופן קבוע תחת שליטה של מרקם שלם של אויבים טבעיים המצויים בשטח, לבין הדברה ביולוגית יזומה שבה האדם מנסה להשיב איזון שהופר במערכת אקולוגית מסוימת לרוב בשטח חקלאי. באופן מעשי השימוש באויבים טבעיים נחלק גם הוא לשלוש:
- ייבוא ואיקלום של אויבים טבעיים זרים, בדרך כלל מארץ המוצא של המזיק.
- שימור אויבים טבעיים באמצעות תמרון הסביבה כך שתפעל לטובתם.
- תיגבור אויבים טבעיים הקיימים בבית גידולם.
שלוש השיטות נפוצות כיום בישראל כאשר ייבוא אויבים טבעיים זרים הפך להכרח לאחר שחרקים מזיקים רבים נפוצו ברחבי העולם ובישראל במהלך 10 השנים האחרונות, ולרוב אין אויבים טבעיים מקומיים אשר מווסתים את אוכלוסיותיהם. בישראל פועלת כיום חברה מסחרית אחת - "ביו-בי", שמקום מושבה בקיבוץ שדה אליהו, ומייצרת אויבים טבעיים המשמשים להדברה ביולוגית בשטחים חקלאיים.
[עריכה] הדברה ביולוגית במערכות גדולות
המשרד לאיכות הסביבה, המפקח על הדברת החרקים, מכוון את הרשויות המבצעות את ההדברה לפעול בדרך ההדברה המשולבת ולהגיע ליעילות מירבית בהדברה תוך פגיעה מינימלית בבריאות הציבור, באיכות הסביבה ובערכי נוף וטבע ובמינימום הוצאות. מדיניות המשרד בנושא הלחימה במזיקים בכלל, דוגלת בשימוש באמצעים אקולוגיים על חשבון השימוש המקובל בחומרי הדברה כימיים, העלולים לגרום לנזק סביבתי ובריאותי. מלבד זאת, בשמורות טבע לא ניתן להשתמש בשיטה הנזכרת ולעתים גם לא במקומות שהגישה אליהם אינה נוחה. על כן, כנגד הגישה של הדברה כימית עומדת שיטת ההדברה הביולוגית אשר ציבור גדול השוחר סביבה מצדד בה ורבים לה התומכים גם בקרב אנשי המקצוע.
