חוג אורנים
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
חוג אורנים - חוג של מורים ותלמידים שנוצר בסמינר "אורנים", היום מכללת אורנים, בסוף שנות החמישים. מורים כריזמטיים ובולטים בתחום ההיסטוריה והפילוסופיה, ובראשם הפרופ' יגאל וגנר והפרופ' מיכאל שטראוס, ריכזו סביבם עשרות תלמידים ויצרו מעגל שיח ופעולה, שלימים נקרא "חוג אורנים".
בעקבות פילוסופים והיסטוריונים אמריקאים, חלקם עוד מתקופת "הניו דיל", התפתחה בחוג תפישת עולם ייחודית. עיקרה של תפישת עולם זו היה שהעולם הפוליטי הנגלה אינו באמת כפי שהוא נראה. קיימים בעולם המערבי כמה כוחות פיננסיים אדירים, החולקים ביניהם את העולם. הכוחות הללו הם בעלי עמדה מוגדרת, בעיקר לגבי העולם השלישי. גם במזרח התיכון ובישראל קיימות שלוחות של אותם מחנות גלובליים, וההתמודדות הבלתי פוסקת ביניהם, היא שיוצרת את הפוליטיקה היומיומית באזור: מלחמות, הפוגות, חילופי שלטון, ניצול ההמונים, קיבוע הבערות, שוד הנפט ועוד.
במרכז ההתמודדות בין המחנות הגדיר "חוג אורנים" את שאלת תפוצת הנשק הגרעיני בעולם אך בעיקר במזרח התיכון, את שאלת היחסים בין יהודים וערבים ואת חלוקת המשאבים באזור, כגון מים, נפט, השקעות זרות וכיוצא באלה. עוד חידוש מבית "חוג אורנים" היה, שבחיי המעשה הפוליטיים, לא מפלגות הן שקובעות את המהלכים החשובים, אלא קואליציות. בריתות ארוכות טווח או קיצרות טווח, בין גושים פוליטיים שונים, או חלקים מתוכם, הן שהביאו להחלטות המכריעות בעשורים האחרונים של המאה העשרים.
החוג מנה כמאה חברים, בהם (מלבד וגנר ושטראוס) הפילוסוף עודד בלבן, בנקו אדר מהעיתון על המשמר, ד"ר אביה יצחקי, איש התק"ם שלמה לשם, ד"ר יורם נמרוד, ד"ר איל כפכפי ואחרים. חברי החוג התנגדו לנסיגה לקווי 67' ותמכו בתוכנית אלון.
"חוג אורנים" התקבל בהסתייגות חריפה על ידי המפלגות שהחזיקו את סמינר אורנים. בעיקר מפלגת מפ"ם והקיבוץ הארצי. אך הוא קנה לו אויבים גם במפלגת מפא"י, לימים גוש העבודה לגווניו. מצד שני טענו ראשי החוג שדווקא כמה מקובעי המדיניות החשובים, כגון יגאל אלון, יצחק רבין ואחרים, הסכימו לדרך מחשבתם. במשך השנים הפכו רבים מתלמידי החוג למורים חוקרים ועיתונאים, אך השפעת החוג על הפוליטיקה הישראלית התמוססה והלכה.
[עריכה] ראו גם
[עריכה] קישורים חיצוניים
- דליה קרפל, מוות בצל אורנים, בעיתון הארץ, 20.3.2002. במאמר פסקה ("תרבות שהושמדה") העוסקת בחוג אורנים.
