הוברט הוברט
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הוברט הוברט הוא קומיקס עברי מאת אריאל ויסמן. מאפייניו העיקריים של הקומיקס הם שימוש נפוץ בנונסנס ובהומור שחור, ופגיעה חוזרת ונשנית במיעוטים, בעיקר הומוסקסואלים.
תוכן עניינים |
[עריכה] הדמויות
- הוברט הוברט
- הדמות הראשית בקומיקס. הוברט הוא אלפקה, והוא מייצג את כל מה שרע בחברה הישראלית; הוא הומופוב, גזען, ימני קיצוני ובעיקר אינפנטיל. יחד עם זאת, לא נדיר למצוא אותו רומז רמיזות מיניות והומוסקסואליות לגברים אחרים, והסברה היא שהוא הומו בהכחשה.
- שושו
- חברו הטוב ביותר של הוברט. הוא שמן, סגול ואפילו יותר מטומטם מהוברט. הוא מנהל ירקניה ויש לו פֶטיש לא ברור לתפוחי אדמה. שושו הוא בן זוגה לחיים של גיגית, וכנראה שהוא היחיד בחבורה שאי פעם איבד את בתוליו (לאישה, הכוונה).
- הומו
- חבר נוסף בחבורה. הוא מייצג את הקהילה ההומוסקסואלית, ולכן יש לו שמלה ורודה, שיער ירוק ודילדו שנמצא תמיד צמוד אליו. הומו מתפקד בדרך כלל כשעיר לעזאזל של הוברט, וזוכה לקריאות "איזה הומו!" מכיוונו על כל פעולה שהוא עשה.
- טום הנקס
- הקשר בין טום הנקס של הקומיקס לבין טום הנקס המציאותי אינו ברור. טום הנקס בקומיקס הוא חבר נוסף של הוברט, המתפקד לעתים כמדריך רוחני, וגם הוא, כשאר הדמויות בקומיקס, מגלה נטיות הומוסקסואליות.
- יונקרא יונקרא
- אויבו הגדול של הוברט. הסיבות לסכסוך ביניהם לא ברורות, וכנראה שגם לא באמת קיימות. יונקרא הוא הלוזר האולטמטיבי, תוכניותיו הזדוניות נכשלות בזו אחר זו ובאופן כללי הוא די פתטי. צבע עורו ירוק, הוא נוהג להסתובב עירום ולא ברור בעצם איזה מן יצור הוא, וגם נטיותיו המיניות, כאצל שאר הדמויות, לא לגמרי ברורות.
- גיגית
- חברתו לחיים של שושו, ובעצם הנקבה היחידה בקומיקס. לאחרונה היא ושושו התחתנו, והתגלה גם שאמה היא ויקי כנפו.
- טוטה
- הוא יצור אדום בעל צורה גאומטרית אשר מינו אינו ברור, ועיקר פעילותו מתמצה בחיפוש אחר הפות שלו\שלה, דבר אשר נעשה בעיקר על ידי שאילת אנשים אקראיים "א... אתה יודע אי... איפה ה... הפות שלי?", תוך כדי גמגום.
[עריכה] הוברט הוברט באינטרנט
"הוברט הוברט" התחיל את דרכו כווב-קומיקס באתר האינטרנט 'עורלה', בו הוצגו קומיקסים ואנימציות נוספים, בעיקר פרי עטו של אמיר דורי. הקומיקס המינמליסטי צוייר בסגנון פיקסל ארט בעזרת תוכנת Paint של Windows. הקומיקס מורכב בעיקר ממספר קטן של ציורים שהועתקו והודבקו שוב ושוב. הקומיקס התחיל כסדרה של סטריפים יחידים בני שישה פריימים, שמתחילים ומסתיימים באותו פרק והדבר היחיד המשותף להם הוא הדמויות, אך בשלב מסוים התחילה להתגבש עלילה והקומיקס עבר לפורמט של סיפור בהמשכים (שינוי שלא שימח חלק מהקוראים). המראה המינימליסטי, הדמויות הפשוטות וההומור השנון-אך-אינפנטילי שבו את לב הגולשים, והקומיקס צבר לעצמו קבוצת מעריצים קטנה אך נאמנה.
[עריכה] הוברט הוברט בדפוס
כשהפופולריות של "הוברט הוברט" באינטרנט הייתה בשיאה, החליט אריאל ויסמן, יוצר הקומיקס, להרוויח קצת כסף מהעניין. בעידודם של גלנדון ואיזבלה, זוג קומיקסאים שליווה את אריאל בתחילת דרכו, הוציא אריאל באוגוסט 2003 את החוברת הראשונה של 'הוברט הוברט'. החוברת, שצולמה בזירוקס שחור-לבן ונמכרה ב-6 ש"ח לעותק, הציגה סיפורים ארוכים יחד עם סיפורים קצרים שמעולם לא פורסמו באינטרנט ושנוצרו במיוחד בשביל החוברת. הסיפור המרכזי, שלא זכה לכותרת, סיפר על מסעו של הוברט בעקבות איבוד בתוליו. כל הקומיקסים בחוברת (למעט אחד, שנכתב על ידי אריאל ויסמן וצוייר על ידי הקומיקסאית זרובבלה) צויירו בתוכנת הפלאש, וכך נשמר המראה המינמילסטי והממוחשב של הקומיקס המקורי. החוברת הושקה לראשונה בפסטיבל הקומיקס 2003.
החוברת השנייה, שנקראה גם "הולידיי הוברט", יצאה לאור באוקטובר 2003 לכבוד החגים, והציגה סיפורים בעלי קשר קלוש לחגי ישראל, ביניהם הסיפור "מתנה לחג" (ע"ש שירם של נושאי המגבעת) בו יוצאים הוברט ושושו במסע להשגת מתנות לחגים, והסיפור "משמעות החגים", בו הוברט מחסל חשבונות עם כל אלו שמוזילים את ערכם של חגי ישראל. מהחוברת הזו והלאה, הקומיקסים המודפסים צויירו ידנית על ידי אריאל ויסמן, ולא בעזרת תוכנות מחשב.
חוברת מס' 3 פורסמה בינואר 2004, ובה פורסמו, בין השאר, הסיפור "מחשב", בו שושו מגלה את פלאי הטכנולוגיה ונעצר על הורדת שירים מהאינטרנט (כולל הופעת אורח מפתיעה של חמי רודנר), ופרק של "עלילות טוטה", בו טוטה צריך/ה להתמודד עם סוכן מכירות של חברת הכבלים HOT, פארודיה על מסע הפרסום של HOT שרץ באותה תקופה.
בחוברת הרביעית הייתה תפנית כשבמקום שיופיעו מספר סיפורים קצרים בכיכובם של הוברט וחבריו כמו בחוברות הקודמות, הופיע סיפור אחד ארוך בכיכובו/ה של טוטה. בסיפור, שזכה לכותרת "הפיתוי האחרון של טוטה", יצא טוטה, אותו יצור דו מיני, למסע אחרון בעקבות איבר מינו הנקבי האבוד. הוא מפותה על ידי מפיק תוכניות ריאליטי, ונסחף למערבולת של תככים ומזימות. הסיפור הזה סיים את הסאגה, שפרקיה הקודמים הופיעו באינטרנט, ונחשב לפחות הומוריסטי, ולכן פחות מוצלח מהסיפורים הקצרים שפורסמו בחוברות הקודמות. בחוברת הזו גם החל לראשונה אריאל ויסמן להיעזר בכישוריה של חברתו צליל, שסייעה לו במלאכת האינקינג (מעבר בדיו/טוש/עט על הקווים שצויירו בעיפרון).
החוברת האחרונה שפורסמה, בינתיים, היא חוברת מס' 5. היא הושקה בפסטיבל הקומיקס שהתרחש באוגוסט 2005, חוברת זו היא החוברת הראשונה בעלת עטיפה צבעונית. בחוברת הזו שב ויסמן, יוצר הקומיקס, למתכונת של החוברות הראשונות, ומופיעים בה שלושה סיפורים "ארוכים" (בין 6 ל-7 עמודים) ושתי ביקורות תרבות, על הסרט "המאטריקס" ועל הספר "אליס בארץ הפלאות", שנכתבו לכאורה על ידי דמותו של הוברט. בסיפור הראשון, "משבר אמונה" מתערערת אמונתו של שושו באל, והוא פונה לאלה עשתורת, תחת הנחייתו של יונקרא יונקרא. ב"הכל נשאר במשפחה", הוריו החרדים של הומו באים לביקור, והוא פונה לעזרה אל הוברט, שגם הוריו באופן מפתיע באים לבקר. ב"חנייה" הסיפור השלישי והאחרון בחוברת, על הוברט וחבריו להגן על מגרש החנייה בו גדלו מפני החברה להגנת הטבע, הרוצה להפוך אותו לשמורת טבע.
