הלימות ההון
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הדרישה ליחס הלימות ההון (Capital adequacy ) או במינוח המתקדם (Capital requirement)[1] היא בהנחיה של המפקח על הבנקים המגדירה את הגודל הנדרש של הון עצמי בבנקים. מיון סוגי הנכסים, לפי סיכונם, מביא להגדרת גודל ההון, שיש להעמיד כנגדם ( במאזן ממש). מיון הנכסים לפי רמות הסיכון, וכהשלכה מכך גודל ההון העצמי הנדרש מולן נקבע באופן תיקני. וכך מתקבל נתון משוקלל והוא יחס הלימות ההון של בנק נתון.
לאור התפתחותו הרבה של שוק הכספים הבינלאומי, נדרשה המועצה בבזל לפיקוח על הבנקים והבנק לסילוקים בינלאומיים ( the Basel Committee on Banking Supervision housed at the Bank for International Settlements) לנושא של הלימות הבנקים. בשנת 1988 נקבעו אמות מידה לקביעת הלימות הבנקים שכונו הסכם בזל (Basel Accord). על סדר היום, בשנת 2007 מופיע על סדר היום הסכם בזל 2 (Basel II).
יחס הלימות ההון מוגדר לפי היקף הנכסים של הבנקים, שאותם הם נתנו בתור אשראי, ביחס להון העצמי שברשותם. ככל שהיחס גבוה יותר - יציבותו של הבנק גבוהה יותר - וסיכון של אלה המעמידים לרשותו פקדונות והלוואות למתן האשראים - נמוך יותר. יחס הלימות ההון המינימלי הנדרש על ידי בנק ישראל בשנת 2007 הוא 9%.
יחס אחר אשר מקובל בבנקאות הוא שיעור הנזילות, המוגדר כיחס בין סוגי הפקדונות לבין סכומי הפקדונות שהבנקים חייבים להפקיד בבנק ישראל, בריבית נמוכה מזו שיכלו לקבל בשוק האשראי הפרטי והמסחרי. שיעור זה נועד להבטיח את כספם של בעלי פקדונות הציבור.
בשנת 2007 שאלת הלימות ההון עומדת לדיון ציבורי בישראל. שכן שיעור הלימות ההון העודפת, שהבנקים בישראל שומרים באופן וולונטרי מעל לרמה המינימלית הנדרשת על ידי בנק ישראל, דהיינו ה-9% - היא מהנמוכות בעולם. למרות זאת, בשל הרצון לזכות בדירוג אשראי גבוה יותר לצורך גיוס הון משני, נוהגים הבנקים המקומיים לשמור על יחס הלימות הון גבוה יותר ברמה ממוצעת של כ-10%.
ב-2007 צפוי בנק ישראל להחיל את הוראות באזל 2 על מערכת הבנקאות המקומית. השפעתו של צעד זה על מדיניות הלימות ההון הנדרשת תבוא לידי ביטוי באופן שבו יתבקשו הבנקים לחשב את אופן ההלימות הנדרש. בהתאם להוראות החדשות, על הבנקים לחשב את יחס הלימות ההון לפי כל הלוואה או קו אשראי שהם מספקים ולא לפי הנתונים של כלל הלווים ונוטלי האשראי.
בראשית שנת 2007 הציג הבנק הבינלאומי במסיבת עיתונאים נתונים אלה על הלימות ההון: יחסי הלימות ההון הנדרשים במערכת הבנקאות הבינלאומית הם 8% במדינות המפותחות שלהן בדרך כלל דירוג אשראי גבוה, עד 11% במדינות הנושאות דירוג הנמוך מרמת -B. מהנתונים האלה עולה כי על אף שדירוג האשראי של ישראל הוא -A, יחס הלימות ההון הנדרש מהבנקים גבוה לעומת מדינות בעלות דירוג דומה דוגמת הונגריה, שבה נדרש מהבנקים לשמור על יחס של 8%. מסקנתו של רוזנצוויג הייתה שהבנקים חייבים לגלות עצמאות ושיקול דעת, כל אחד בתורו, בקביעת שיעור הלימות ההון הראוי, מבלי להיצמד למינימום הרגולטורי. הבנקים צריכים להגדיל ראש לקראת כניסת הוראות באזל 2 לתוקף ולא להמתין להורדת הוראות רגולטוריות.
