הזכות להליך הוגן
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הזכות להליך הוגן, שהיא אחת מזכויות האדם הבסיסיות, קובעת שאדם שנמצא במצב של העמדה לדין, תשמרנה זכויותיו כאדם. זכות זו היא אחד מהעקרונות היסודיים שמנחים את הרשות השופטת בפעולתה.
ההכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם מגנה על זכות זאת במספר סעיפים, וקובעת:
- סעיף 7: "הכל שווים לפני החוק וזכאים ללא אפליה להגנה שווה של החוק. הכול זכאים להגנה שווה מפני כל אפליה המפירה את מצוות ההכרזה הזאת ומפני כל הסתה לאפליה כזו".
- סעיף 10: "כל אדם זכאי, מתוך שוויון גמור עם זולתו, למשפט הוגן ופומבי של בית דין בלתי תלוי וללא משוא פנים בשעה שבאים לקבוע זכויותיו וחובותיו ולברר כל אשמה פלילית שהובאה נגדו".
- סעיף 11:
-
- "אדם שנאשם בעבירה פלילית חזקתו שהוא זכאי, עד שלא הוכחה אשמתו כחוק במשפט פומבי שבו ניתנו לו כל הערובות הדרושות להגנתו".
- "לא יורשע אדם בעבירה פלילית על מעשה או הזנחה שלא נחשבו בשעתם לעבירה פלילית לפי החוק הלאומי או הבינלאומי. לא יוטל עונש חמור מהעונש שהיה נוהג בזמן שעבר את העבירה הפלילית".
[עריכה] ביטויים
- אדם שנאשם בביצוע עבירה מסוימת הוא בחזקת חף מפשע, עד שתוכח אשמתו על ידי התביעה.
- הנאשם זכאי לייצוג של עורך דין, ואם ידו אינה משגת, תמנה לו המדינה סניגור ציבורי.
- הנאשם זכאי לערער על תוצאות המשפט לערכאה גבוהה יותר.
- אסור לשפוט אדם פעמיים על אותה עברה.
- אסור לעצור אדם ליותר מ-24 שעות מבלי להביאו אל מול שופט, שיאריך את מעצרו או יורה לשחרר אותו.
- הענישה היא בהתאם לאשמה, וכפי שנקבע בחוק.
[עריכה] הגבלות
- מעצר מנהלי.
- מעצר מנהלי הוא מעצר של אדם ללא משפט, בטענה שהוא מהווה סכנה בטחונית ועלול להסב נזק לבני-אדם אחרים. החוק במדינת ישראל קובע שאין לעצור אדם במעצר מנהלי ליותר מ-48 שעות, מבלי להביאו אל מול שופט.
