המזה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הַמְזָה (همزة), הוא סימן בכתב הערבי. צורת הסימן: ء והוא מציין עיצור סדקי פוצץ ([ʔ], כמו הגיית האות א' במילה העברית "קוֹפְאים").
במילה إسرائيل ("אִסְראאִיל" - ישראל) מופיעות שתי המזות. הראשונה מתחת לאות "אלף", והשנייה מעל האות "יא".
הסימן המזה אינו נחשב לאות מבין 28 אותיות האלף-בית הערבי, אלא כסימן דיאקריטי. הוא עשוי לבוא מעל או מתחת לאות "אלף" - أ إ, מעל האותיות "ואו" ו"יא" - ؤ ئ, או לבדו על השורה - ء.
צורת הסימן נגזרה מצורת האות "עין" - ع, והשימוש בו החל בעקבות עריכת הקוראן והוספת סימנים מבחינים כדי להבדיל בין אותיות ערביות הדומות בצורתן, וכן סימנים לתנועות ולטעמים.
הקוראן נכתב בניב הערבי של העיר מכה, שבו, ככל הנראה, לא היה קיים העיצור הסדקי הפוצץ (למעט בראשי המילים). במקומות שבהם נהגה עיצור סדקי פוצץ בדיאלקטים ערביים אחרים, נהגתה תנועה ארוכה בדיאלקט של מכה. כך, למשל, המילה رأس ("ראְס" -ראש), נהגתה ונכתבה במכה: راس ("ראס"). כשהוספו סימני הניקוד לקוראן, סומנה ع קטנה מעל אמות-קריאה שהעידו על השמטת העיצור הסדקי, או בכל מקום אחר שבו הושמט העיצור. ع מייצגת את העיצור הקרוב ביותר בצלילו לעיצור הסדקי שנשמט.
ההמזה נפוצה מאוד בכתיב הערבי, אולם בכתיב הפרסי, שאף הוא משתמש באלף-בית הערבי, היא נדירה יחסית. בשפות אחרות המשתמשות בכתב הערבי עשויות להיות לו משמעויות אחרות מאלה שתוארו לעיל.
