זהרירה חריפאי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

זהרירה חריפאי (שבא) (נולדה בדצמבר 1929), שחקנית תיאטרון ותיקה, משחקת יותר מחמישים שנה בעשרות הצגות.

חריפאי גדלה בתל אביב. בגיל ארבע התייתמה מאביה ובתיכון למדה בבית הספר החקלאי מקווה ישראל. לאחר מכן עלתה להכשרת גבת במסגרת גדוד הפלמ"ח. במלחמת העצמאות הייתה אלחוטאית בחטיבת גולני. לאחר שיחרורה הופיעה בלהקת הצ'יזבטרון בתוכניתה האזרחית מחוץ לצבא, ולמדה בבית הספר הדרמתי שליד התיאטרון הקאמרי. בשנות החמישים והשישים שיחקה בהצגות "כובע הקש האיטלקי" ו"כטוב בעיניכם" בקאמרי, "מעגל הגיר הקווקזי" והצגות נוספות בתיאטרון חיפה, ועוד.

בסוף שנות החמישים השתתפה בלהקת בצל ירוק, שם שרה סולו את "הפרוצה החלוצה" - שיר פרובוקטיבי שנאסר לשידור ברדיו.

בשנת 1967 העלתה ערב שירי משוררים בשם "אותיות חתומות בספר" ומאז היא מתמחה בקריאת שירה. היא נמנית עם הראשונים שעסקו בכך.

בשנת 1968 הצטרפה חריפאי לסגל התיאטרון הקאמרי ונמנית מאז עם שחקניו הבולטים. היא ידועה בסגנון המשחק המקורי שלה, שבזכותו התבלטה בשחקה הן דמויות משנה והן דמויות ראשיות. התפרסמה במיוחד בתפקידים שגילמה במחזות של חנוך לוין, כמו "סוחרי הגומי", "אשכבה", "יעקובי וליידנטל" ו"רומנטיקאים". מחזות נוספים בהם כיכבה היו "הנשים האבודות מטרויה", "אמא קוראז'" ועוד. בשנות התשעים החלה גם לביים לתיאטרון ולימדה משחק בבית צבי.

היא שיחקה גם במספר סרטי קולנוע, בהם שני סרטים בולטים של אפרים קישון: "סלאח שבתי" ו"השוטר אזולאי" (לצדו של שייקה אופיר, איתו הרבתה להופיע גם על הבמה).

חריפאי קיבלה את פרס מפעל חיים מהאקדמיה הישראלית לתיאטרון ב-2001, פרס ישראל בתיאטרון ב-2003 ופרס הוקרה ב"פסטיבל אשה" ב-2004.