השכבה הפיזית של מודל ה-TCP/IP

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

**פרוטוקולים במודל ה-TCP/IP**
Application	HTTP, SMTP, FTP, DNS, DHCP, SSH, IRC, SNMP, SIP, IMAP4, MIME • TELNET, RPC, SOAP ...
Transport	TCP, UDP, SCTP, RTP, DCCP, ICMP ...
Network	IPv4, IPv6, ARP, IPX ...
Physical	Ethernet, 802.11 WiFi, Token ring, FDDI ...

השכבה הפיזית של של מודל ה־TCP/IP (באנגלית: TCP/IP Model Physical Layer) מקבילה לשכבה הפיזית ושכבת הקו של מודל ה־OSI, היא אחראית על חלוקת חבילות הנתונים ע"פ כתובות פיזיות, ועל תקינת ציוד התקשורת. השכבה הפיזית משמשת את שכבת הרשת של מודל ה־TCP/IP לצורך העברת נתונים על-גבי הרשת.

[עריכה] מיפוי פיזי

השכבה הפיזית אחראית על המיפוי הפיסי של הרשת, בין אם מדובר ברשת מקומית (LAN) או רשת אזורית (WAN). מיפוי זה נעשה באמצעות כתובות MAC, כתובות ייחודיות אלו משוייכות לכל רכיב המסוגל לתקשר ברשת מחשבים, ומשמשות לזיהוי תחנת המוצא והיעד של חבילות נתונים.

בשכבה הפיזית, חבילות נתונים מכונות מסגרות (frames), והן מכילות, בנוסף על המידע ותוספות הפרוטוקולים של השכבות הגבוהות יותר, את כתובות ה־MAC של תחנות המוצא והיעד. בהן משתמשים הרכיבים ע"מ להחליט לאן להעביר את החבילה על מנת שתגיע ליעדה.

[עריכה] תת רמות

למעשה, השכבה מתפקדת בשלוש רמות נפרדות -
העליונה - LLC - Logical Link Control, אחראית על חלוקת הנתונים שמגיעים מהשכבות העליונות למסגרות, והטיפול בכל מסגרת בנפרד.

תחתיה ה־Media Access Control שאחראית על הגישה למדיום הפיזי, ונכנסת לפעולה כאשר שני מחשבים או יותר באותו מתחם התנגשות (collision domain) מעוניינים לשדר בו זמנית, במקרה כזה שניהם יפסיקו לשדר, וע"פ התקן שעל פיו אותה הרשת מתפקדת יקרה אחד משניים -

כל אחד מהמחשבים ייקח לעצמו פסק זמן אקראי, אחד מהם יתחיל לשדר ראשון, והשני ימתין ורק לאחר שהקו יתפנה ורק אז יתחיל לשדר בעצמו. כמו שקורה במערכות מבוססות Ethernet.
מנגנון מרכזי מפקח על התעבורה ברשת, ונותן את "רשות הדיבור" לאחד מהמחשבים. כמו שקורה במערכות מבוססות Token Ring.

הרמה התחתונה ביותר אחראית על קביעת הייצוג הבינארי על המדיה הפיזית - כל המידע שעובר ברשתות מחשבים מיוצג בצורה דיגיטלית, ברצפים של אפסים (0) ואחדות (1). השכבה הפיזית אחראית על העברת המידע הזה על מדיית התקשורת. מדיה יכולה להיות כבל נחושת, סיב אופטי, ואפילו האוויר שסביבינו, במידה ומדובר בתקשורת אלחוטית. ע"מ שהנתונים שנשלחו מקצה אחד של המדיום יובנו בקצה השני, יש לקבוע "שפה" מוסכמת ליצוג הבינארי של המידע, וכאן נכנסים לפעולה תקנים של השכבה הפיזית.

השכבה הפיזית קובעת גם תקנים שונים ביחס לכבלים בהם יש להשתמש, אורכם המקסימלי, תעבורה מקסימלית, מחברים, ועוד. כל אלו חיוניים ע"מ למנוע טעיות בזיהוי שעשויות להגרם בשל הפרעות שונות באותות הבינאריים.